1. בפניי בקשת המבקשת למחיקה על הסף מחמת העדר יריבות ואי קיום הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן:"פקודת העיריות").
2. עסקינן בתביעת ספק כנגד רשות מקומית בגין תמורת שירות שסופק כנטען לרשות המקומית. המשיבה הינה חברה העוסקת בין היתר בשיווק והפצת כרטיסים למופעים שונים. על פי הנטען בכתב התביעה, המבקשת פנתה למשיבה ורכשה כרטיסים למופעים בסך של 137,717 ש"ח. המשיבה סיפקה למבקשת הכרטיסים על פי הזמנתה וזו האחרונה, טרם שילמה עבורם, על אף שגבתה כספי תמורתם.
3. לטענת המבקשת, בינה לבין המשיבה אין כל יריבות מאחר ובין השתיים לא נחתם כל הסכם לעניין רכישת כרטיסים. לטענתה, החשבוניות שצורפו לכתב התביעה לא נחתמו על ידיה או מי מטעמה. כן טענה שהפנייה למשיבה והזמנת הכרטיסים לא נעשתה באמצעותה אלא באמצעות וועד עובדי עיריית אשדוד, כאשר וועד העובדים לא פעל בשמה. כמו כן, הכרטיסים לא סופקו לידי המבקשת אלא לידי וועד העובדים המנהל חשבון בנק נפרד מזה של המבקשת.
בנוסף, טענה המבקשת, שמאחר ולא נחתם הסכם בינה לבין המשיבה, הרי שלא התקיימו הדרישות הצורניות לחוזה שעירייה היא צד לו בהתאם להוראות סעיף 203 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת העיריות"), ובהעדר קיומן של הדרישות הצורניות, התחייבות חתומה על ידי ראש העירייה והגזבר בצירוף חותמת העירייה, הלכה היא כי לא נוצרת התחייבות מצד העירייה, ועל כן אין למשיבה עילת תביעה כנגד המבקשת.
4. מנגד, טענה המשיבה שפעילות הזמנת הכרטיסים הייתה בידיעת, הסכמת ושיתוף פעולה מצד המבקשת, ולכן אין לקבל הטענה בדבר עדיפות הדרישות הצורניות שנקבעו בסעיף 203 לפקודת העיריות. לטענתה, עסקינן בכרטיסים שנרכשו על ידי המבקשת בתנאים מיוחדים עבור עובדיה, כאשר המשיבה התבקשה מפורשות להנפיק חשבוניות מס על שם המבקשת, וככל שידוע למשיבה, המבקשת מכרה את הכרטיסים לעובדיה כאשר העובדים חויבו בתלושי השכר המונפקים על ידי המשיבה.
עוד טוענת המשיבה כי עצם העובדה שהמבקשת היא זו אשר גבתה את כספי תמורת הכרטיסים ואוחזת בהם שלא כדין יש בה כדי ליצור יריבות בין הצדדים מכח עשיית עושר ולא במשפט.
דיון והכרעה
5. בהתאם להלכה, ידוע שמחיקת תביעה על הסף מתאפשרת בין היתר כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה ובדרך זו ניתן למנוע דיוני סרק. בית המשפט יעשה שימוש זהיר בסמכותו ולא ייעתר לבקשת מחיקה על הסף ביתר קלות מאחר והחלטה זו שוללת מהתובע את זכותו הבסיסית להביא עניינו לפני בית המשפט (ראה י. זוסמן,
סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית 1995, עמ' 387).
במקרה כזה, בית המשפט מכריע על גורל התביעה ללא שמיעת הטענות, ללא חקירה ודרישה של העובדות, אלא בבדיקה פורמאלית טכנית של כתב התביעה, על כן בית המשפט ינקוט באמצעי זה של מחיקה על הסף מקום שאין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש (ע"א 693/83
שמש נ' רשם המקרקעין, פד"י מ(2) 668, 671).
בבחינת קיומה של עילת תביעה על פי הנטען בכתב התביעה, ככל שיעלה בידי המשיבה להוכיח את טענתה לפיה המבקשת ולא וועד העובדים, רכשה את הכרטיסים ממנה וגבתה את כספי תמורתם ממכירתם לעובדיה, הרי שקיימת יריבות בינה לבין הנתבעת ודי בעובדה שעסקינן בטענות עובדתיות סותרות בכדי לקבוע שמדובר בטענה שדורשת בירור עובדתי ולא ניתן להכריע בה בשלב זה על סמך כתבי הטענות.
6. בכל הנוגע לדרישת הצורה על פי סעיף 203 לפקודת העיריות, התכלית העומדת בבסיס דרישה זו היא הבטחת השימוש הזהיר בכספי הציבור, ומטרת דרישת הסעיף, היא ליצור מערכת בקרה שתוודא כי העירייה, גוף ציבורי, המתקשרת בעסקה אזרחית, תנהג בזהירות הראויה ותבחן את העסקה כראוי (ע"א 6705/04
בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים (טרם פורסם)).
דרישת הצורה הקבועה בסעיף זה היא דרישה מהותית ולא דרישה טכנית ראייתית, ואכן חוזה אשר נכרת בניגוד לדרישת הצורה אינו מחייב את הרשות. כמו כן, על פי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973 (להלן:"חוק החוזים"), מדובר בחוזה שכריתתו הינה בלתי חוקית ועל כן הינו חוזה הבטל מעיקרו. כאשר מדובר בחוזה בלתי חוקי, על פי סעיף 31 לחוק החוזים, באופן עקרוני לצדדים קיימת זכות השבה, אך כאשר צד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה - בית המשפט רשאי לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו. (רע"א 5210/08
עו"ד זרח רוזנבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין (טרם פורסם)).
עם זאת, נקבע באותו ענין, כי על אף אי התקיימות הוראות סעיף 203 לפקודת העיריות, אשר ככלל תפטור את העירייה מפירעון מלוא התמורה עליה הוסכם בין הצדדים, ייתכנו מקרים בהם חרף אי התקיימות הוראות הדין תחויב העירייה בפירעון חלק מהתמורה המוסכמת. קביעה זו נוגעת לתמורה בגין שירותים שסופקו או עבודה שכבר בוצעה ואין היא חלה במקרים בהם מתבקשת אכיפה של הסכם צופה פני עתיד ההכרעה.
בנוסף, נקבע באותו ענין, שמקום שמדובר בחוזה בלתי חוקי, הכלל הוא השבה והחריג לשיקול דעת בית משפט הוא מתן פטור חלקי או מלא מהשבה. בין היתר נקבע שבמסגרת השיקולים שעל בית משפט לשקול, יש לקחת בחשבון האם נותן השירות או מבצע העבודה היה תם לב והאם ידע שעליו לעמוד בדרישות הוראות פקודת העיריות, האם הרשות פעלה בתום לב והאם יצרה מצג שווא כלפי נותן השירות או מבצע העבודה, האם התמורה החוזית אושרה במסגרת התקציב לתקופה הרלוונטית.
נראה שבחינת השיקולים הללו נדרשת אף במקרה דנן. בנוסף, יש לקחת בחשבון גם את טענת המשיבה לפיה תמורת הכרטיסים נגבתה מהעובדים והועברה למבקשת.
לפיכך, הגעתי לכלל מסקנה, שאף בחינת השיקולים הללו אינה מאפשרת מחיקת המבקשת בשלב זה בטענה כי לא נכרת הסכם כנדרש בהוראות סעיף 203 לפקודת העיריות ויש לבחון האם השיקולים בנסיבות הענין מצדיקים חיובה של המבקשת אם לאו, חרף קיומו של הסכם בלתי חוקי. כך גם לצורך בחינת קיומם של השיקולים הללו נדרשת בחינה עובדתית של נסיבות ההתקשרות ולכן, אין להורות על מחיקת התביעה בשלב זה ויש צורך לבררה.
אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות וכך הינני מורה.
המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 2000 ש"ח, אשר ישולמו תוך 30 יום, שאם לא כן ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.
ניתנה היום, כ"ב תמוז תשע"א, 24 יולי 2011, בהעדר הצדדים.