פתח דבר
1. העניין שבפני, בקשת הנתבעים למתן רשות להתגונן בפני התובענה. לאור מצבו הרפואי הנטען של הנתבע מס' 2, הסכימו הצדדים כי ההחלטה בשאלת מתן הרשות להתגונן תינתן על בסיס כתבי הטענות בלבד, וללא קיום דיון בבקשה.
2. התובענה, תובענה כספית ע"ס 229,546 ש"ח אשר הוגשה כתובענה בסדר דין מקוצר, בגין יתרת חובה נטענת אשר נותרה לטענת התובע, בחשבון בנק אשר נוהל על שם הנתבעים אצל התובע, בסניף השופטים 705.
3. כתב התביעה נסמך על אישורי יתרת חוב (נכון ליום 25.10.10) בשתי הלוואות אשר הועמדו לנתבעים, הלוואה 40040069 (יתרה 7,269 ש"ח, יתרת חוב בפיגור 6,170 ש"ח), והלוואה 427800039 (יתרה 196,412 ש"ח, יתרה בפיגור 19,605 ש"ח), וכן יתרת חוב מינורית בחשבון העו"ש.
טענות הנתבעים
4. הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן, במסגרתה העלו שתי טענות הגנה עיקריות (אציין כי בבקשתם של הנתבעים רבו הנתונים, אולם מיעטו הטענות, ומרבית הבקשה עוסקת בהצגת המצב הלא נעים אשר אליו נקלעו הנתבעים בשל מצבו הרפואי הלא טוב של הנתבע 2 - עניין אשר אינו רלוונטי בעת בחינת טענות ההגנה לגופו של עניין):
א. התובע חייב את הנתבעים להעביר את חובות העסק המשפחתי אשר נקלע לקשיים, מחשבון מסחרי לחשבונם הפרטי - ובכך התובע הפר את החובה המוטלת עליו, והסב לנתבעים נזקים כלכליים.
ב. התובע העמיד לנתבעים את ההלוואה בעודו מחזיק כספים השייכים לנתבעים, בהיקף של 80,000 ש"ח, במקום לפרוע את אותה בטוחה ולהעמיד להם אשראי בשיעור מופחת. בכך התובע הפר את החובה המוטלת עליו, והסב לנתבעים נזקים.
5. עוד העלו הנתבעים טענה אשר כונתה על ידם כ"טענת הגנה שלישית", והיא טענתם כי הנזקים אשר נגרמו להם כתוצאה מהפעולות דלעיל, הינם ברי קיזוז - ומדובר למעשה בהשלמה של אותן טענות דלעיל (קרי, קיזוז הנזקים הנטענים מכח פעולות הבנק). אציין כי באופן עקרוני, הנתבעים אמדו את נזקיהם הנטענים, בהיקף של 50,000 ש"ח.
דיון והכרעה
6. בכל הנוגע לטענה הנוגעת לקיומו של פיקדון כאמור, אותו פיקדון אשר היווה את העילה לטענת ההגנה השנייה אשר הועלתה, הבהיר התובע בסיכומי טענותיו, כי האמירה "התובענה מוגשת ע"ס 150,000 ש"ח בשל קיום בטחונות בחשבון", הייתה לא יותר מאשר פליטת קולמוס. הדברים מקבלים משנה תוקף לאחר עיון במסמכי פתיחת התובענה ובשובר תשלום האגרה, שכן התובענה והאגרה נקבעו לפי הסכום המלא ולא הסכום המופחת (בהפניה לפליטת הקולמוס בסיפא לסעיף 3 לכתב התביעה).
7. יוצא אם כן, כי אחת משתי טענות ההגנה לגופו של עניין, בנתה תילי-תילים על אותה פליטת קולמוס, בהתייחסה לפער שבין סכום התובענה לפליטת הקולמוס בסעיף 3 לכתב התביעה; הנתבעים אינם מביאים אסמכתא לקיומו של פיקדון, אינם מפנים למועד הפקדת אותו פיקדון נטען, וביום 23.2.2012 נמסרה הודעת התובע, כי פיקדון כזה כלל אינו קיים.
8. לגופו של עניין, קיומו של פיקדון כאמור, כלל לא הוכח, וברי כי אין טענת הגנה אמיתית בדבר נזקים הנובעים לאי קיזוז פיקדון, אשר קיומו לא הוכח כלל (ונראה כי קיומו נדלה מאותה פליטת קולמוס, הא ותו לא).
9. בנוגע לטענת ההגנה הראשונה, והיא שאלת העברת יתרת החובה מהחשבון העסקי לחשבון הפרטי (באופן שהביא לגביית ריבית גבוהה יותר), לוקה בקשתם של הנתבעים בחוסר פירוט. הנתבעים אינם מכחישים כי חבו את מלוא הכספים אשר הועמדו בהלוואה, בין אם הייתה מועמדת בחשבון הפרטי ובין אם הייתה מועמדת בחשבון העסקי, אלא טענתם מופנית כנגד חיובי היתר בנושא הריבית.
10. הנתבעים לא חישבו את שיעור הנזק אשר לכאורה נגרם להם מחיוב ריבית עודף, ואף לא חישבו את השיעור שהיה עליהם לשלם במידה והייתה מוענקת להם הלוואה בתנאים מועדפים ונוחים יותר (הנתבעים יוצאים מנקודת הנחה שהפער הינו ניכר, אולם בדל ראיה בהקשר זה לא הובא).
11. התובע השיב בסיכומי טענותיו לעניין זה, ולגישתו לא רק שהבנק לא פגע בנתבעים, אלא הוא היטיב עמם בעת שהועברה היתרה לחשבון הפרטי, שכן חסך מהם חיוב כפול בעמלות העמדת אשראי, עמלת עריכת מסמכים וכיו"ב, ואיחוד ההתחייבויות לחשבון אחד היטיב עם הנתבעים וחסך מהם הוצאות עמלות ואגרות;
12. לא זאת היא השאלה הראויה להישאל בהקשר זה, ואולם לגישתי אין טענה זאת מגלה הגנה אפשרית על פי פסיקת בתי המשפט. השאלה הראויה להישאל, הינה מהו המצב המיטיב יותר, אשר לטענת הנתבעים נמנעה מהם בעת העברת חשבון הבנק? ומהי רמת הפירוט שיש להעלות בטענה שכזאת?
13. וייאמר; הנתבעים מודים שהייתה יתרת חוב בלתי מסולקת בחשבון העסקי (על פי הודעת התובעת, מדובר היה ב- 175,000 ש"ח), ומודים שלא יכלו לעמוד בהסדרת האשראי, אלא בדרך של פרישת תשלומים; וכל טענתם הינה כי הגיע להם אשראי בתנאים מיטיבים יותר בחשבון העסקי - של עסק שכבר אינו פעיל כיום; ואינם מביאים ראיה באשר להיקף האשראי שהיה מוענק להם ושיעור הריבית שהיה חל על אותה הלוואה;
14. כלל אין וודאות, כי הלוואת הסדר בחשבון הפרטי מכילה תנאים טובים פחות מאשר הלוואת הסדר בחשבון העסקי, ככל שהייתה מועמדת; וספק רב אם התובע כלל היה רשאי להעמיד הלוואת הסדר בחשבון העסקי כאשר העסק אינו פעיל עוד; יתר על כן, ספק את התובע היה רשאי להעמיד שתי הלוואות נפרדות (שכן אז היה נטען שגבה עמלות בכפל);