תא"ק
בית משפט השלום נתניה
|
33920-05-12
28/06/2012
|
בפני השופט:
הרשמת הבכירה - יפעת אונגר ביטון
|
| - נגד - |
התובע:
אדגר מימון
|
הנתבע:
משה מרציאנו
|
| החלטה |
בפני בקשת המבקש למחוק את כותרת התביעה : "סדר דין מקוצר".
לשיטת המבקש אין התביעה כשרה להתברר בסדר הדין הנ"ל מפאת שעילתה אינה עונה על העילות המפורטות בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "התקנות").
בנוסף לאמור, אין התביעה נסמכת על ראיה בכתב לעניין התחייבות המבקש ואין היא עונה על תנאי ה"סכום הקצוב" שהוא אחד מהתנאים לכשירות התביעה להתברר בסד"מ.
המשיב טוען כי יש לדחות את הבקשה שכן התביעה עונה על הדרישות, הן מבחינת העילה, הן לנוכח
צירוף ראיות בכתב, והן לנוכח העובדה כי עסקינן בסכום קצוב.
אין חולק כי התביעה מבוססת על פסק דין שנתתי בכובעי כרשמת ההוצאה לפועל, בבקשה בטענת "פרעתי" שהגיש המבקש בתיק שפתח נגדו המשיב. בהחלטה זו קבעתי כי יש לבצע קיזוז של חלק מהתשלומים ששילם המשיב למבקש וכי ניתן להסתייע לשם כך בתדפיס חשבון מההוצאה לפועל.
התביעה דנא עילתה בהוראות שניתנו במסגרת אותו פסק דין וכן במסגרת פסקי הדין שניתנו בערעור בשתי ערכאות. סכום התביעה נובע, לשיטת המשיב, מדפי החשבון של תיק ההוצאה לפועל שצורפו לתביעה.
כפי שציינתי לעיל, סבור המשיב כי עילת תביעה שמקורה בפסק דין, מתאימה לבירור בסד"מ, היא יוצרת התחייבות ומהווה ראיה בכתב (סע' 8-10 לתגובתו). עפ"י ההלכה, את הסכום הקצוב ניתן ללמוד ממסמכים חיצוניים כדוגמת דפי החשבון האמורים.
כן טען המשיב כי העילה נובעת מתקנה 202(1)(ב) לתקנות.
סבורני כי דין הבקשה להתקבל. אינני סבורה כי עילת תביעה שמקורה בפסק ("עילת הפסק") ראויה להתברר בסדר דין מקוצר.
תקנה 202 לתקנות קובעת כי כשרות להתברר בסדר דין מקוצר תביעות משלושה סוגים:
האחד - תביעות מכוח התחייבות או הסכם;
השני - תביעות שעילתן בחיקוק; ברי, כי אין זה המקרה שלפנינו.
השלישי - תביעות לפינוי וסילוק יד; שאף בהן אין עסקינן.
נותר לדון בשאלה - האם עילת הפסק (ואין חולק כי על פסקי דין מבוססת התביעה) היא תביעה מכח התחייבות.
אמת היא כי המחוקק התייחס במישור זה הן לתביעות מכח התחייבות מפורשת והן לתביעות על יסוד התחייבות מכללא, אולם אין לטעמי לקשור בין אלה, היוצרים חיובים וולונטריים של הצדדים כלפי עצמם, לבין אלה הנובעים מפסיקת בית המשפט, שאיננה בגדר התחייבות וולונטרית שנוטל בעל דין על עצמו.
לו ביקש מחוקק המשנה ליצור מסלול תביעה על יסוד עילות פסק, לבירור בסדר דין מקוצר, חזקה כי היה מוסיף לשלושת הסוגים הנ"ל, באמירה מפורשת בתקנה 202, סוג רביעי של תביעות הבאות מכח צו, החלטה או פסק דין.
את לשון התקנה הנ"ל יש לפרש כפשוטה. תביעות מכח חוזה או התחייבות, פשוטן כמשמען - תביעות שעילתן בחיוב וולונטרי שנטלו הצדדים (או הנתבע) על עצמם. לא ניתן, לסברתי, לפרש את לשון התקנה פירוש מרחיק לכת שיכלול גם תביעות המבוססות על עילות שבפסק.
לנוכח האמור - ואף מבלי הצורך ליתן דעתי על שאלת קיומם של ראייה בכתב וסכום קצוב - אני מוצאת כי אין התביעה כשרה להתברר בסד"מ.