1. העניין שבפני - בקשת הנתבעת לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה, זאת ביום 6.5.2012.
2. התובענה, תובענה כספית בסדר דין מהיר (תחילה הוגשה בסדר דין מקוצר), ע"ס 6,300 ש"ח, ונובעת מדרישת שכר טרחתו של התובע, רו"ח במקצועו, אשר לטענתו העניק לנתבעת שירותים, ואולם לא זכה לקבל את התמורה המוסכמת לעמדתו.
3. ביום 29.11.2011 הוגשה בקשת הנתבעת להארכת המועד להגשת כתב הגנה, ולמחיקת כותרת. ביום 3.2.2012 ניתנה החלטה בבקשה למחיקת כותרת, והתובענה הועברה לפסים של "סדר דין מהיר". במסגרת אותה החלטה, נקצב המועד להגשת כתב הגנה, למועד 45 ימים לאחר הגשת תצהיר (אשר הוגש ביום 16.2.2012).
4. בחלוף התקופה אשר נקצבה, ומאחר וטרם הוגש כתב הגנה בסדר דין מהיר, ניתנה ביום 5.4.2012 החלטתי המורה לנתבעת להגיש כתב הגנה בתוך 20 ימים מאותו מועד. בחלוף תקופה נוספת זאת, נתבקש מתן פסק דין על ידי התובע, ולאחר שווידאתי כי החלטה זאת הומצאה לב"כ הנתבעת על פי הפרטים אשר מסר, פסק דין בהיעדר הגנה ניתן ביום 6.5.2012.
5. כעת מבוקש ביטולו של פסק הדין אשר ניתן בהיעדר הגנה. במסגרת הבקשה, מציינת הנתבעת כי בשל שגגה אצלה לא הוגש כתב ההגנה במועד אשר נקצב לכך, ולגופו של עניין, טוענת הנתבעת כי התביעה הינה חסרת יסוד ובסיס, שכן התובע, לטענתה, הסב לה נזקים (בדרך של אי טיפול בהחזר בלו וקנסות אשר הושתו עליה בשל הפרת החובות המקצועיות המוטלות עליו כרו"ח), וההתקשרות, לטענתה, הופסקה בשל אי שביעות רצונה של הנתבעת משירותי התובע.
6. התובע השיב לבקשה, ולעמדתו יש לדחותה, בשל השהות הניכרת אשר אירעה, וכן ההסכמה החלקית של הנתבעת לגבי חלק מהטענות המפורטות בכתב התביעה.
7. הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. לא ניתן לומר כי נפל פגם המצדיק ביטול מחובת הצדק, אלא אף ההיפך יהא הנכון, במקרה זה, בו החלטה הקוצבת את המועד להגשת כתב הגנה, נשלחה פעמיים, וללא כל מענה.
8. להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.
9. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו - וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).
10. במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.
11. המחדל, בהקשר זה, אינו מפורט דיו (וצודק ב"כ התובע בהפנותו לתצהיר אשר אינו נוגע בסיבת המחדל, אלא מתעקל סביבה), ואולם טעמי ההגנה אשר הועלו, מצדיקים לדעתי בירור לגופו של עניין, באופן המשליך משקל כבד מספיק, על ההצדקה שלא לחסום דרכה של הנתבעת לקבל את יומה בין כתלי ביהמ"ש.
12. יחד עם זאת, בהתחשב בסיבת המחדל, אשר לא בוררה עד תום, באופן המטיל על התובע להידרש להליך פעם נוספת, מוצדק במקרה זה לחייב הנתבעת בהוצאות ההליך.
13. לאור כל האמור לעיל, אני מורה כמפורט להלן:
א. פסק הדין מיום 6.5.2012 - מבוטל.
ב. כתב ההגנה אשר הוגש ביום 7.6.2012 - ישמש ככתב הגנה.
ג. הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 1,600 ש"ח.
ד. המזכירות תנתב התיק לקביעה בהתאם.
ניתנה היום, י"ט חשון תשע"ג, 04 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.