החלטה בתיק תא"ק 16097-12-09

א- רקע

1.       בפניי בקשת התובעת (להלן: "המבקשת" או "התובעת") למתן פסק דין מלא או חלקי בטענה, כי לנתבע אין הגנה מפני התביעה או לחלופין לקבוע את רשימת הפלוגתאות ושלבי הדיון בתיק דנן, לאור ניהולו של הליך קודם בין הצדדים, מכוח תקנות 143 (1), (7), (9) ותקנה 191 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א").

2.       המבקשת פרסמה בשנת 2005 מכרז לקבלת הצעות לאספקת שירותי הסעות חולים באמבולנסים וקבלת זיכיון להסעת חולים פרטיים משטח המרכז הרפואי "העמק" בעפולה (להלן: "המכרז") אשר סווגו לארבע קבוצות התקשות שונות ונפרדות (להלן: "המכז"). הנתבעת, הצוות להחייאה והצלה בע"מ (להלן: "המשיבה" או "הנתבעת") השתתפה במכרז וביום 03.07.05 הודיעה המבקשת למשיבה על זכייתה במכרז ביחס לשני סוגי התקשרות: אספקת חלק מן השירותים הכלולים בקבוצה א' למכרז העוסקת בשירותי הסעות חולים בניידת טיפול נמרץ נט"ן, וכן שירותים הכלולים בקבוצה ד' שעניינה זכיינות להסעת חולים פרטיים מבית החולים. ביום 23.08.05 הודיעה המשיבה למבקשת על חזרתה, באופן חד צדדי, מהצעתה שנתקבלה ע"י המבקשת ומהתחייבותה לאספקת השירותים במסגרת קבוצה א'. ביום 2.10.05 נחתם בין הצדדים הסכם לאספקת השירותים הכלולים בקבוצה ד' החל מיום חתימת ההסכם ולמשך 12 חודשים (להלן: "ההסכם"). עפ"י ההסכם התחייבה המשיבה לשלם למבקשת תשלום חודשי קבוע בסך 7,500 ש"ח בצירוף מע"מ עבור תקופת ההתקשרות בהסכם. עוד התחייבה המשיבה בסעיף 11 להסכם, כי במקרה של הפרה יסודית של ההסכם מצד המשיבה תשלם האחרונה למבקשת פיצוי מוסכם בסך של 10,000 ש"ח צמוד למדד המחירים לצרכן מיום הודעת המבקשת למשיבה על זכייתה במכרז ועד ליום התשלום בפועל. 

3.       המשיבה סיפקה את השירותים נשוא ההסכם החל ממועד ההתקשרות בהסכם (02.10.05) ועד ליום 19.01.06, או אז הודיעה למבקשת, באופן חד צדדי, על הפסקת השירותים עפ"י ההסכם ופינוי עובדיה משטח בית החולים. 

4.       ביום 03.10.06 הגישה המשיבה (הנתבעת כאן) כנגד המבקשת (התובעת כאן) תביעה כספית ע"ס 1,600,000 ש"ח בבימ"ש השלום בעפולה (ת.א. 2556/06), בטענה כי האחרונה היפרה את ההסכם באופן שמקים למשיבה הזכות להיפרע מהמבקשת בפיצוי קיום ושאר סכומים אחרים בשל הפרתו הנטענת של ההסכם ע"י המבקשת (להלן: "התביעה הקודמת" או "ההליך הקודם").

5.       התובעת כאן התגוננה מפני התביעה הקודמת, הכחישה כי היפרה את ההסכם וטענה כי היתה זו הנתבעת כאן (התובעת שם) שהיפרה את ההסכם באופן יסודי, שעה שחדלה מלקיים את ההסכם ולספק את השירותים הכלולים בהסכם, באופן המזכה את התובעת כאן בקבלת פיצוי. כטענת הגנה, טענה הנתבעת שם כי במידה ותתקבל תביעתה הנתבעת כאן (התובעת שם) עומדת לזו הראשונה טענת קיזוז מכח הפרתה הנטענת של התובעת שם את ההסכם.

6.       ביום 22.04.09, לאחר דיון הוכחות וחקירת עדים, ניתן פסק דין בתביעה הקודמת ע"י ס. הנשיא  (כתוארו אז) כבוד השופט י' בן חמו, לפיו דחה ביהמ"ש את התביעה הקודמת של הנתבעת כאן, תוך שהוא קובע כי התובעת כאן (הנתבעת שם) לא היפרה את ההסכם וכי היתה זו הנתבעת כאן (התובעת שם) שהיפרה את ההסכם מטעמי כדאיות גרידא. עוד קבע בית המשפט, כי עקב ההפרה הנ"ל זכאית התובעת כאן לפיצוי כספי, ואולם  הואיל וטענותיה של התובעת כאן הועלו במסגרת ההליך הקודם, כטענות הגנה, ולא בתביעה שכנגד, ולנוכח דחיית תביעתה העיקרית של התובעת שם, הרי שבית המשפט אינו יכול לזכות את הנתבעת שם בסעד כספי כלשהוא. 

7.       לימים, הפך פסק הדין שניתן בתביעה הקודמת לחלוט וסופי משהערעור שהוגש עליו לבית המשפט המחוזי בנצרת ע"י הנתבעת כאן, נדחה כליל (ע"א 230/09, פסק דין מיום 23.11.09).

8.       התביעה דנן הינה תביעה כספית ע"ס 156,537 ש"ח (להלן: "התביעה הנוכחית"), במסגרתה עותרת התובעת לסעדים כספיים המגיעים לה מאת הנתבעת מכוח ההסכם עקב הפרתו, כלהלן:  (א) דמי זיכיון בסך 7,500 ש"ח + מע"מ לחודש, שהתחייבה הנתבעת לשלם לתובעת בגין כל אחד מ- 12 חודשי ההתקשרות עפ"י ההסכם, והעומד על סך כולל של 133,511 ש"ח ; (ב) פיצוי מוסכם וקבוע מראש בסך 10,000 ש"ח בשל הפרת ההסכם מצד הנתבעת וחזרתה מהזכאות מאחת הקבוצות במכרז, העומד נכון ליום 13.012.09 ע"ס 13,151 ש"ח ; (ג) פיצוי מוסכם וקבוע מראש בסך 7,500 ש"ח בגין ההפרה הסודית של ההסכם מצד הנתבעת, משוערך נכון ליום 13.12.09 - 9,875 ש"ח.

9.       נטען, כי בבסיס התביעה הנוכחית עומדת טענת קיזוז שהעלתה התובעת כאן בתביעה הקודמת, כטענת הגנה, אשר על-פי הנטען לא נפסק בגינה פיצוי כספי, אף שנקבע שם שהנתבעת כאן היפרה את ההסכם, זאת משום דחייתה של התביעה הקודמת ואי הגשת תביעה שכנגד ע"י התובעת כאן (הנתבעת שם). 

ב- טענות המבקשת

10.   בבקשה שבפניי טוענת המבקשת, כי התביעה הנוכחית מושתתת על פלוגתאות וטענות אשר נדונו והוכרעו ע"י בית המשפט במסגרת התביעה הקודמת, שם כאמור נקבע כי הנתבעת כאן היפרה את ההסכם באופן המזכה את התובעת כאן בשלל סעדים כספיים מכוח ההסכם, להן עותרת התובעת בגדר התביעה הנוכחית. לשיטתה, מדובר בפסק דין חלוט לאור דחיית הערעור שהגישה הנתבעת כאן לבית המשפט המחוזי בנצרת, כאמור. 

11.    אליבא דהמבקשת, משדן והכריע בית המשפט בפסק דין חלוט בגדרה של התביעה הקודמת במערכת היחסים ששררו בין הצדדים הניצים על פי ההסכם והמכרז, וקבע מפורשות ו/או מכללא, בעילות התביעה בהליך הקודם, מושתקת הנתבעת כאן מלטעון כנגד עילות התביעה שכבר נדונו והוכרעו ואין ליתן לה להקים הגנה בנדון העומדת בסתירה לפסיקת בית המשפט בהליך הקודם. לשיטתה, קביעות, ממצאי ופסיקות בית המשפט בהליך הקודם מזכה את המבקשת בקבלת פסק דין מכוח הוראות תקנה 143 (9) לתקסד"א.

12.   עוד נטען, באופן חלופי, כי יש לקבוע את רשימת הפלוגתאות בהליך דנן, בשים לב לעילות התביעה הקודמת ולקביעות של בית המשפט בפסק הדין שניתן שם, וזאת מטעמי יעילות ועל מנת שלא להלאות את ביהמ"ש והצדדים להידרש לפלוגתאות שכבר נדונו והוכרעו במסגרת ההליך הקודם. 

13.   יוער, כי לאחר שנתתי לצדדים הזדמנות להגיש תגובה ותשובה לבקשה דנן, ובשים לב לטיעוני המשיבה בתגובתה מיום 26.04.11, הגישה המבקשת תשובה אשר לכאורה מהווה השלמת עיקרי טיעון ללא נטילת רשות. אלא מאי, בעת ששקדתי על החלטה זו, נמצאתי למדה כי אין מדובר בהשלמת טיעון, אלא תשובה על הטיעונים שהעלתה המשיבה בתגובתה. יתרה מכך, נמצאתי למדה כי טיעונים אלה מצאו את מקומם מפורשות זה מכבר בתשובתה של המבקשת כאן לבקשת המשיבה לסילוק על הסף/מחיקת כותרת/מתן רשות להגן אשר הגישה האחרונה  ביום 22.04.10, וראוי היה שבאי-כוח הצדדים יפנו את תשומת לבו של בית המשפט לעובדה זו ולהימנע מפתיחת חזית נפרדת בגין כך, כפי שעשו. מכאן, חרף האמור בהחלטתי מיום 05.09.2011 אין בדעתי להטיל הוצאות משפט על שכמי המבקשת בשל כך.

14.   המבקשת שללה בתשובתה את טענת המשיבה, לפיה היא כבלה את עצמה בהסכמתה למתן רשות להתגונן מלהעלות טענות מסוג אלו שנטענו בבקשה שבדנן והפנתה לאמור בפרוטוקול הדיון מיום 12.07.10 בעמ' 3 לפרוטוקול, שם נאמר מפורשות, כי התובעת מסכימה למתן רשות להתגונן תוך שמירה על כל טענותיה שהועלו בתגובה לבקשה למחיקת הכותרת, ובעיקר לעניין הטענה של השתק פלוגתא והשתק שיפוטי.

15.   לגופו של עניין, נטען כי טענות  ההגנה באשר לשאלת ההפרה וזהות המפר ובכלל זה סיבת ההפרה בשל אי תשלום דמי זכיינות , שהעלתה המבקשת במסגרת ההליך הקודם, בדמות טענות הגנה, נדונו והוכרעו זה מכבר בהליך שם, ולגביהן קבע בית המשפט ממצא פוזיטיבי, כאשר למשיבה היה לה את יומה בביה"מש, כמצוין בסעיפים 59 ו- 60 לפסק הדין. ולכן, לשיטת המבקשת, הקביעות שם מהוות השתק פלוגתא בהליך דנן המחייבות את המשיבה וחוסמות את הגנתה בהליך דכאן. לא זו אף זו, גם במסגרת הערעור העיקרי, טענה המשיבה, כי בית המשפט קמא שגה בכל הנוגע למסקנתו כי המשיבה (התובעת שם) הפרה את ההסכם לאור אי תשלום דמי הזכיינות בסך 7,500 ש"ח לחודש. ברם, משהסכימה המשיבה (המערערת שם) לדחיית ערעורה על הסף, כהצעת בית המשפט המחוזי בנצרת, נמצא כי סוגיית אי תשלום דמי הזכיינות הוכרעה בפסק דין חלוט וסופי, באופן המקים בסוגיה זו השתק פלוגתא, לפיו המשיבה לא שילמה למבקשת את דמי הזכיינות החודשיים בסך 7,500 ש"ח, כפי שהתחייבה על-פי ההסכם, וככזו היא הפרה אותו הפרה יסודית, כקביעת בית המשפט בהליך הקודם.

16.   עוד טוענת המבקשת, כי מתקיים בענייננו השתק פלוגתא גם ב שאלת מתן הודעת ההתחלה , מכיוון שבית המשפט קבע בהליך הקודם, כי הודעה זו ניתנה למשיבה עוד ביום 21.09.05. 

17.   באשר לשאלת אי הגשת דרישת תשלום , נטען כי טענה זו אכן הועלתה על ידי המבקשת בכתב הגנתה בהליך הקודם, תחת האצטלה של 'טענת קיזוז', במסגרתה עמדה המבקשת על זכותה לביצוע התשלום, ותביעתה המוגשת כאן, אין היא אלא דרישת תשלום נוספת ועצמאית לביצוע התשלום. עוד הפנתה המבקשת להוראת סעיף 15.5 להסכם ופירטה את השתשלשות העניינים שהיו בין הצדדים בטרם הגשת כתב ההגנה בהליך הקודם ואשר מהווים, לשיטתה, דרישת תשלום ובעקבותיה הצעת וויתור שלא השתכללה, לאור דחיית הצעת הפשרה ע"י המשיבה בטרם ניהול ההליך הקודם. מכל מקום, המבקשת עמדה ודרשה לא אחת תשלום הכספים המגיעים לה עפ"י ההסכם ותביעה זו המונחת כיום בפתחו של בית משפט אינה אלא דרישה נוספת ועצמאית לכך (הצדדים מופנים לכל האמור בסעיף 22 לתשובה הנ"ל).