החלטה בתיק תא"ק 226-11-09

בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידי בתיק זה ביום 14/11/12. עניינו של פסק הדין בתביעה לפינוי מסעדה הידועה בשם "מפגש אכדיה" (או "אצל אבי") בחוף ימה של הרצליה (להלן: "הנכס"). בפסק הדין הוריתי על פינוי הנכס וזאת לא יאוחר מיום 31/12/12.

המבקש הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין כך שיעוכב ביצועו של הפינוי מהנכס וזאת עד להכרעתו הסופית של ביהמ"ש המחוזי בערעור על פסק הדין, שהוגש במקביל להגשת בקשה זו (להלן: "הערעור"). לחילופין, התבקש ביהמ"ש ליתן סעד של עיכוב ביצוע ארעי עד להכרעה של ביהמ"ש המחוזי בבקשת עיכוב ביצוע שתוגש אליו.

טענות המבקש:

לטענת המבקש, יש לעכב את פסק הפינוי מהנכס שכן אי עיכובו יגרום לו ולבני משפחתו נזקים קשים ובלתי הפיכים ויותיר אותם בהיעדר אפשרות להשבת המצב לקדמותו. ללא החלטה המורה על עיכוב ביצוע פסק הדין עלולה העירייה לקיים מכרז חדש להפעלת המסעדה וכך הפעלת המסעדה יכולה להימסר לצדדים שלישיים והמבקש עשוי למצוא עצמו כמי שעומד אל מול "מעשה עשוי".

זאת ועוד מציין המבקש, כי ביום 04/12/12 ביהמ"ש המחוזי בת"א אישר צו מניעה נגד המשך עבודות בטיילת זבולון בהרצליה. לפיכך, לטענתו, לא ייגרם כל נזק למשיבה ככל ויעוכב פסק הדין.

לטענת המבקש, מזה שנים רבות הנכס נשוא הבקשה דנא מהווה מקור פרנסה יחידי ל- 4 משפחות. לאף לא אחד מבני משפחת המבקש העוסקים עמו בהפעלת המסעדה אין מקור הכנסה חלופי, לא מקצוע ולא הכשרה מתאימה לקיום באופן אלטרנטיבי.

אין בעיכוב ביצוע כדי לגרום נזק למשיבה שכן זו מקבלת לידיה דמי שימוש ע"י המבקש באופן סדיר מדי חודש בחודשו.

טענות המשיבה:

לטענת המשיבה (להלן: "המשיבה" או "העירייה"), עיכוב ביצוע פסק פינוי ממקרקעי ציבור פוגע מהותית באינטרס הציבורי, במניעת פלישות בלתי חוקיות ומניעת החזקת נכסי ציבור שלא כדין. כמו כן, לטענתה, גם אם לא יינתן סעד של עיכוב ביצוע, לא ייגרם כל נזק בלתי הפיך למבקש ולכל היותר יידחה מועד מתן הפיצוי.

לעניין הטענה כי מדובר במקור פרנסה ל- 4 משפחות- לא גובו הצהרות אלה בכל מסמך או ראיה, ואף לא בתצהירים של כל אותן המשפחות. הסכמי הרשות שנחתמו היו בין העירייה  לבין המבקש בלבד ואין לעירייה כל אחריות לדאוג להעסקתם או פרנסתם של אנשים אחרים.

בנוסף לכל אלה, מזה למעלה משנתיים וחצי (מאז 01/06/2010) המבקש אינו משלם כלל דמי שכירות לעירייה בגין הנכס. מכתב דרישה הוצא למבקש ביום 20/12/2012 (צורף לתגובה לבקשה כנספח 1).

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה (וכן בהודעה המשלימה לבקשה ובתגובה לה), לא מצאתי להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולהלן יפורטו טעמיי:

מן המפורסמות הוא כי נקודת המוצא הינה כי עצם הגשת ערעור על החלטתו של בית המשפט אינה מעכבת את ביצועו (ראו תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984).

זאת ועוד, בהתאם לפסיקה, החלטה לעיכוב ביצוע פסק הדין תינתן בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, כי לא ניתן לשלול את סיכויי הערעור להתקבל ו השני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הביצוע (ראו ע"א 5925/06 אלי בלום נ' אנגלו סכסון-סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ (ניתן ביום 26/09/2006) (להלן: "פס"ד בלום")).

לעניין מאזן הנוחות נאמר בפס"ד בלום מפי כב' השופט חשין כך:

"במאזן זה, שיקול מרכזי הוא היכולת להשיב את המצב לקדמותו, אם לא יינתן עיכוב ביצוע והמבקש יזכה בערעור".

ומפי כב' השופט ג'ובראן ברע"א 2471/06 חרוב חמיס נ' אפריים אבישאול (ניתן ביום 10/04/2006):

"יינתן עיכוב ביצוע כאשר המבקש מצליח להראות כי באם לא יעוכב פסק-הדין, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, היה וערעורו יתקבל. נטל השכנוע, כי קיים נימוק אשר יצדיק היעתרות לבקשה, מוטל על המבקש (ראו ע"א 2965/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב-יפו ואח', פ"ד נ (1) 668, 672; ע"א 6626/96 בש"א 8240/96 חנני נ' פקיד השומה, פ"ד נ (5) 403)".