החלטה בתיק תא"ק 40278-02-11

כללי

1.         המבקש עותר למתן רשות להתגונן כנגד תביעה בסדר דין מקצור לתשלום סך של 94,166 ש"ח, יתרת חובה בחשבונה של הנתבעת 1, שמר פלוס שירותים מרכזיים בע"מ, חברה בבעלות וניהול המבקש (להלן: "החברה "), לה ערב מכח כתב ערבות מתמדת ל"כל חוב" שאינה מוגבלת בסכום מיום 29.4.04.

כתב התביעה נסמך על טופס פתיחת חשבון וכתב תנאים כלליים לחשבון, כתב הערבות, דף חשבון המעיד על יתרת החובה ליום 31.1.11 ואישור בדבר שיעורי הריבית המירבית.

טענות סף

2.         המבקש הגיש בקשה למחיקת כותרת ובקשת רשות להתגונן. בהחלטתי מיום 23.5.11 קבעתי כי לכאורה אין יסוד לטענות בדבר מחיקת כותרת ובמידה והמבקש עומד על בקשתו עליו להגיש בקשה נפרדת.             

לאור החלטתי הנ"ל לא היה מקום לשוב ולטעון בסיכומי המבקש למחיקת כותרת. אכן בע"א 2113/06 עאטף סלימאן נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נקבע כי ניתן, ואפשר שעדיף הוא, להגיש בקשה אחת הכוללת סעד של מחיקת כותרת ורשות להתגונן, אולם זאת מטעמים של חסכון בזמן שיפוטי.

עמדה זו נוגדת לפסקה קודמת ולנוהג אשר אפשר דחיית הגשת בקשת רשות להתגונן עד להכרעה במחיקת הכותרת, אף היו פסיקות אשר קבעו כי עצם איחוד הבקשות מהווה ויתור על הבקשה למחיקת כותרת.

פסק הדין הנ"ל אינו מחייב את הגשת הבקשות במאוחד אלא ממליץ לעשות כן מטעמי יעילות דיונית.

ומן הכלל אל הפרט. אין כל צורך להדרש למחיקת הכותרת שעה שניתנה החלטה מפורשת על ידי בדבר אופן הדיון בטענה. לגופו של עניין, די במסמכים שצורפו לכתב התביעה כדי לעמוד בתנאים להגשת תביעה בסדר דין מקוצר.

אף בע"א 2113/06 עליו נסמך המבקש אישרו כי די במסמכים דומים לאלו אשר צורפו ע"י התובע.

3.         באשר לסכום התביעה והתוספת של 2,597 ש"ח בגין ריבית בלתי מחושבת מיום 1.1.11, מועד התדפיס התומך בכתב התביעה, ועד להגשתה בהתאם לתנאי פתיחת החשבון, לא מצאתי כי לא מדובר בסכום קצוב.

            לכתב התביעה צורפו תנאים כלליים ולא הסכם פתיחת החשבון המלא. אין בהעדרו של ההסכם המלא לפסול את אופן חישוב הסכום וברור כי החישוב נערך על סמך שיעורי הריביות שצורפו לכתב התביעה.

            אף לאחר שההסכם המלא הומצא למבקש לא ביקש הוא לתקן בקשתו או לטעון כי החישוב מוטעה ואף לא הציע חישוב אחר.

עולה כי המבקש עותר להבנות מחסר טכני ולא מהותי בכתב התביעה ולא מצאתי מקום להעתר לבקשתו.

4.         הוא הדין ביחס לטענה למתן רשות להתגונן בגין אי גילוי מסמכים.

            בחקירת המבקש הודה הוא כי קיבל מסמכים מהמשיב.

            בקשתו של המבקש אינה מכחישה כלל את שיעור החוב ואופן חישובו ואף לא עותרת לגילוי מסמכים מסוימים לצורך פירוט הטענה כנגד שיעור החוב.

            בנסיבות אלו אין מקום לקבוע כי מדובר במקרה בו המשיב סרב בשרירותיות לספק מסמכים שנדרשו באופן אשר מצדיק מתן רשות להתגונן רק מהטעם של אי גילוי מסמכים.

טענות המבקש