החלטה בתיק ת"ת 51238-06-11

בפניי התנגדות לביצוע תביעה לסכום קצוב בסך 3,055 ש"ח, שהוגשה ללשכת ההוצל"פ ביום 29.6.11, וצורפו לתמיכה בה הסכמים ונספחים.

אין חולק כי בין המבקש למשיבה נחתם הסכם התקשרות לקבלת שירותים סלולריים במסגרת מסלול small ביום 24.02.09 ( עמ' 4-13 לכתב התביעה), אין חולק כי המבקש שילם את תשלומיו כסדרם החל מתקופה זו ועד ליום  2/9/10 או בסמוך לכך, כפי שהוצהר ע"י המשיבה במצב חשבון נכון ליום 8.2.11. כמו כן אין חולק על השימוש שעשה במכשירים אשר ברשותו. המחלוקת הינה בנוגע ליתרת החוב  של המבקש כלפי המשיבה ומהותו.

הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיהם וזכויותיהם של המבקשים, אלא רק לבחון האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.

לעניין זה ראה ע"א 2418/96 רלפו (ישראל) בע"מ נ' בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט אורי גורן " סוגיות בסדר דין אזרחי", (מהדורה עשירית), בעמוד 403: בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירם של המבקשים נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו ע"א 356/85 משה מגן נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז.

בשלב ההתנגדות לביצוע תביעה, שדינה כבקשת רשות להתגונן, שיקולי אמינות ומהימנות אינם נלקחים בחשבון. הגישה של בתי המשפט הינה לטובת קבלת בקשות רשות להתגונן, בכל מקרה שיש בהן הגנה לכאורה.

"בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים (האינטרס של מתן הגנה לתובע שזכותו עפ"י התביעה שהגיש אינה מוטלת בספק ואינטרס ציבורי בקידום יעילותה של המערכת השיפוטית ביחס לתביעות שתוצאתן האופרטיבית מתבקשת מאליה), את ההכרה בזכותו להתגונן" כב' השופטת א. פרוקצ'יה ב ע"א 10189/07 עזרא ששון נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (מאגר נבו).

ביום 4.10.11 נחקר בפניי המבקש, וב"כ הצדדים סיכמו בעל פה.

במקרה דנן, המבקש העלה טענות המצדיקות בירור, ומקנות לו את הזכות להתגונן.

טענות המבקש

1. המבקש טוען כי המשיבה היא אשר הפרה את הסכם ההתקשרות ביניהם, בכך שחייבה אותו בסכומים ושירותים שאינם כלולים בהסכם נשוא תביעה זו ושאותם מעולם לא ביקש. כמו כן נדרש לשלם בגין עלות המכשיר על אף שלא התחייב לעשות כן.        

2. המבקש פנה מספר פעמים אל נציגי המשיבה על מנת להסדיר את חובותיו, ולברר בגין אלה שירותים נתבקש לשלם סכומים העולים על תנאי ההסכם אותו חתמו הצדדים. במהלך שיחה עם נציגיה התבקשה המשיבה ע"י המבקש להקליט שיחה זאת ע"מ שתשמש כהוכחה לסיכומים באם ייערכו בין הצדדים. ואכן, סוכם בין הצדדים כי המשיבה תזכה את המבקש בסכומים שנגבו שלא כדין, ובמידה ולאחר הזיכוי יימצא המבקש חייב, יסדיר המבקש את חובותיו למשיבה. המשיבה מאז ועד ליום הגשת התביעה לא עמדה בסיכומיה מול המבקש כאמור, אלא בחרה להעביר עניין זה לטיפולו של עו"ד מטעמה.

3. פניותיו לעו"ד מטעם המשיבה לקבלת פירוט וחישוב החוב מחדש גם הם נענו בשלילה, והוא נתבקש ע"י עו"ד לשלם את חובו. לאור התנהגות המשיבה וב"כ, ולאור פניותיו החוזרות ונשנות אשר לא זכו למענה, נאלץ המבקש להפסיק את תשלומיו עד להסדרת כל הסיכומים אשר נעשו בין נציגי המשיבה ובינו.

4. בשיחה נוספת שהתקיימה בין המבקש לנציג המשיבה, הוצע למבקש לעבור להסכם חדש עם מסלול שונה, בתנאים פחות טובים מהמסלול שהיה לו קודם, אך המבקש סרב.

5. המבקש טוען כי מעולם לא קיבל התראה לעניין חובותיו טרם הגשת התביעה ע"י המשיבה.

דיון

1. טענתו של המבקש כי חוייב בשירותים וסכומים נוספים בניגוד לאמור בהסכם ההתקשרות שנחתם בין הצדדים לא נסתרה ע"י המבקשת, אלא אף התחזקה כאשר המשיבה הציגה חשבון מס' 3013059633 עבור מכשיר מס' 052-3170222 ( מש/2) מיום 24.02.09  ובו דרישה לתשלום עבור מכשיר נוקיה 6120, אשר בגינו לא הוצג כל הסכם התקשרות בין הצדדים. כל אשר הציגה המשיבה היה הסכם התקשרות בגין חשבונית 3013059614 אף הוא מיום 24.02.09  ( מש/1) עבור מכשיר נוקיה 6120 מס' 052-5914534, בהתאם לפרטי ההסכם אותו צירפה המשיבה כנספח ( עמ' 3 לכתב התביעה) ואשר נחזה להראות כהסכם נשוא תביעה זו.  המבקש אף חזר על טענתיו אלה בחקירה חוזרת כאשר נשאל ע"י ב"כ מדוע לא שילם חשבוניות אלה? ענה: "הם העבירו את זה ישר לעו"ד, לא יכולתי לדבר איתם..." ( פרוטוקול, עמ' 2, שורות 9-11).

טענת הנתבע לפיה הובטחו לו קיזוזים שונים בגין חיובים שגויים נטענה ללא פירוט מספיק.

"נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן, חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו, ואיננו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות. טענה סתמית על תשלום כסף בלי לפרט סכומים, חשבונות מסמכים ונסיבות איננה מספקת ואיננה מזכה אותו ברשות להתגונן" ( ד. בר אופיר, " סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה תשיעית עמ' 193)". 

עם זאת, ולאור מראית פני כתב התביעה ונספחיו, העובדה כי לגבי מכשיר אחד לא צורף הסכם, והחיובים מתייחסים לשני המכשירים יחד ולא ניתן לדעת מהם ממה הם מורכבים (במאמר מוסגר יצויין כי אין ביכולתי לקבל כעובדה מוכחת את טענת ב"כ המשיבה בסיכומים לפיה "כל התביעה דנן נשענת אך ורק על אותם תשלומים חודשיים, אותם לא פרע המבקש והציוד אותו רכש ועליו לא שילם, הא ותו לא". את החשבוניות לא ראינו וכך גם לא את תמלילי השיחות. כל זאת יוכל להתברר בהליך ההוכחות).