1. בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 23.6.13 כנגד המבקש, שהינו נתבע מס' 2 בתביעה העיקרית, לפיו חויב לשלם למשיבה סך של 45,708 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק (להלן: "פסק הדין").
2. לטענת המבקש, לא ידע אודות התביעה שהוגשה נגדו אלא רק לאחר מתן פסק הדין שניתן בהעדרו. לדבריו, פסק הדין ניתן על סמך אישור מסירה לפיו כתב התביעה נמסר לבנו, סעיד, אולם לטענתו, הוא אינו מתגורר בביתו מזה 3 שנים, כך שלא ברור כיצד חתום על גבי אישור המסירה. לחילופין טוען המבקש כי, היה ואכן אישור המסירה נחתם בידי סעיד וכתב התביעה אכן נמסר לידיו, היות והמשפחה עברה באותה תקופה טרגדיה של מות בנו הצעיר, ייתכן כי כתב התביעה שנמסר לסעיד לא הועבר לידיו בשל כך.
3. לגופו של עניין, טוען המבקש לחוסר יריבות שכן, מעולם לא רכש את הרכב נשוא התביעה ממר הווארי, נתבע מס' 1 (להלן: "הווארי"). על פי גרסת המבקש, בנו המנוח התעניין ברכישת מנוע הרכב של הווארי, אולם לאחר שבדק אותו ומצא כי הוא אינו מתאים לצרכיו, הודיע על כך להווארי, אולם האחרון השאיר את הרכב לצד ביתו של המבקש. כעבור זמן, הודיע הווארי למבקש כי רכבו עשה תאונה וביקש ממנו להתלוות אליו למשטרה על מנת להעיד כי באותו זמן הרכב החנה על יד ביתו, והמבקש נענה לו. לדברי המבקש, בדרכם אל המשטרה, נדרש על ידי הווארי לחתום על מסמך בו נכתב כי השניים לא נהגו ברכב.
4. המבקשת מתנגדת לביטול פסק הדין. לדבריה, כתב התביעה המתוקן, במסגרתו צורף המבקש כנתבע נוסף בתיק, נשלח למבקש במסירה אישית באמצעות שליח ונמסר לבנו של המבקש, סעיד, ביום 16.3.13, לפיכך ההמצאה כדין. לטענת המשיבה, אין זה מעניינו של בית המשפט באשר למערכת היחסים בין בני המשפחה, הגם שהמבקש נמנע מלצרף תצהיר של בנו התומך בטענה כי הוא אכן אינו מתגורר בביתו.
5. אשר לסיכויי ההגנה, טוענת המשיבה כי, הגנת המבקש הינה הגנת בדים, לדבריה, ההגנה הלכאורית שהוצגה על ידו הינה סתמית, בלתי מפורטת ולא מבוססת כלל ועיקר. המשיבה מוסיפה כי, לא יתכן שגרסת המבקש אמת היא שכן, אף אם אכן חתם על המסמך הנ"ל מבלי להבין את תוכנו, הרי שסביר כי המשטרה הייתה מביאה לידיעתו כי מדובר בזיכרון דברים לרכישת הרכב וכי תוכן המסמך אינו חופף לגרסה לפיה השניים לא נהגו ברכב בזמן ה"תאונה".
6. המבקש השיב לתגובת המשיבה ובעיקר חזר על טענותיו כפי שפורטו לעיל.
7. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה וביתר המסמכים בתיק, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.
8. ראשית מן הראוי להתייחס לשאלה האם הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה במועד. על פי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, בקשה לביטול פסק דין תוגש תוך 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין למבקש. עוד קובעות התקנות כי, מועד שנקבע בחיקוק, רשאי בית המשפט להאריכו מטעמים מיוחדים שיירשמו.
9. מעיון באישורי המסירה בתיק עולה כי, פסק הדין נשלח למבקש ביום 23.6.13, אולם היות ואישור המסירה לא הוחזר לתיק בית המשפט, לא ניתן לדעת מתי הומצא פסק הדין למבקש. היות וכך ומחמת הספק, אף אם הבקשה שבפניי הוגשה לאחר שחלף המועד להגשתה, יש בנסיבות המתוארות כדי להצביע על קיומו של "טעם מיוחד" על מנת להאריך למבקש את המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין.
מכאן לבקשה שבפניי;
10. ביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה יתקיים בשני מקרים- כאשר פסק הדין ניתן שלא כהלכה, כלומר, כאשר כתב בי דין לא הומצא לבעל הדין כדין, שאז רשאי בעל דין לדרוש את ביטולו מחובת הצדק. במקרה השני- בית המשפט רשאי לבטל מחמת שיקול דעת, זאת בכפוף לכך שמבקש הביטול יצביע על הסיבה למחדל בגינו ניתן פסק דין בהעדר הגנה, וכן- עליו להראות הגנה טובה מפני התביעה.
11. המגמה הרווחת בפסיקה היא להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, לאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות בעלת מעמד חקיקתי, על מנת ליתן לבעל דין את יומו בבית המשפט, זאת תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד על ידי פסיקת פיצויים.
12. בענייננו, אין מדובר בביטול מחובת הצדק, שכן כתב התביעה הומצא למבקש כדין, כתב התביעה נמסר לבנו של המבקש, כאשר על פי התקנות מסירה כזו מהווה המצאה כדין. אם כן, עסקינן בביטול פסק דין מכוח שיקול דעת, במקרה זה, כאמור, על מבקש הביטול לעמוד בשני תנאים, כאשר ככלל, שאלת סיכויי ההצלחה בהליך נושאת משקל רב יותר מן ההצדק למחדלו של המבקש.
13. כאמור, טוען המבקש כי הסיבה בגינה ניתן פסק דין בהעדר נובעת מכך שכתב התביעה לא נמסר לידיו, לדבריו יתכן כי בנו סעיד, אליו לכאורה הומצא כתב התביעה, לא מסר לו זאת בשל אירוע טראגי שחוו אותה עת בשל מות בנו הצעיר. סבורני כי, הנסיבות המתוארות מצדיקות את המחדל באי הגשת כתב הגנה על ידי המבקש, לפיכך, השיקול הראשון מתקיים בענייננו.
14. אשר לסיכויי ההגנה, המבקש העלה טענה להעדר יריבות שכן, על פי גרסתו כלל לא רכש את הרכב נשוא התביעה וכי המסמך הנזכר לעיל המתיימר להיות זיכרון דברים, נחתם על ידו מבלי שהבין את תוכנו. נוכח האמור, שוכנעתי כי יש בטענות המבקש כדי להצביע ברמה הלכאורית על סיכויי הגנה כלשהם הראויים להתברר במסגרת התביעה גופה, מכאן שאף התנאי השני מתקיים בענייננו.
15. אשר על כן, הנני מורה על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקש ביום 23.6.13, ומורה למבקש להגיש, תוך 30 ימים, כתב הגנה לתיק.
כמו כן, אני מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 1,000 ש"ח תוך 30 יום ממועד קבלת העתק החלטה זו, אחרת יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.
נוכח התוצאה אליה הגעתי, הבקשה למחיקת התביעה כנגד נתבע מס' 1 נדחית.
המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.