בענין : בקשת רשות להתגונן
1. התובעת הגישה כנגד הנתבעים וכנגד זאב שוורץ (להלן: "זאב") וכנגד אירית אורן
(להלן:"אירית") תביעות כספיות בסך כולל של 466,500 ש"ח בגין דמי שכירות ראויים לתקופה מחודש ינואר 2010 ועד 15.9.11 עבור נכסים בבית התעשיה ברחוב הרצל 92 בחיפה, המשמשים בית דפוס שבבעלות אנטרפרייז פרסום מתקדם בע"מ (להלן: "החברה").
2. לאחר דיון שהתקיים היום במהלכו נחקר זאב על האמור בתצהירו, הסכים ב"כ התובעת למתן רשות להתגונן לזאב ולאירית. לפיכך תתייחס החלטה זו אך ורק לבקשת הרשות להתגונן שהגישו אורי והחברה.
3. לכתבי התביעה צורפו הסכמים מיום 29.2.2000, מחודש מרץ 2004 ומיום 7.8.05. כמו כן צורפו מכתב מיום 5.10.10 אותו כתב ב"כ התובעת לאורי וכולל התראה לתשלום דמי השכירות וכן דרישה להמצאת ערבות צד ג' לתשלום שכר הדירה בעתיד טרם דרישה לפינוי. על פי מכתב זה (נספח ד' לכתב התביעה) אורי אינו משלם כלל את דמי השכירות מזה מספר חודשים ונצבר חוב דמי שכירות (קרן) של קרוב ל 70,000 ש"ח נכון ליום 30.9.10.
4. כמו כן צורף לכתבי התביעה מכתב מיום 9.2.11 המופנה לאורי, זאב ואירית הכולל דרישה לתשלום דמי שכירות ראויים בהתאם להסכמים בדרישה לפינוי כל המושכרים. במסגרת מכתב זה מודיע ב"כ התובעת כי לצורכי פשרה מוכנה התובעת לוותר על חלק מהסכומים המגיעים לה, בכפוף להחזרת החזקה בכל המושכרים ובתשלום הסך של 150,000 ש"ח תוך שבעה ימים.
5. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן במסגרתה טענו מספר טענות אשר יידונו להלן לפי סדרן.
6. טענה ראשונה של המבקשים היא כי בנסיבות העניין, אין הצדקה לתבוע דמי שכירות ראויים, שהם למעשה פיצוי מוסכם, לתקופה מיום 1.1.10 עד דרישת הפינוי מיום 9.2.11, שכן בתקופה הנ"ל הייתה חזקה של המבקשים במושכר בהסכמת התובעת.
7. התביעה לדמי שכירות ראויים מבוססת על סעיף 23 ב' להסכם מיום 7.8.05 שזו לשונו: "במידה והשוכר יתבע לפנות את המושכר ו/או אם בסוף תקופת השכירות, או בתום הארכתה, לא יפנה השוכר את המושכר בזמן, הוא יחויב בתשלום דמי שימוש בסכום השווה בערכו לסך 8,000 ש"ח צמודים לשער הדולר היציג מיום 15.7.05 לכל חודש של פיגור או איחור, או חלק יחסי ממנו, בתור פיצויים קבועים ומוערכים מראש".
8. בסיכומיו הסכים ב"כ התובעת כי מדובר בטענה רצינית. בהמשך דבריו ביקש ב"כ התובעת מבית המשפט ליתן פסק דין חלקי על בסיס דמי השכירות החוזיים, תוך הסכמה למתן רשות להתגונן לגבי יתרת סכום התביעה בכפוף להפקדה. לטעמי די בדברים אלו כדי לראות את התובעת כמי שמסכימה למתן רשות להתגונן בטענה זו לתקופה עד 9.2.11.
9. אני סבור כי עומדת למבקשים טענת הגנה אפשרית לפיה גם לאחר 9.2.11 לא פעלה התובעת באמצעים העומדים לרשותה כדי לפנות את המבקשים מהמושכרים. הא ראיה, התביעה הראשונה מיום 29.3.11 מוגדרת בכותרתה כתביעה כספית בלבד. גם בסעיף הסעדים מבוקש להורות לחברה להפסיק את פעילותה במושכרים ולהתיר לתובעת פיצול סעדים כך שתוכל במידת הצורך לתבוע פינוי בתביעה נוספת. רק בתביעה השניה מיום 15.9.11 נכלל לראשונה סעד של פינוי. בדיון היום הודה אורי כי מחודש אפריל או מאי 2010 הוא אינו משלם דמי שכירות כלל עבור המושכרים. לאור האמור לעיל, בחירתה של התובעת שלא לתבוע פינוי במשך שנה וארבעה חודשים לפחות חרף קיומה של עילת פינוי, מקימה למבקשים טענת הגנה אפשרית לפיה אין הצדקה להפעיל בנסיבות העניין את סעיף הפיצוי המוסכם במלואו לגבי כל התקופה נשוא התביעות .
10. לעומת זאת, מצאתי כי לא עומדת למבקשים טענת הגנה אפשרית מפני תביעת הפינוי.
המבקשים טענו כי מצבם הפיזי של המושכרים הינו קשה ואף צירפו חוות דעת שמאי (נספח ג' לבקשת הרשות להתגונן) לפיה דמי השכירות הראויים עבור המושכרים במצבם הנוכחי הם ארבעה שקלים למטר רבוע לחודש. כיוון שעל פי נספח ו' לבקשת הרשות להתגונן השטח של המושכרים ללא החנות הקטנה הינו 926 מ"ר, מדובר בדמי שכירות ראויים בסך של 3704 ש"ח. דמי השכירות החוזיים על פי הכרטסת (נספח א' לבקשת הרשות להתגונן) הם 11,613 ש"ח. המבקשים לא טענו כי דרשו מהתובעת להפחית את דמי השכירות החוזיים כתנאי להמשך יחסי השכירות. על כן, חרף הטענות בדבר מצבם הפיזי הקשה של המושכרים היה על המבקשים להמשיך ולשלם לפחות את דמי השכירות החוזיים בסך של 11,613 ש"ח לחודש. גם אם אניח לטובתם של המבקשים כי תשלום דמי השכירות החוזיים פסק כליל ביום 15.5.10, עד למועד הגשת תביעת הפינוי השניה נצבר חוב דמי שכירות בסך של 185,808 ש"ח. גם אם אקזז מסכום זה את מלוא השווי של טענות הקיזוז שהעלו המבקשים בסך של 94,000 ש"ח יוותר חוב שאינו שנוי במחלוקת בסך של 91,808 ש"ח.
לא מצאתי בבקשת הרשות להתגונן או בדבריו של אורי ובא כוחו בדיון היום כל טענה שיש בכוחה להוות טענת הגנה אפשרית מפני תביעת הפינוי בגין חוב דמי שכירות שכזה.
11. הטענה השניה שמעלים המבקשים כנגד התביעה הכספית היא טענת קיזוז המורכבת משלושה רכיבים, אשר יידונו להלן.
12. הרכיב הראשון הינו עלות התקנת מערכת מתזים לכיבוי שריפות בעלות של 50,000 ש"ח. לתמיכה בטענה זו צירפו המבקשים לבקשה הזמנת עבודה מיום 30.10.06 לפיה חברת טינקה הנדסה בע"מ תספק לחברה מערכת מתזים תמורת 50,000 ש"ח בצירוף מע"מ. בדיון היום טען אורי כי בפועל שולם סכום של 60,000 ש"ח כיוון שנוספו למערכת המתזים דברים שלא היו כלולים בהזמנת העבודה המקורית ( ע' 6 ש' 27 עד 28) .
13. התובעת הודתה למעשה , באמצעות שאלת בא כוחה , כי התובעת הסכימה לשלם רק עבור
מערכת כיבוי האש שעוברת ליד המושכרים ( ע' 6 , ש' 17 עד 18 ) . די לי בכך כדי לקבוע כי
עומדת למבקשים טענת הגנה אפשרית לפיה יש לקזז מהתביעה הכספית סך של 50,000 ש"ח