החלטה בתיק תא"ק 25102-04-12

בפני בקשתו של המבקש כי אורה על ביטול פסק הדין שניתן על ידי בתיק זה, כנגדו, בהעדר הגנה, ביום 3/6/2012, על הסך של 71,140 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בתביעת המשיב כנגדו, בה נטען כי ערב לחיוביה של הנתבעת מס' 1, אחותו, הגב' אורלי פחימה, על פי הסכם הלוואה שנחתם בינה ובין המשיב.

המבקש טען, בתמצית, כי לא הגיש בקשת רשות להתגונן מאחר ולאחר קבלת התביעה פנה לנתבעת מס' 1, אשר מסרה לו כי אין לו מה לדאוג וכי היא מטפלת גם עבורו בתביעה שהוגשה ותדאג להגנה משפטית עבורו.

לטענת המבקש, אין לו כל ניסיון קודם בהליכים משפטיים ולפיכך סמך על דבריה של אחותו ונמנע מלבצע כל פעולה.

המבקש הוסיף וטען כי רק לאחר שהתייעץ במסגרת פגישה אקראית עם בא-כוחו ונתבקש לצלם את כל החומר בתיק בית המשפט, הובהר לו כי לא נעשה דבר להגנתו על ידי הנתבעת מס' 1 וכי עליו

לדאוג להגנה משפטית.

המבקש הוסיף וטען כי עומדות לו טענות הגנה טובות כנגד התביעה וזאת מאחר שמאז חתימת הערבות ועד שנמסרה למבקש התביעה, לא היה ידוע לו על קיומם של פיגורים בהחזר ההלוואה.

לטענתו, המכתב נספח ח' לכתב התביעה לא הומצא מעולם לידיו ולא הובא לידיעתו בכל דרך אחרת קיומם של הפיגורים.

המבקש טען כי בדיקה באתר רשות הדואר מעלה כי הדואר הוחזר לשולח אחרי 7 ימים בלבד, ולא 14 ימים כמקובל וכי גם במכתב הנטען לא ניתנה לו האפשרות לפרוע את ההלוואה באותם תנאים

שהיו קיימים לנתבעת מס' 1 ולא ניתנה לו ארכה של 15 יום להודיע על רצונו לפרוע את ההלוואה באותם תנאים כמתחייב בדין.

לדידו, אין מקום ליתן כנגדו פסק דין על מלוא סכום ההלוואה אשר הועמדה לטענת המשיב לפירעון מיידי מבלי שניתנה לו ההזדמנות האמיתית והמעשית להחזיר את ההלוואה בתנאיה המקוריים.

המבקש הוסיף וטען כי המשיב פעל בניגוד לדין בכד שהמשיך להלוות כספים ו/או נתן אשראי לנתבעת מס' 1 באופן שהקשה את החזרי ההלוואה והביא למעשה לכך שהנתבעת מס' 1 לא יכלה לעמוד בהחזרי ההלוואה.

אשראי נוסף זה ניתן לה, לטענת המבקש, ללא בטחונות או ערבים נוספים למעט המבקש, ותוך התנהלות חסרת אחריות של המשיב ומבלי ליידעו על מצבה של הנתבעת מס' 1.

בקשתו של המבקש נתמכה בתצהירו ובתצהירה של אחותו, הנתבעת מס' 1.

המשיב טען בתגובתו כי פסק הדין כנגד המבקש ניתן כדין וכי הוא בחר לעצום את עיניו ולהסתמך על הבטחותיה של הנתבעת מס' 1.

המשיב טען כי טענתו של המבקש כי לא קיבל את מכתב ההתראה היא טענה תמוהה, וכי מכל מקום, גם לאחר קבלת כתב התביעה לא פנה למשיב ולא ביקש לבוא בנעליה של הנתבעת מס' 1 בנוגע לתשלומי ההלוואה.

המשיב הוסיף וטען בתגובתו כי סע' 26(א) לחוק הערבות, אליו מפנה המבקש בבקשתו, קובע כי הערב יופטר, בשל אי קבלת הודעות על אי קיום החיוב, כדי הנזק שנגרם לו, ואילו המבקש כלל לא הציג נתונים לגבי נזקו הנטען.

המשיב הוסיף כי מצבה הכלכלי של הנתבעת מס' 1 לא נגרם בשל התנהלותו של המשיב אלא בשל פיטורייה הבלתי צפויים, כפי שציינה בבקשתה למתן רשות להתגונן, אשר נדחתה.

המבקש, בתשובתו לתגובת המשיב, טען כי הנזק שנגרם לו נובע מריבית הפיגורים המירבית בה חוייבה ההלוואה לעומת הריבית ההסכמית, בנוסף לכך, החיוב בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

ביום 25/11/2012 התקיים בפני דיון בבקשה והמבקש נחקר על תצהירו.