לפניי בקשה להורות על ביטול החלטה מיום 31.3.08, אשר נתנה תוקף של החלטה להסכמת הצדדים להעביר את התיק להכרעת בורר מוסכם.
רקע וטענות הצדדים
:
1. ענייננו בתביעה כספית בסך 63,700 ש"ח שהגישה התובעת נגד הנתבעת, בגין עבודות שביצעה התובעת, לטענתה, עבור הנתבעת.
2. התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ביום 5.4.2007, וביום 7.10.07 הוגשה מטעם הנתבעת בקשה למתן רשות להתגונן.
3. ביום 26.2.2008 התקיים דיון בפני כבוד הרשמת (כתוארה אז), אינעאם שרקאוי, בבקשה למתן רשות להתגונן. על-פי פרוטוקול הדיון, הופיע בדיון ב"כ הנתבעת בשם שני הצדדים, והודיע כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה העניין יועבר להחלטה של בורר, ועל כן מבקשים הצדדים לדחות את הדיון לתקופה של כשלושה חודשים, ותוגש מטעמם הודעה לעניין המשך ניהול התיק. עוד נאמר בפרוטוקול, כי "על בקשת רשות להתגונן, נודיע לבית המשפט בתוך 7 ימים". בית המשפט בהחלטתו קבע כי התיק יובא בפניו ביום 6.3.08, וכי עד אותו מועד יודיעו הצדדים מדוע אין לקבל את הבקשה למתן רשות להתגונן.
4. ביום 12.3.08 הגישה הנתבעת "בקשה למתן אורכה מטעם הצדדים", בה התבקש בית המשפט להאריך את המועד להגשת הודעה באשר לקבלת הבקשה לרשות להתגונן, וביום 17.3.08 ניתנה החלטה כמבוקש על-ידי כב' הרשמת.
5. משלא הגישו הצדדים הודעה, ניתנה ביום 31.3.2008 החלטת כב' הרשמת, כדלקמן:
"בהמשך להחלטתי מיום 17.3.08, ובהעדר הודעה מטעם הצדדים, אני נעתרת לבקשה למתן רשות להתגונן, כשתצהיר הנתבעת/המבקשת ישמש ככתב הגנה מטעמה.
כן אני מאשרת הסכמת הצדדים בדבר העברת התיק להכרעתו של בורר ונותנת לה תוקף של החלטה".
יצויין כי לאחר מתן ההחלטה הנ"ל, הגישה הנתבעת, ביום 15.4.08, הודעה בה נמסר, מטעם שני הצדדים, כי הם לא הצליחו להגיע להסכמה בדבר מתן רשות להתגונן, ולפיכך מבקשים הם כי בית המשפט יקבע ישיבה במעמד הצדדים לצורך דיון בבקשה למתן רשות להתגונן. בעקבות הגשת ההודעה הנ"ל, הפנתה כב' הרשמת את הצדדים להחלטה שניתנה על-ידה ביום 31.3.08.
6. חלפו להן כ- 3.5 שנים, וביום 8.12.11 הגישה התובעת בקשה לקביעת מועד דיון בתיק, לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר זהות הבורר, בעקבותיה קבעתי את התיק בפני. בהמשך לדיון שהתקיים ביום 26.1.12 בפני, ומשהתברר כי הצדדים חלוקים באשר להתדיינות במסגרת בוררות או בבית המשפט, הגישה התובעת "הודעה על אי הסכמה להליך בוררות ובקשה לביטול החלטה הנוגעת לנושא הבוררות", היא הבקשה שבפני.
7. לטענת התובעת, הצדדים אכן דיברו ביניהם על אפשרות ליישוב הסכסוך באמצעות גישור או פישור אולם מעולם לא היית לתובעת כל כוונה להעביר את התיק לבוררות, ולא ניתנה הסכמה בכתב להעברת הסכסוך לבוררות, כמתחייב לפי סעיף 1 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968. עוד נטען, כי ההחלטה על העברת התיק לבוררות ניתנה בשנת 2008, אך היא נותרה כאבן שאין לה הופכין ולמעשה הצדדים זנחו אותה ולכן אין לה עוד קיום. כן נטען, כי מפרוטוקול הדיון מיום 26.2.2008 עולה, כי בדעת הצדדים היה להגיש הודעות לתיק בית המשפט, משמע, שלא נשללה סמכותו של בית המשפט להמשיך ולדון בסכסוך. התובעת טוענת עוד, כי העברת ההליך לבוררות בשלב זה, כשאין הסכמה בין הצדדים על זהות הבורר, תוביל בהכרח להתארכות ההליכים בעיקר כשהיחסים בין הצדדים כה עכורים.
8. הנתבעת, מנגד, טוענת, כי ניתנה בעניינו הסכמה לבוררות, כעולה מפרוטוקול הדיון מיום 26.2.2008. לעניין זה אף מפנה הנתבעת לבקשת התובעת מיום 8.12.11, בה נאמר, מטעם התובעת, כי הצדדים לא הגיעו לידי הסכמה בדבר בורר מוסכם, משמע, לטענת הנתבעת, כי הייתה הסכמה בין ב"כ הצדדים על מינוי בורר בתיק דנן. לטענת הנתבעת, העברת התיק בענייננו להליך בוררות נעשתה בהתאם לסמכות בית המשפט על פי סעיף 79ב לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, ומשאישרה כב' הרשמת בהחלטתה מיום 31.3.08 את הסכמת הצדדים בדבר העברת התיק להכרעתו של בורר, הסתיים ההליך בבית המשפט ולא ניתן עוד להחיותו.
דיון והכרעה:
9. השאלה הראשונה שיש להידרש לה, היא, האם היתה בענייננו הסכמה להעברת הסכסוך לבוררות, כאשר בשאלה זו נטושה מחלוקת בין הצדדים, כפי שצויין לעיל.
10. נסיבות המקרה אכן מעוררות סימן שאלה האם היתה הסכמה מטעם הצדדים להעברת הסכסוך לבוררות. מחד, מפרוטוקול הדיון מיום 26.2.08, בו נמסר על הסכמת הצדדים, עולה שהוסכם כי: "העניין יועבר להחלטה של בורר". משננקט המינוח "החלטה של בורר", אין הדבר מתיישב עם טענת התובעת דהיום, לפיה היא הסכימה לפישור או גישור בלבד. יותר מ- 3 שנים חלפו מאז אותה ישיבה ועד שהגישה התובעת את בקשתה בקשר להמשך הדיון בבית המשפט, ובמהלך כל אותה תקופה לא הוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול או כל הסתייגות מהאמור בו, דבר העומד לחובתה. גם בבקשה עצמה לקביעת דיון צויין, כי בין הצדדים התקיימו מגעים באשר לזהותו של בורר מוסכם, דבר ההולם את ההסכמה כפי שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול בית המשפט. יצויין כי ככל שמדובר בהסכמה להעברת הסכסוך לבוררות במהלך דיון בבית המשפט, שנרשמה בפרוטוקול, אין לקבל את טענת התובעת, בדבר החובה בהסכם בוררות בכתב (ראו: רע"א 4803/02
רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ ואח' נ' ווסט מנג'מנט (וו.אם) ישראל בע"מ
, פ"ד נז(1) 100).
מאידך, לצד הודעת הצדדים שצויינה לעיל, ביקשו הצדדים באותו דיון (מפי ב"כ הנתבעת) לקבוע את התיק לתזכורת ולהגיש הודעה
"לעניין המשך ניהול התיק". כב' הרשמת הורתה לצדדים להגיש הודעה "מדוע אין לקבלת את הבקשה למתן רשות להתגונן", ובהמשך (אף שבאיחור) הגישה הנתבעת הודעה לפיה הצדדים לא הגיעו להסכמה, וביקשה לקבוע דיון בבקשה למתן רשות להתגונן. התנהלות זו איננה מתיישבת לכאורה עם קיום הסכמה להעברת הסכסוך כולו להכרעת בורר, שהרי התבקשה - מפי הנתבעת - קביעת דיון בפני בית המשפט, וזאת לאחר שניתנה ההודעה לעניין בוררות.
11. מכל מקום, ואף אם אניח כי ניתנה הסכמת הצדדים להעברת הסכסוך לבוררות, אין בכך כדי להכריע לענייננו, אלא יש לבחון את נפקות ההסכמה שניתנה בשעתו, ואת החלטת כב' הרשמת מיום 31.3.08 שאישרה אותה, לעניין הבקשה שבפני. לעניין זה טוענת הנתבעת, כי משהועבר הסכסוך להכרעת בורר לפי סעיף 79ב לחוק בתי המשפט, הסתיים הדיון בתביעה בפני בית המשפט באופן סופי, ולא ניתן עוד להחיותו, כאשר לעניין זה מסתמכת הנתבעת על פסק-הדין ברע"א (נצ') 46496-11-11
אמין נעיף עבוד נ' בני נעמה נאסר בע"מ
(פורסם במאגרים).
12. סבורני כי בנסיבות המקרה דנן, אין לקבל את טענת הנתבעת. הסכמת הצדדים בענייננו (בהנחה שניתנה), ניתנה מבלי שנקבעה זהות הבורר על-ידי הצדדים, לא במעמד הדיון, ולא בשלב מאוחר יותר. בנסיבות אלה, מוסמך היה בית המשפט למנות בעצמו את הבורר, בהתאם לסעיף 79ב(ב) לחוק בתי המשפט, הקובע כדלקמן: