אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת"ת 22343-12-11

החלטה בתיק ת"ת 22343-12-11

תאריך פרסום : 05/09/2012 | גרסת הדפסה
ת"ת
בית משפט השלום תל אביב - יפו
22343-12-11
15/01/2012
בפני השופט:
רונן אילן

- נגד -
התובע:
בנק מזרחי טפחות בע " מ
הנתבע:
רינת דהרי
החלטה

בפני בקשה להעברת מקום הדיון בטענה להעדר סמכות מקומית.

1.            הורתו של תיק זה בתביעה על סכום קצוב אשר הגיש המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בטבריה ובמסגרתה עתר לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 38,779 ש"ח. התביעה הוגשה נגד עיזבון המנוחה אדלה מונסטרסקי ז"ל (להלן: "המנוחה") באמצעות מנהל העיזבון, עו"ד גיא אשכנזי (להלן: "מנהל העיזבון") וכנגד רינת דהרי, היא המשיבה בתיק זה. במסגרת התביעה, בתמצית, טוען המבקש כי המנוחה ניהלה חשבון בסניף קריית שמונה של המבקש ובמסגרתו נטלה בדצמבר 2008 הלוואה על יסוד הסכם הלוואה מיום 8.12.08 (להלן: "הסכם ההלוואה"). המשיבה נתבעה על יסוד ערבותה האישית להחזר ההלוואה אשר נטלה המנוחה לפי הסכם ההלוואה.

2.            המשיבה הגישה התנגדות לביצוע התביעה. ההתנגדות הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב ובהתאם להחלטה מיום 29.11.11 עוכבו ההליכים בתיק ובירור ההתנגדות הועבר לבית משפט זה. בהתאם להודעת המבקש מיום 12.1.11, מסתבר שהנתבע הנוסף בתביעה, מנהל העיזבון, לא הגיש התנגדות אף שהאזהרה הומצאה לו ביום 8.5.11.

3.            במסגרת בקשה זו עותר המבקש להעברת מקום הדיון לבית משפט השלום בטבריה בטענה לחוסר סמכות מקומית.

לטענת המבקש, התביעה מתבססת על הסכם הלוואה ובמסגרתו נקבע כי המבקש, הבנק, רשאי לנקוט בהליכים בגין אותו הסכם בכל בית משפט מוסמך. משכך, טוען המבקש כי עמדה לו הזכות לבחור את המקום בו הוגש התביעה ומשבחר להגישה בטבריה הרי ממש זכות זו. לחילופין, טוען המבקש כי מקום מושבו של הנתבע 1, העיזבון, הינו מושב שדה אליעזר שלכן די בכך שמתקיימת סמכות מקומית כלפי העיזבון בטבריה, כדי להקנות סמכות מקומית כלפי יתר הנתבעים.

4.            המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה, איחר המבקש בהגשת הבקשה שכן זו הוגשה כ- 30 יום לאחר שנתקבלה ההחלטה להעברת הדיון לבית משפט השלום בתל אביב. לגופם של דברים, טוענת המשיבה כי פרשנותו הנכונה של סעיף מקום השיפוט בהסכם ההלוואה הינה כזו לפיה מקום השיפוט הייחודי בהסכם הינו בית משפט השלום בתל אביב ולחילופין כל בית משפט במחוז תל אביב. לחילופי חילופין, טוענת המשיבה כי מדובר בהסכם שיפוט אשר איננו קובע מקום שיפוט ייחודי ומאחר ולמבקש סניף בסמוך למקום מגורי המשיבה, הרי שלפיו היה על המבקש להגיש את התביעה. ביחס לנתבע הנוסף, טוענת המשיבה כי מאחר ולעיזבון אין מקום מגורים או עסק הרי שטענת המבקש מלאכותית.

5.            כאמור, ההליך המשפטי נשוא תיק זה נפתח בתביעה על סכום קצוב אשר הגיש המבקש לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ").

בסעיף 81א1 (א) בחוק ההוצל"פ נקבע כי תובע רשאי להגיש תביעה על סכום קצוב כדרך בה מגישים לביצוע פסק דין של בית משפט, שלכן, לפי סע' 6 לחוק ההוצל"פ, רשאי התובע להגיש את התביעה לכל לשכת הוצאה לפועל לפי בחירתו. לשכת ההוצאה לפועל אליה הוגשה התביעה תכונה להלן: "הלשכה הראשונה".

הנתבע מצידו, רשאי להגיש התנגדות לביצוע התביעה ולפי תקנה 109ב (ב) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצל"פ"), תוגש ההתנגדות בלשכת ההוצאה לפועל בה יבחר הנתבע - ללשכה הראשונה, היא לשכת הביצוע עצמה, או ללשכת ההוצאה לפועל שליד בית המשפט אליו ניתן היה להגיש את הבקשה לביצוע התביעה לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א"). הלשכה אליה מוגשת ההתנגדות מכונה בסעיף 109ב (ב) בתקנות ההוצל"פ "לשכת ההגשה" ותכונה להלן: "הלשכה השנייה".

6.            כאשר הלשכה השנייה אליה הוגשה ההתנגדות שונה מהלשכה הראשונה, הלשכה אליה הוגשה התביעה, כי אז על הנתבע לפרט מדוע נתונה הסמכות המקומית ללשכה השנייה ואם לא עשה כן, תועבר ההתנגדות לבית המשפט הסמוך ללשכה הראשונה. משמע, להבדיל מתביעה אזרחית המוגשת לבית המשפט, שאז בוחר התובע את מקום השיפוט לפי כללי הסמכות המקומית הקבועים בתקנות, בהגשת תביעה על סכום קצוב במישרין ללשכת ההוצאה לפועל בוחר הנתבע את מקום השיפוט ובלבד שיראה הוא עצמו את הטעמים בגינם נתונה הסמכות לאותה לשכת הוצאה לפועל אליה פנה.

כך עשתה המשיבה בעניין נשוא תיק זה. התביעה אומנם הוגשה ללשכת ההוצל"פ בטבריה, אך המשיבה הגישה את ההתנגדות בלשכת ההוצל"פ בתל אביב וטענה כי הסמכות המקומית נתונה לבית משפט זה לפי מספר חלופות ובהן מקום מגוריה, מקום חתימתה כערבה על הסכם ההלוואה וסעיף השיפוט בהסכם ההלוואה.

7.            בהתאם להלכה הפסוקה עוד מקדמת דנא, די בהתקיימות אחת החלופות המנויות בתקנות סד"א, כדי להקנות סמכות מקומית לבית המשפט. על פניו איפה, די במקום מגוריה של המשיבה בעיר חולון כדי להקנות סמכות מקומית לבית משפט זה.

עם זאת, מפנה המבקש לסעיף השיפוט הקבוע בהסכם ההלוואה וטוען כי סעיף זה שולל את הסמכות המקומית מבית משפט זה. אכן, תקנה 5 בתקנות סד"א קובעת כי במקרה של הסכם שיפוט, תוגש התביעה לבית המשפט לפי הסכם השיפוט, כאשר במצב של קביעת מקום שיפוט ייחודי תוגש התביעה לאותו מקום שיפוט ייחודי אשר נקבע.

זכותו של נתבע בתביעה על סכום קצוב לקבוע את מקום השיפוט, איננה מאיינת את חובתו לכבד הסכם שיפוט אשר נקבע מראש. לפיכך, ככל שאכן הסכם ההלוואה קובע מקום שיפוט ייחודי כטענת המבקש, אפשר ותישלל הסמכות המקומית מבית משפט זה.

8.            הסכם השיפוט אליו מפנה המבקש נקבע בסעיף 20 בהסכם ההלוואה, כדלהלן:

"מקום השיפוט לצורך הסכם זה נקבע בזה, כבית משפט השלום בתל אביב, אולם הבנק יהיה רשאי לנקוט בהליכים משפטיים נגד הלווה והערבים גם בכל בית משפט אחר"

לטענת המבקש, מאחר ובחר את לשכת ההוצל"פ בטבריה הרי שלפי הסכם השיפוט מחויבת המשיבה לקבל את קביעתו ובכך נקבע בית משפט השלום בטבריה כמקום השיפוט ולשם יש להעביר את בירור התביעה. המבקש מוסיף ומציין כי ממילא מתקיימת סמכות מקומית לבית משפט השלום בטבריה נוכח מקום מושבו של מנהל העיזבון.

טענה זו לא ניתן לקבל. על פניו, אין בהסכם ההלוואה כל קביעה לפיה נתונה לבית משפט השלום בטבריה סמכות שיפוט ייחודית. הסמכות המקומית לבית משפט השלום בטבריה, כלכל בית משפט אחר, נתונה רק מכח קביעתו של המבקש בהגשת התביעה. דא עקא, כפי שהובהר לעיל, בהגשת תביעה על סכום קצוב לפי סעיף 81א1 בחוק ההוצל"פ נקבעו כללים שונים לקביעת מקום השיפוט. בהגשת תביעה על סכום קצוב עוברת לנתבע הזכות לקבוע את מקום השיפוט, שלכן אין משמעות לבחירתו של המבקש דווקא בבית משפט השלום בטבריה. המשיבה, כנתבעת, בחרה בבית משפט זה כבעל הסמכות המקומית. בהסכם השיפוט אין קביעה השוללת זאת ונהפוך הוא, לפי הסכם השיפוט מובהר שאכן לבית משפט השלום בתל אביב יש סמכות מקומית ומה גם שמתקיימות חלופות נוספות כגון מגורי המשיבה, ומכאן שלבית משפט זה יש סמכות מקומית לדון בתביעה. במצב זה אף אין משמעות להתקיימות חלופות נוספות למתן סמכות מקומית לבית משפט אחר, כגון מקום מגורי נתבעים נוספים, שהרי לא המבקש קובע את מקום השיפוט.

לו בחר המבקש להגיש תביעה אזרחית רגילה לבית משפט השלום בטבריה, אפשר והייתה מוקנית הסמכות המקומית לבית משפט השלום בטבריה מכח הסכם השיפוט או בהתקיימות חלופות אחרות לפי תקנות סד"א. כאשר בחר המבקש לעשות שימוש בזכות הנתונה לו לקיצור דרך והגשת תביעה על סכום קצוב, חזקה עליו שהיה מודע לאפשרות שבמצב שכזה תעמוד לנתבעים, המשיבה במקרה זה, הזכות לקבוע את מקום השיפוט, כפי שעשתה. סמכות מקומית לבית משפט זה על כל פנים, יש ויש.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ