בענין : בקשת רשות להתגונן
1. המבקשת ( להלן "ליזה") והמשיבה ( להלן "טליה") היו שותפות במסעדת "טליז" ( להלן
"המסעדה ") . ביום 7.10.10 נערך ונחתם הסכם פירוק שותפות ( להלן "ההסכם") במסגרתו
התחייבה ליזה לשחרר את טליה מכח התחייבות שלקחה על עצמה כשותפה במסעדה . בס' 11
להסכם נקבע כי אי השלמת ההתחייבויות על פי ההסכם תוך 90 יום מיום חתימתו תחייב את
הצד המפר בפיצוי מוסכם בסך של 250 ש"ח לכל יום איחור .
2. ביום 23.2.11 הוגש לביצוע ע"י חברת טמפו משקאות בע"מ שטר ע"ס 10,065 ש"ח שנמשך
מחשבונה של טליה וחולל . אין מחלוקת כי שטר זה הינו חוב שנוצר בתקופת השותפות
ועל ליזה לשלמו במסגרת ההסכם . ליזה מסבירה כי לא עשתה כן בתקופת 90 הימים
כיוון שהמסעדה הפסיקה לעבוד עם טמפו בחודש יולי 2010 ולכן סברה לתומה שלא נותר
כל חוב וליזה מיקדה מאמציה להסדר החובות לספקים הפעילים .
3. טליה טוענת כי ליזה ידעה על החוב לטמפו כבר ביום 10.2.11 , כאשר קיבלה את מכתב ההתראה
שקדם לפתיחת תיק ההוצל"פ ע"י טמפו , אולם הסדירה את החוב רק בחודש אפריל 2011
בשני שטרות שמועד פרעונו של המאוחר שבהם הינו 12.5.11 . לפיכך נטען כי ליזה צריכה לשלם
פיצוי מוסכם בגין 91 ימי איחור בסך של 23,765 ש"ח. מאידך , ליזה טוענת כי הסדירה את
החוב לטמפו מיד לאחר שידעה על קיומו , לאחר קבלת כתב התביעה בתיק זה . לפי נתוני תיק
זה , שלא נסתרו , ליזה קיבלה את כתב התביעה המקורי ביום 13.3.11 . עוד טוענת
ליזה כי בית המשפט מוסמך וצריך להתערב בגובה הפיצוי המוסכם , שאינו סביר בנסיבות
הענין .