החלטה בתיק תא"ק 48397-07-12

1.         ביום 25.7.12 הגישו התובעים תביעה כספית בסך של 247,437 ש"ח בהליך של סדר דין מקוצר כנגד הנתבעים.

2.         הנתבעת מס' 1 (להלן - החב') שמקום מושבה בירושלים, עוסקת במכירת נעליים.

הנתבעים, שהינם אב ובנו, הינם בעלי המניות והמנהלים בחב'.

3.         ביום 29.2.12 חתמו הנתבעים על הסכם לשלם לתובעים את הסכום בשקלים בערך השווה ל-61,859.36 דולר ב-5 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 25.4.12 ועד ליום 25.8.12. תמורה זו הינה עבור סחורה של נעליים, אותה רכשו הנתבעים מהתובעים, שמקום עסקם בניו יורק, בארה"ב.

4.         ביום 9.10.12 עתרו התובעים למתן פסק דין כנגד הנתבעים, וזאת לאור העובדה כי לא הוגשה מטעם הנתבעים בקשה לרשות להגן חרף העובדה כי חלף המועד הקבוע בדין.

לבקשה צורף אישור מסירה ותצהיר המוסר ולפיהם הומצא כתב התביעה ביום 26.7.12.

לאור הבקשה ניתן פסק הדין סיום 9.10.12.

5.         ביום 29.10.12 עתרו הנתבעים 2-3 בלבד בבקשה לביטול פסק הדין ולעיכוב ביצועו.

עוד צויין, בין היתר, כי לנתבעים 2-3 טענות הגנה טובות, כפי שהן באות לידי ביטוי בבקשה לרשות להגן, אשר הוגשה במקביל לבקשה זו.

לעניין אי הגשת בקשה לרשות להגן במועד נטען כי הנתבעים 2-3 לא היו מיוצגים ולפיכך לא ידעו מה המועד בו עליהם להתגונן כנגד התביעה. לא זו אף זו, הם טעו בחישוב מניין הימים. כמו כן, סברו הנתבעים 2-3 שלאור החגים שחלו במועדים הרלוונטיים טרם חלף המועד להגשת הבקשה לרשות להגן.

6.         כל אחד מהנתבעים 2-3 מסר תצהיר מטעמו. התצהירים זהים בתוכנים והם חוזרים על האמור בנימוקי הבקשה.

עוד נטען בתצהירים כי יש לאפשר להם את יומם בבית המשפט וזאת לאור סיכוייהם להדוף את התביעה, כמפורט בבקשה לרשות להגן שצורפה לבקשה.

7.         כבר בשלב זה ייאמר כי מבדיקת התיק עולה, כי בניגוד לאמור בתצהירי הנתבעים 2-3 ובנימוקי הבקשה כאילו צורפה בקשה לרשות להגן, הרי שאין בתיק כל בקשה שכזו.

אף בתגובת ב"כ הנתבעים 2-3 לתגובת ב"כ התובעים לבקשה לא טרח ב"כ הנתבעים 2-3 לצרף העתק מהבקשה או אישור להגשת בקשה שכזו.

לפיכך, יש לקובע כי  אין בתיק בית המשפט כל בקשה לרשות להגן.

8.         מאחר והנתבעים 2-3 אינם מכחישים כי קיבלו לידיהם כידן את כתב התביעה, הרי שביטול פסק הדין נתון  לשיקול דעת בית המשפט.

בנסיבות אלה השיקול המנחה נוגע לסיכויי ההגנה. על מבקש ביטול פסק הדין להראות, ברמה הלכאורית, שיש לו אינטרס בביטולו ושטיעוניו אינם עולים בגדר הגנת בדים, שכן אין תועלת בביטול פסק הדין אם אין כל סיכוי שתוצאתו תשתנה לאחר בירור ההליך.

9.         כאמור לעיל, הנתבעים 2-3 במסגרת נימוקי הבקשה והתצהיר לא הראו, ולו ברמה הלכאורית, את גרסת הגנתם, אשר ככל שתוכח יהא בה כדי להדוף את תביעת התובעים. במילים אחרות, מעיון בבקשה ובתצהירים לא ניתן לגלות, ולו ברמז, מהי הגנת הנתבעים   2-3.

בנסיבות אלה לא קמה לנתבעים 2-3 זכות לביטול פסק הדין.