החלטה בתיק תא"ק 22561-07-10

1.       לפניי בקשה לסילוק על הסף של התובענה מחמת מעשה בית דין, ומחמת העדר עילה.

לחלופין, עתרו המבקשים להורות על צמצום סכום התביעה לסך של 1,000,000 אירו בלבד.

לחלופי חלופין עתרו המבקשים כי בית המשפט יורה על מחיקת כותרת ויעביר את התובענה לבירור ב'פסים רגילים'.

להעיר כי הבקשה הובאה להכרעתי רק עתה משנתבקשה הבקשה למתן החלטה, על אף שאחרון כתבי הטענות בבקשה זו הוגש לבית המשפט עוד במהלך חודש דצמבר 2010.

לפיכך ניתנת ההחלטה רק עתה, ואני מצרה על כך.

2.       לטענת המבקשים התובענה דנן היא נסיון נוסף של המשיב לחייבם בחיובה של Emphasis Holdings Ltd. (להלן - אמפסיס) שחויבה בפסק בוררות שניתן נגדה ביום 13.4.08 לטובת המשיב (להלן - פסק הבוררות).

פסק הבוררות קיבל את אישורו של בית המשפט ביום 5.1.09 (ה.פ. 460/08).

לטענת המבקשים התנהל הליך הבוררות בין אמפסיס לבין המשיב בלבד, ומשכך לא הטיל פסק הבוררות כל חיובים אישיים על המבקשים. הגם שכך נקט המשיב  בהליכי הוצאה לפועל נגד המבקשים מכוח פסק הבוררות.

3.       המבקשים עתרו לבית המשפט (ה.פ. 51169-05-10) להצהיר כי הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדם בטלים.

ביום 7.7.10 ניתן פסק דין בהמרצת הפתיחה (ס"נ כבוד השופט זפט) שקבע כי לא ניתן לפעול בהליכי הוצאה לפועל מכוח פסק הבוררות נגד המבקשים באופן אישי (להלן - פסק הדין).

בפסק הדין ציין בית המשפט, בין היתר, כי הבורר "...לא דן בשאלת חבותם האישית של המבקשים בפירעון החוב, ונראה ששאלה זו נותרה פתוחה" (עמ' 5 לפסק הדין).

עוד הוסיף כבוד השופט זפט בסיפא לפסק הדין כי "...נראה שכדי להיפרע מהמבקשים יהיה על המשיב להגיש נגדם תביעה וליטול פסק דין" (שם).

4.       המבקשים סבורים כי הדברים שעיל שאמר בית המשפט בפסק הדין הם "הערת אגב" ואינם מהווים בסיס לתביעה נגד המבקשים, וודאי לא בסדר דין מקוצר.

עוד מוסיפים המבקשים כי הערת בית המשפט בפסק הדין "...אינה עולה בקנה אחד עם קביעתו האופרטיבית... כי הליכי ההוצאה לפועל שנפתחו נגד המבקשים על יסוד פסק הבוררות בטלים. הרי, אם סבר בית המשפט הנכבד שהמבקשים חייבים באופן אישי בפרעון הסכום שנפסק לטובת המשיב בפסק הבוררות, היה מאפשר למשיב להיפרע מהמבקשים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל שכבר היו תלויים ועומדים נגדם ולא היה מורה על ביטולם..." (סעיף 8 לבקשה).

5.       לטענת המבקשים, התביעה דנן נסמכת על שתי עילות בלבד - הערת בית המשפט בפסק הדין, ושני הסכמי הלוואה - האחד מיום 3.10.06 והשני מיום 24.1.06 (להלן - הסכמי ההלוואה).

לטענת המבקשים, יש לסלק את התובענה על הסף מחמת העדר עילה, שכן אין בהערת אגב של בית המשפט בפסק הדין כדי להוות בסיס להגשת תביעה אישית נגדם ואין בכך כדי לגבש עילת תביעה, בודאי לא כאשר מדובר בהערת אגב שאין לה תוקף מחייב.  

6.       אשר להסכמי ההלוואה- טוענים המבקשים כי אלה נדונו בהליך הבוררות שהתנהל בין אמפסיס לבין המשיב, לרבות בעניין הערבויות המעוגנות בהסכמי ההלוואה, ומשכך לשיטת המבקשים "...פלוגתא זו הוכרעה באופן פוזיטיבי בפסק הבוררות, כך שחברת אמפסיס חויבה בהשבת התשלומים בגין ההלוואות..." (סעיף 28 לבקשה) ופסק הבוררות יצר השתק פלוגתא בעניין הסכמי ההלוואה והמשיב מנוע מלברר את אותה פלוגתא פעם נוספת.

לטענת המבקשים, האמור אף עולה במפורש בדברי המשיב עצמו בכתב התביעה, שכן לטענתם "...המשיב טוען בריש גלי כי סוגיית החזר ההלוואות שניתנו מכח הסכמי ההלוואה נדונה בהליך הבוררות והוכרעה על ידי הבורר באופן מפורש בקביעת ממצא פוזיטיבי" (סעיף 40 לבקשה). מוסיפים המבקשים כי הגם שלא היו צד להליך הבוררות "...אין בכך לאיין את טענת השתק הפלוגתא, שכן די בכך שבעל הדין שנטען כנגדו השתק, ובמקרה דנן - המשיב, הוא הצד המשותף לשתי התביעות, על מנת שיחול הכלל של "השתק פלוגתא"..." (סעיף 52 לבקשה).

7.       לחלופין כאמור, עתרו המבקשים למחוק את הכותרת ולהעביר את התובענה לבירור בסדר דין רגיל, המבקשים סבורים כי התובענה אינה ראויה להתברר בסדר דין מקוצר, שכן המשיב לא הצביע על "סכום קצוב" גם לא על "ראיה בכתב", ובהעדר שני התנאים הללו אין אלא להעביר הדיון לסדר דין רגיל.