לפני בקשת המבקשת - הנתבעת, לסילוק התובענה כנגדה על הסף מחמת מעשה בית דין ולחילופין עותרת המבקשת למחיקת כותרת התובענה אשר הוגשה בסדר דין מקוצר.
הרקע לתובענה וטענות הצדדים:
1. המבקשת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בנתניה נגד המשיב, תביעה על סכום קצוב, בהתאם להוראות סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967.
2. התובענה אשר הוגשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, נסבה אודות חיוב של המשיב כלפי המבקשת ואשר לא נפרע על ידי המשיב בהתאם לרישומים בספרי המבקשת.
3. תיק ההוצאה לפועל נפתח בחודש נובמבר 2009 ונסגר ביום 06.06.2010 מאחר והמשיב שילם את מלוא יתרת החוב וזאת מבלי שחלק על מהותו והיקפו.
4. ביום 01.05.2012 הגיש המשיב לבית המשפט תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשת וזאת נוכח העובדה כי סילק את החוב בתיק ההוצאה לפועל ועתה התפנה להעלות בפני בית המשפט את טענותיו ביחס למהות החיוב.
5. ביום 05.07.2012 הוגשה בקשה מטעם המבקשת, בקשה מושא החלטה זו, ובהתאם להחלטתי הוריתי להעבירה לתגובת המשיב. משלא נתקבלה תגובת המשיב וזאת על אף העובדה שהבקשה וההחלטה הומצאו כדין, עתרה המבקשת למתן החלטה בבקשתה.
6. המבקשת מבססת את בקשת על שתי טענות, הראשונה סילוק התביעה על הסף מאחר והמשיב פרע את החוב במלואו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל ומבלי שחלק על מהותו במסגרת ההליך המקובל, היינו מבלי שהגיש התנגדות לביצוע התובענה ובכך למעשה שמט תחת רגליו את המסגרת הראויה לברור טענותיו. טענה נוספת, שנייה במספר, המועלית בבקשה מופנית ביחס לכותרת התובענה - בית המשפט מתבקש להורות על מחיקת הכותרת "בסדר דין מקוצר" שכן התובענה כוללת עילות שאינן מקיימות את הדרישות המנויות בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.
7. כאמור, תגובת המשיב לא הוגשה ועתה אין לי אלא להכריע בבקשה על סמך הנימוקים אשר נפרסו מטעם המבקשת בלבד.
דיון והכרעה:
8. תובענה על סכום קצוב העומדת בתנאי הסף אשר נקבעו בסעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, ניתנת להגשה לביצוע כמו פסק דין של בית משפט ומשעה שהחייב לא הגיש התנגדות לביצועה, בהתאם למועד הקבוע בחוק, או אף אם אכן הוגשה ההתנגדות אך נדחתה, מהווה התובענה מעשה בית-דין בין הזוכה לחייב, היינו התובענה הופכת לפסק דין המקים מחסום דיוני בפני בעלי הדין ומונע התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק הדין.
9. בענייננו, המשיב שילם את מלוא יתרת החוב במסגרת תיק ההוצאה לפועל ולא העלה טענה כלשהי כנגד החיוב ורק עתה, כשנתיים לאחר סילוק החוב, עותר בתביעתו ולמעשה מבקש מבית המשפט לחייב את המבקשת להשיב את הכספים אשר שולמו על ידו. לעניין זה אין לי אלא להפנות את הצדדים לספרה של נינה זלצמן, "מעשה- בית-דין בהליך אזרחי", עמ' 625, שם נאמר כדלהלן:
"אם כבר הייתה לבעל- הדין ההזדמנות המלאה להשמיע את דברו בקשר לאותה עילה או ביחס לאותה פלוגתא במסגרת התדיינות קודמת, גובר השיקול של מניעת ריבוי ההתדיינויות, על מנת לחסוך בזמנה ובמשאביה של המערכת השיפוטית, מצד אחד, וכדי למנוע את הטרדתו של בעל הדין שכנגד, מצד אחר, ואפילו יוצא בעל הדין מקופח עקב כך. העובדה שלא ניצל הזדמנות זו במלואה אינה מהווה, לכשעצמה, סיבה ליתן לו הזדמנות נוספת בהתדיינות אחרת. זו תמצית הרעיון העומד מאחורי כלל מעשה-בית-דין".
10. הפסיקה, אשר לפתחה הובאה לא אחת סוגיה זו, קבעה כי כאשר המחוקק מתווה דרך מסוימת להתדיינות, הרי שההתדיינות תתנהל בדרך אשר נקבעה וצד אשר נמנע להעלות טענות במסגרת ברור ההליך לא יוכל לעשות זאת במסגרת פתיחת הליך חדש בפני בית המשפט.
11. המשיב, כאמור לעיל, בחר שלא להסתייע בהוראות החוק המעוגנות בחוק ההוצאה לפעול, המאפשרות לו להביע את התנגדותו לביצוע התובענה. המשיב, משיקוליו, פרע את מלוא החוב וויתר למעשה על זכותו להגיש את התנגדותו לביצוע התובענה.
12. בע"א 1154/84 אימפורט בע"מ נ' ליזה יזלוביץ פ"ד מו 3, נקבע לעניין התואם את עניינו כדלהלן:
"הדבר נראה לי ברור שלא יתכן שמצבו של חייב שהוזמן ושלא התנגד לביצוע שטר יהיה טוב יותר ממצבו של חייב שהתנגד לביצוע שטר והתנגדותו נדחתה. כזה גם כזה, מושתק ולא רשאי לעורר את הפלוגתא הזו במקום אחר".
13. אומנם בעניינו הוגשה לביצוע תובענה על סכום קצוב ולא שטר, אך הדברים שנקבעו בפסק דין אימפורט ובפסקי דין נוספים אשר אימצו את ההכרעה בעניין זה וקבעו כי לא ניתן לאפשר לחייב אשר לא התנגד לביצוע שטר לעקוף את הליכי ההוצאה לפועל במסגרת תביעה נפרדת שהוא מגיש להחזר כספים אשר שולמו על ידו בהליכים אלו, יפים גם לענייננו מאחר והמשיב כחייב במסגרת הליכי ההוצאה לפועל יכול היה להגיש התנגדות לביצוע התובענה בהתאם להוראות החוק כך שגם אם מדובר בתובענה ולא בשטר, הרי שהרציונל זהה, (לעניין זה ראו ת"ק 14763-05-11 דניאלי נ' בזק בינלאומי בע"מ, פורסם באתר נבו).
14. הנה כי כן, נמצא כי כל עוד עמדה לצד המשיב האפשרות למצות את טענותיו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל הרי שהייה עליו לנהוג בהתאם להוראות הדין במסגרת ההליך המוגדר. משלא עשה כן ובחר לפרוע את מלוא יתרת החוב מבלי שיעלה טענה כלשהי מנגד, אין לו למשיב אלא להלין על עצמו והוא אינו רשאי לנקוט בהליך נוסף המושתת על עובדות וטענות זהות, כמקצה שיפורים.