החלטה בתיק תא"מ 601-09

1.      לפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן ביום 19.4.12 בהעדר התייצבות המבקש ובהיעדר תצהירי עדות ראשית מטעמו. פסק-הדין כאמור, ניתן בתביעת המשיבה נגד המבקש, שהינו בעל "פנצ'רייה", בגין סחורה שסופקה למבקש ע"י המשיבה ולא שולמה. 

2.      לטענת המבקש, לא התייצב לדיון מאחר ונעזר באדם נוסף לעריכת כתבי בית הדין והגשתם ולא ידע על מועד הדיון שנקבע. המבקש חזר ופירט בבקשתו כי יש בידו להוכיח שהתובעת טועה בתביעתה וכי יש ראיות חזקות ברשותו להוכיח זאת. עוד טוען המבקש, כי טעותו לא נבעה מזלזול בבית משפט ועל כן, סביר להניח כי בית משפט ייעתר לו אם ישוכנע כי אי ביטול פסק הדין יגרום לעיוות דין.

3.      המשיבה מתנגדת לביטול פסק -הדין. לטענתה, המבקש הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין באיחור וללא כל בקשה להארכת המועד ומבלי ליתן כל טעם של ממש לבקשתו. המשיבה שלחה למבקש בקשה לדרישת תשלום בצירוף פסק הדין וכתב זה התקבל אצל המבקש ביום 30.4.12. עוד נטען, כי המבקש לא הגיש תצהיר, תיק מוצגים או כל מסמך אחר שבכוונתו להסתמך עליו וזאת בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 20.2.11.

לטענת המשיבה, המבקש התעלם מדעת מההליך המשפטי ואין לרפא התעלמותו זו בהטלת הוצאות. עוד נטען, כי המבקש אינו מראה סיכויי הצלחה כי הגנתו אפשרית ועל כן יש לדחות את הבקשה. 

4.      שני שיקולים מנחים את בית המשפט שעה שמונחת לפניו בקשה לביטול פס"ד שניטל בהעדר התייצבות והם: סיבת אי ההתייצבות וסיכויי ההצלחה של המבקש. ככל שהתשובה לאחת השאלות משכנעת יותר, קטן המשקל שיש לתת לתשובה האחרת (ספרו של כב' השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שמינית בעמ' 341 - 342).

5.      מעיון במערכת הממוחשבת של בית המשפט, עולה כי הזמנה לדיון והחלטת בית המשפט בדבר הגשת תצהירי ותיקי מוצגים נשלחה למבקש עוד ביום 6/3/11 ואף ניתן לראות את חתימתו של המבקש על טופס המסירה. מכאן נראה כי אין סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון אליו הוזמן כדין. הנימוק, או שמא עליי לומר התירוץ, לפיו המבקש נעזר באדם אחר אשר לא עדכן אותו על מועד הדיון, לאו נימוק הוא. האמור בבקשה בעניין זה אינו נכון, באשר ההודעה על הדיון נמסרה למבקש ולא לאותו גרנברג.

6.      בנוסף, המבקש אינו מתייחס בבקשתו לאי מילוי אחר החלטת בית המשפט בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית.

7.      באי הגשת תצהירי עדות ראשית ואי התייצבות לדיון, תוך נסיון הטלת האחריות בעניין זה על אחרים, יש כדי להצביע על כך שהמבקש לא התייחס להליך בתיק זה ברצינות הראויה.

8.      גם לאחר שניתן פסק הדין, לא פעל המבקש בשקידה וגם הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור. מהמסמכים שצירפה המשיבה לתגובתה עולה כי המבקש קיבל את פסק הדין ביום 30/4/12. הבקשה לביטול הוגשה ביום 6/6/12, לאחר תום 30 יום. המבקש לא ביקש הארכת מועד להגשת הבקשה ולא נתן כל נימוק לאיחור, אלא נמנע מלציין בבקשתו את המועד בו קיבל עותק מפסק הדין.

9.      התוצאה היא כי הבקשה הוגשה לאחר המועד הקבוע בחוק, ללא בקשה להארכת מועד וממילא ללא קבלת ארכה, כאשר היא נתמכת בטענות עובדתיות בלתי נכונות בדבר אי ידיעת המבקש על מועד הדיון, וללא התייחסות לאי מילוי המבקש אחר החלטת בית המשפט בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית ותיק מוצגים.

10.  לאמור יש להוסיף כי המדובר הוא בתיק משנת 2009, אשר הגיעה העת לסיים את ההליכים בו ולכן, המשקל שיש לתת לאינטרס סופיות הדיון הינו משמעותי בנסיבות העניין.

11.  אמנם, המבקש טוען טענות בדבר זיכויים כאלה או אחרים המגיעים לו מהמשיבה, אך היו למבקש הזדמנויות די והותר להעלות טענות אלה, הן במסגרת תצהירי עדות ראשית שלא הוגשו מטעמו, והן במסגרת הדיון אליו לא התייצב. בנסיבות בהן המבקש אינו מתייחס ברצינות הראויה להחלטות בית משפט המחיבות אותו להגיש תצהירים ולהתייצב לדיונים, וכאשר הוא מצהיר במסגרת בקשתו לביטול פסק הדין הצהרה לא נכונה בדבר אי ידיעתו על הדיון, אין לייחס משקל רב לשאלת סיכויי ההגנה.

12.  סיכומו של דבר: פסק הדין ניתן בהיעדר התייצבות וכן בהיעדר תצהירי עדות ראשית. הבקשה הוגשה לאחר המועד הקבוע בתקנות ודי בכך היה כדי לדחות את הבקשה. המבקש הצהיר בתמיכה לבקשה הצהרה לא נכונה לגבי אי ידיעתו על מועד הדיון. דין הבקשה להידחות גם מהנימוקים הנוספים דלעיל. מובן כי אין מקום להיזקק לטענה בדבר היעדר סמכות מקומית, טענה אשר היה על המבקש להעלות בהזדמנות הראשונה. מכל מקום, הטענה הייתה נדחית שכן מקום מגורי המבקש הוא באילת והסמכות המקומית נתונה לכל בית משפט שלום במחוז הדרום. המדובר בטענה חסרת כל בסיס ומוטב היה לו לא הייתה נטענת.

13.  סוף דבר - הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הבקשה,  בסך 2,000 ש"ח.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום,  08 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.