תא"ק
בית משפט השלום פתח תקווה
|
46187-12-10
24/11/2011
|
בפני השופט:
עדי אייזדורפר
|
- נגד - |
התובע:
1. מנשה טואג 2. אייל טואג
עו"ד דמתי קולא
|
הנתבע:
חזי ח.צ.ב. אחזקות נדל"ן בע"מ עו"ד אלופי
|
החלטה |
רקע וטענות הצדדים
1. המשיבה הגישה כנגד המבקשים תביעה לסילוק יד מכוח היותה החוכרת של המקרקעין המצויים בצומת ביל"ו (להלן: "
המקרקעין"). לטענתה, ביום 13.9.09 רכש המבקש 1 את זכויות החכירה ביחידה כלשהי (כמפורט בסעיף 2 לכתב התביעה, להלן: "
החנות"), כשהן אינן כוללות זכויות בניה כלשהן או חלקים ברכוש המשותף, והוא מחזיק בחנות יחד עם המבקש 2. בניגוד להיקף זכויותיו של המבקש 1 במקרקעין, ביצע האחרון פעולות בשטחי המשיבה, אשר יש בהן משום הסגת גבול שלא כדין, כמפורט להלן:
א. הטמנת צובר גז מתחת לשטח החניות, ובניית קיר בטון מסביבו.
ב. בניית מדרגות לשטח החנויות.
ג. יציקת רמפה מבטון בעורף החנות, באופן הגולש לכביש.
ד. יציקת רמפה מבטון בחזית החנות, באופן שאיננו מאפשר שימוש בחניות.
ה. הצבת מחסומי חניה מבטון על המדרכה בסמוך לחנות.
ו. בניית סככת מתכת למנועי מערכת הקירור.
ז. הטמנת מפריד שמנים מתחת לשטח המדרכה והחלפת הריצוף במדרכה.
המשיבה טוענת כי פעולות אלה נעשו ללא תיאום עמה וללא הסכמתה, כך שהן מהוות הסגת גבול, מה גם שחלק מהן נעשו באופן המהווה סיכון ומכשול לקהל הפוקד את המקום. משכך, ובהעדר כל זכויות למבקש 1 במקרקעין שבהם בוצעו העבודות, עתרה המשיבה לסילוק יד, כמפורט בתביעה.
2. המבקשים טוענים כי כל הפעולות שנעשו מהוות שימוש סביר במקרקעין, והן נעשו תוך תיאום עם המשיבה. לטענתם, מחמירה המשיבה עמם, ונוהגת איפה ואיפה כלפיהם, לעומת יתר השוכרים.
המבקשים מפנים לסעיף 9.2 למפרט הטכני שצורף להסכם המכר ולפיו, יש להם חלק ברכוש המשותף. לשיטתם, המשיבה מתעלמת מצרכיהם כמשתמשים במתחם, ולא נותרה להם ברירה, אלא לבצע בעצמם פעולות כלשהן במקרקעין, הדרושות לשם השימוש הסביר במקרקעין ומטעמי בטחון ובטיחות.
אשר להטמנת צבר גז, הרי שזו נעשתה באישור ובידיעת המשיבה בהתאם לחוק. כך סוכם עם נציג המשיבה המיקום המדוייק להטמנת הצבר, והמבקשים דאגו לאישורים הנדרשים לשם כך.
אשר לבניית המדרגות ויציקת הרמפה בחזית ובעורף, הרי שהמבקשים נאלצו לעשות כן לאור העובדה שהמשיבה, אשר היתה מחוייבת לבצע עבודות אלה, לא עשתה כן. במקום קיים הפרש גבהים המהווה מפגע מסוכן וגורם לבעיה בנגישות לחנות, אולם המשיבה סירבה לפניית המבקשים לבנות מדרגות, מעקות ורמפות, בהעדר דרישה פורמאלית לכך מצד הרשויות. כאמור, בלית ברירה, נאלצו המבקשים לבצע עבודות אלה על חשבונם.
כך אף נאלצו המבקשים להציב מחסומי חניה מבטון (פטריות) על גבי המדרכה, על מנת למנוע גישה לשטח מסוכן כתוצאה מהפרשי גובה שקיימים בו.
אשר לבניית סככת המתכת, טוענים המבקשים כי המשיבה סירבה לאפשר להם להניח את מנועי יחידת המיזוג והקירור על גג המבנה, וזאת למרות סעיף 22 להסכם המכר בו הוסכם כי המשיבה לא תתנגד להתקנת יחידות מיזוג וקירור על קיר הנכס האחורי חיצוני, הפונה לחצר השירות. מאחר ומדובר בקיר שאיננו מסוגל לשאת את המנועים, נאלצו המבקשים לבנות עמודים ולהניח עליהם את המנועים, כך שאין המדובר בסככה, אלא בעמודים תומכים בלבד. עמודים אלו אינם מפריעים לשימושו הרגיל והסביר של אף אחד, מה גם שמדובר בקיר האחורי המוסתר, הפונה לחצר השירות.
אשר להטמנת מפריד השומנים, הרי שהמשיבה ידעה כי המבקשים נדרשים לעשות כן, לשם ניהול עסק של קצביה וקייטרינג. בידיעתה ובהסכמתה, חפרו המבקשים מתחת למדרכה והתקינו שם את המפריד, כאמור.
באופן כללי טוענים המבקשים כי כל הפעולות אינן מהוות כל סכנה, אלא נהפוך הוא, מונעות כזו, מגבירות ומאפשרות את הנגישות, ומלכתחילה היה זה מתפקידה של התובעת לעשותן.
דיון והכרעה