תא"ק
בית משפט השלום בחיפה
|
12384-02-13
10/12/2013
|
בפני השופט:
ניר זיתוני רשם בכיר
|
| - נגד - |
התובע:
בנק לאומי לישראל בע"מ
|
הנתבע:
1. מרינה רובין
2. אריה רובין
|
| החלטה |
בעניין: בקשת רשות להתגונן
1. ביום 7/2/13 הגיש התובע נגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר על סך 68,316 ש"ח בגין יתרת חובה בחשבונם של הנתבעים אצל התובע המורכבת בעיקרה מיתרת חוב הלוואה מיום 27/6/12 על סך 69,462 ש"ח שנקלעה לפיגור ביום 2/11/12, בגינו נפתחה הלוואת פיגור.
2. לכתב התביעה צורפו עמוד ראשון ואחרון של חוברת תנאים כלליים הנחזית להיות חתומה על ידי הנתבעים, מצב לקוח בהלוואות המפרט את מרכיבי חוב ההלוואה בסך כולל של 68,241 ש"ח ואת החוב בעו"ש בסך של כ - 77 ש"ח, אובליגו מתומצת ואישור בדבר גובה הריבית.
3. הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן במסגרתה העלו את הטענות הבאות:
א. הנתבע 2 (להלן: "אריה"), הוטעה על ידי פקידת הבנק סטלה ולכן נאלץ להצטרף לחשבון של הנתבעת 1 (להלן: "מרינה") לאחר שנאמר לו כי הפקדת משכורתו לחשבון הבנק של אשתו מחייבת לצרפו כבעלים בחשבון. אריה הוחתם במקביל על מסמכי צירוף שותף לחשבון וכן על מסמכי פתיחת חשבון כאילו נפתח חשבון חדש.
ב. החתימה על מסמכי פתיחת החשבון לשנת 2007 אינה חתימה של מרינה.
ג. לאחר צירופו של אריה לחשבון, אמרה הפקידה סטלה שהם חייבים לקחת הלוואה. הסכם ההלוואה לא צורף , אך מעיון במסמך אחר שצורף נראה כי מדובר בהלוואה על סך 70,000 ש"ח שאותה יש להחזיר ב - 74 תשלומים. ההלוואה נפרעה כסדרה עד 3/4/12. בחודש 6/12 הודיע שרית ממרכז הגבייה כי הנתבעים חייבים לקחת הלוואה נוספת שתנאי לקבלתה הוא תשלום חד פעמי של 7,000 ש"ח. כדי לעמוד בתשלום זה לקחו הנתבעים הלוואה משוק האפור שאת עלותה הם מבקשים לקזז מסכום התביעה.
ד. התובע הכשיל את הנתבעים בהחזר ההלוואה השנייה בכך שבחודש 8/12 הוציא הערה לבי.די.איי. אשר מנעה קבלת הלוואה מבנק יהב, אשר קבלתה נועדה לסייע לנתבעים לעמוד בהחזרי ההלוואה השנייה.
ה. התובע נתן לנתבעים אשראי ללא כל בטוחה ומעבר למה שהיה אפשרי בהתאם לנתוני החשבון.
ו. התובע לא המציא את כל המסמכים הנדרשים - מסמכי האשראי, הסכם ההלוואה הראשונה משנת 2010 ותדפיס תנועות בחשבון העו"ש מחודש 7/12 ואילך.
ז. התובע ידע שהנתבעים לא יעמדו בהלוואה הראשונה ולכן נהג בחוסר תום לב כאשר דרש מהם לקחת הלוואה שנייה באותו החזר חודשי.
4. בעקבות בקשה של ב"כ הנתבעים לקבלת מסמכים, שלח ב"כ התובע תגובה אליה צורפו חלק מהמסמכים שנתבקשו - תדפיס תנועות בחשבון העו"ש, שני הסכמים לפתיחת חשבון, מסמכים בדבר צירופו של אריה לחשבון של מרינה.
4. בעקבות בקשה נוספת של של ב"כ הנתבעים למתן אורכה להגשת בקשת רשות להתגונן, הוריתי לב"כ התובע להמציא לב"כ הנתבעים את הסכם ההלוואה משנת 2011 ולוח הסילוקין של ההלוואה בכפוף לתשלום עלות הפקת המסמכים בהתאם לנוהלי הבנק התובע. גם לאחר הדיון שהתקיים בפניי בבקשת הרשות להתגונן מיום 2/12/13, לא נסתרה טענת ב"כ הנתבעים לפיה הסכם ההלוואה משנת 2011 ולוח הסילוקין של ההלוואה, לא הומצאו לב"כ הנתבעים חרף החלטה מפורשת המורה על המצאתם (עמ' 10 לפרוטוקול שורות 28-29, עמ' 18 לפרוטוקול שורות 12-14 ועמ' 17 לפרוטוקול שורות 20-22). ב"כ התובע טען כי לא ניתן צו שהתובע לא קיים , אבל לא הראה במסמכים כי הומצאו לנתבעים הסכם ההלוואה משנת 2011 ולוח הסילוקין.
5. בהחלטתי מיום 7/4/13 במסגרת בקשה מס' 2 דחיתי את טענת ב"כ הנתבעים לפיה התביעה אינה כשרה להתברר בסדר דין מקוצר. קבעתי בסעיף 3 של אותה החלטה כי די בעמ' הראשון והאחרון של התנאים הכלליים בצירוף המסמכים האחרים שצורפו לעניין סכום התביעה כדי להוות ראשית ראייה בכתב לשם הגשת תביעה בסדר דין מקוצר. בסיכומיה לאחר הדיון בבקשת הרשות להתגונן, ביקשה ב"כ הנתבעים לשכנע אותי כי החלטת ביניים זו אינה נכונה ויש לשנותה לאור פסיקת בית המשפט העליון בע"א 2418/90 רלפו (ישראל) בע"מ ואח' נ' בנק למסחר בע"מ, פסקי דין מ"ז(5) 133 עמ' 137. באותו עניין נקבע כי בשלב הדיון בתביעה בסדר דין מקוצר של בנק נגד לקוח, די בצירוף ההסכמים ובפירוט היתרה הסופית. נקבע כי ככל שמסמכים אלו אינם מאפשרים לנתבע להתגונן כראוי, זכותו לדרוש מסמכים ופרטים נוספים ואם לא ייענה, יוכל לקבל רשות להתגונן.
6. די באמור לעיל, כדי ליתן לנתבעים רשות להתגונן רק בשל אי המצאת מסמכים ספציפיים שבית המשפט הורה להמציא. ההלכה בעניין זה של בית המשפט העליון כפי שהובאה לעיל, הינה ברורה וחד משמעית ואינה מאפשרת שלא ליתן רשות להתגונן.
7. בחוכמה שלאחר מעשה, טוב אם היתה עושה ב"כ הנתבעים לו היתה מגישה בקשה נפרדת בעניין זה לפני הדיון הממושך שהתקיים ביום 2/12/13 ובכך מאפשרת לב"כ התובע לתקן את המחדל או, ככל שלא היה עושה כן, חוסכת את הדיון הממושך שהתקיים ביום 2/12/13 על פני 19 עמודי פרוטוקול. עם זאת, משלא נעשה הדבר, זכאים הנתבעים להסתמך על ההלכה הפסוקה ולקבל רשות להתגונן ללא תנאי בשל אי המצאת המסמכים שבית המשפט הורה להמציא.
8. לאור האמור לעיל, אני נותן לנתבעים רשות להתגונן.
לאור נימוקי ההחלטה, אין צו להוצאות.