הבקשה והרקע לה
1. עניינה של הבקשה שבפניי, הוא בבקשת הנתבעת שכנגד (להלן: "
אלקואה") לחייב את התובעת שכנגד (להלן: "
קמן סחר") בהפקדת ערובה בסך 500,000 ש"ח להבטחת הוצאותיה של אלקואה בתביעה שכנגד וכתנאי להמשך ניהול ההליך נגדה (להלן: "
הבקשה" ו"
התביעה שכנגד").
קדמה לתביעה שכנגד, תביעה שהגישה אלקואה ביחד עם חברות נוספות מקבוצת אלקואה בסכום של כ- 8,000,000 ש"ח נגד קמן סחר וקמן אחזקות בע"מ (להלן: "
קמן אחזקות" ו"
התביעה").
קמן סחר היא חברה פרטית שהיא חברת בת של קמן אחזקות, ואילו קמן אחזקות היא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב (ביחד ייקראו להלן: "
קבוצת קמן").
במסגרת התביעה, נטען כי אלקואה סיפקה מעת לעת סחורה לקמן סחר - כמויות של אלומיניום תעופתי ואלומיניום מסחרי - על פי הזמנתה של האחרונה, וכי זו לא שילמה את תמורת הסחורה. קמן אחזקות נתבעה מכוח ערבות שנטען שמסרה להבטחת התחייבויותיה של קמן סחר כלפי אלקואה. להגנתה מפני התביעה, טוענת קבוצת קמן - בראש ובראשונה - כי החייבת האמיתית היא התעשיה האווירית וכי קבוצת קמן לא שימשה אלא "צינור" במערכת היחסים שבין אלקואה לתעשיה האווירית. טענה זו נסמכת בעיקרה על "הסכם מסגרת בהיקף של עשרות מליונים" שנערך בשנת 2007
בעל פה בין שלושת הגורמים הללו. עוד טוענת קבוצת קמן לזכות קיזוז בגין נזקים שלעמדתה נגרמו לה כתוצאה מהפרה של הסכם המסגרת והתנהלות אלקואה בפרשה.
במסגרת התביעה שכנגד עותרת קמן סחר לפיצוי מאת אלקואה בסך 10,000,000 ש"ח בגין הנזקים הנטענים. כך לצרכי אגרה, כאשר לטענתה הנזקים שנגרמו לה גבוהים בהרבה.
2. לטענתה של אלקואה, התביעה שכנגד אינה אלא תביעת סרק שלא הוגשה אלא כצעד טקטי על מנת להפעיל על אלקואה לחץ פסול. משכך, ומאחר שמצבה הכלכלי של קבוצת קמן, וקמן סחר בכללה, הוא בכי רע - קיים חשש ממשי שאם וככל שייפסקו הוצאות לזכות אלקואה במסגרת התביעה שכנגד, כפי שהיא צופה, לא יהא בידי אלקואה להיפרע מאת קמן סחר. על רקע זה הוגשה הבקשה, ובהסתמך על החזקה שבדין שלפיה יש מקום לחייב תובעת שהיא חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.
קמן סחר מצידה טוענת בתשובה לבקשה, כי בנסיבות המקרה אינה נדרשת כלל להתייחס לטענותיה של אלקואה בדבר מצבה הכלכלי של קמן סחר. זאת מקום שאלקואה היא שיזמה את התביעה מלכתחילה ובכך "גררה" את קמן סחר להתדיינות משפטית. לפיכך ובהיות התביעה שכנגד מושתתת על אותה מערכת עובדתית ומשפטית שעליה מושתתת הגנת קמן סחר בתביעה שהגישה אלקואה - הרי שהדיון בתביעה שכנגד לא יוסיף על ההוצאות שבהן תיאלץ אלקואה לשאת ממילא, בכל הכרוך בניהול ההליך המשפטי. במצב דברים זה, לעמדת קמן סחר, נשמט הרציונל שבבסיס הדרישה לחיוב בערובה. לחלופין, קמן סחר טוענת כי סכום הערובה שנדרש הוא מופרז ולא מידתי, וכי לכל היותר יש לחייבה בהפקדת ערובה סמלית.
בתגובתה לתשובת קמן סחר, אלקואה טוענת כי התכלית שבבסיס החזקה שבדין, המורה על חיוב תובעת שהיא חברה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות - כוחה יפה גם לתביעה שכנגד. ועוד היא מוסיפה, כי אין זהות בין הגנתה של קמן סחר בפני התביעה לבין המסכת העובדתית שעליה מושתתת התביעה שכנגד.
לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה, ומשהוספתי ושמעתי את טיעוני באי כח הצדדים בעל פה, להלן החלטתי.
המסגרת הנורמטיבית
3. ההוראה החולשת על הדיון מצויה בסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "
סעיף 353א לחוק") שזו לשונו:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".
בהתאם להוראה זו והתייחסותה של הפסיקה - כאשר התובעת היא חברה בערבון מוגבל (או חברת חוץ), שומה עליה להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. ברצותה לפטור עצמה מחובה זו, הנטל עליה להוכיח כי יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבע אם תחויב בתשלומן בבוא העת, או כי "נסיבות הענין" הן כאלה שאינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה (ראו: רע"א 10905/07
נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר, תק-על 2008(3) 1201 [2008]).
אם לא הראתה החברה כי יהא בידה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין בסופו של יום, על בית המשפט להוסיף ולבחון אם "נסיבות הענין" מצדיקות שלא לחייבה בהפקדת ערובה. עם זאת "
ההנחה (היא - ע.ב.)
שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג" (ע"א 10376/07
ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים, תק-על 2009(1) 1963 (להלן: "
ענין ל.נ. הנדסה")).
החברה היא זו שמוטל עליה להראות שהנסיבות הן כאלה המצדיקות סטיה מן הכלל; ולסיכויי ההליך נודעת רלוונטיות רק אם אלה נוטים באופן ברור לצד זה או אחר:
"בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת - להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
בדרך כלל, אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לענין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאד (השוו:
The White Book
, 624)".
(
ענין ל.נ. הנדסה, פסקה 13).