בפניי בקשת רשות להתגונן בפני תביעת המשיב לתשלום חוב בסך 38,200 ש"ח נכון ליום 3.11.08 , בגין הסכם שכ"ט שנחתם בין המבקש למשיב.
המבקש הינו רו"ח במקצועו, אשר פנה למשיב עקב הגשת תביעה נגדו ביום 26/07/07
. ביום 12/8/07 נחתם בין המבקש למשיב הסכם שכ"ט, נספח א' לכתב התביעה, ובו פורטו בבהירות ובהרחבה הנושאים בהם יטפל המשיב וגובה שכ"ט בגין כל אחד משלושת העניינים.
אין חולק כי בין המבקש לבין המשיב נחתם הסכם שכר טרחה כדין, המחלוקת העיקרית בין המבקש למשיב נסובה סביב סכום התביעה שהוגשה ע"י המשיב, וסביב היקף טיפולו של המשיב בענייניו של המבקש.
המסגרת המשפטית
במסגרת בקשת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר, על המבקש לעמוד בנטל מינימלי, ולהראות כי בפיו הגנה לכאורה, אשר אם תוכח, תהווה מגן בפני התביעה. אין מדובר בשלב המחליף את בירור התביעה לגופה, ומטרתו רק למנוע הגשת בקשות סרק. "בבקשת רשות להתגונן אין מקפידים עם המבקש, ובית המשפט נוטה להיעתר לבקשה בכל מקרה בו מגלה התצהיר הגנה אפשרית ואפילו מדובר בהגנה דחוקה. ... לא ייכנס בית המשפט לבירור אמיתותן של העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשת הנתבע, ודי לה לגרסתו שתעמוד לכאורה ולא תקרוס תחתיה בחקירה הנגדית על התצהיר" (
ד. בר אופיר,"
סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה", מהדורה שמינית, עמ' 157).
על טענות המבקש להיות מפורטות, למסור מסכת עובדתית מלאה, ולעמוד במבחן החקירה הנגדית.
המבקש העלה מספר טענות בגינן הוא מבקש להתגונן :
- המבקש טוען כי המשיב עשה שימוש לרעה בסעיף 1.2 להסכם שכ"ט מיום 12/08/07 וכי התביעה בגין סעיף זה הוגשה ע"י עו"ד מוחמד פוקרא ולא ע"י המשיב.
- ביום 22/01/08 שולם שכ"ט בסך 3,000 ש"ח ע"י המבקש עבור סע' 1.1 +1.3 להסכם שכ"ט ע"פ בקשת המשיב, סכום זה הוצג ע"י המשיב כתשלום עבור סע' 1.2 להסכם.
- ביום 26/11/07 נחתם הסכם פשרה בסך 12,000 ש"ח בין המשיב לביו עו"ד וליד חטיב, עליו הודיע למשיב ואף העביר לו מסמכים בנידון.
- המבקש טוען כי ביום 3/11/08 נחתם הסכם פשרה בינו לבין המועצה המקומית משהד (להלן: סע' 1.1-1.3 להסכם שכ"ט), בסך 65,000 ש"ח ללא מעורבות כלשהי של המשיב, וכי הסכם זה נחתם בעקבות התערבות חמו של המבקש, מר אחמד סארי חסן, אלא שהסכם זה לא כובד מפאת קשייה הכלכליים של המועצה המקומית משהד עד עצם היום הזה.
דיון
הלכה פסוקה היא, כי בחינת בקשת המבקש בהליך של סדר דין מקוצר, אינה מצריכה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של המבקש, אלא רק לבחון, האם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה.
לעניין זה ראה
ע"א 2418/96
רלפו (ישראל) בע"מ נ'
בנק למסחר בע"מ, פ"ד מז(5) 133, ובספרו של כב' השופט
אורי גורן "
סוגיות בסדר
דין אזרחי", (מהדורה שביעית), בעמוד 311: בדיון בבקשת רשות להתגונן, ביהמ"ש אינו צריך להשתכנע שהטענות בתצהירו של המבקש נכונות הן; עליו לצאת מן ההנחה, שיש אמת בדברים ואין לו צורך לבחון את מהימנותו
ע"א 356/85
משה מגן נ'
הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3) 319, 321ז.
ביהמ"ש חייב לצאת מנקודת הנחה, כי המבקש דובר אמת, אלא אם נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית.
ועוד נפסק באחרונה: "בשל מעמדה הרם של הזכות הדיונית להתגונן, יש צורך במידת וודאות גבוהה בדבר חוסר רצינותן והעדר ממשותן של טענות ההגנה, כדי להצדיק דחיית בקשה לרשות להתגונן. לפיכך, די אם הנתבע הראה, ולו קצה חוט של טענת הגנה, כדי להצדיק, בהתמודדות בין האינטרסים השונים (האינטרס של מתן הגנה לתובע שזכותו עפ"י התביעה שהגיש אינה מוטלת בספק ואינטרס ציבורי בקידום יעילותה של המערכת השיפוטית ביחס לתביעות שתוצאתן האופרטיבית מתבקשת מאליה), את ההכרה בזכותו להתגונן" כב' השופטת א. פרוקצ'יה ב
ע"א 10189/07
עזרא ששון נ'
בנק מזרחי טפחות בע"מ (מופיע במאגר נבו).
ביום 13/6/11 התקיים דיון בפניי, בו נחקר המבקש, והצדדים סיכמו בעל פה.
1
. טענתו של המבקש כי המשיב לא זכאי לקבל שכ"ט עבור סע' 1.2 להסכם מאחר והתביעה לא הוגשה ע"י המשיב, תמוהה לאור העובדה כי ביום 12/08/07 או בסמוך לכך, חתם המבקש עם המשיב על הסכם שכ"ט, והעביר את התיק לטיפולו של המשיב (
פרוטוקול, עמ' 2, שורות 29-32). אם כטענת המבקש, ידע כי ייתכן שיגיע להסכם פשרה (
פרוטוקול, עמ' 3, שורות 1-2), לא היה עליו לחתום על הסכם שכר הטרחה ביחס לעניין זה. משחתם המבקש על ההסכם בידיעה מלאה של המצב, הרי שהוא מחוייב בתוצאות חתימתו.
2. המבקש סותר את עצמו בטענתו כי שולם למשיב סך של 3,000 ש"ח בגין סע' 1.1+1.3 להסכם שכר הטרחה, וזאת לאור העובדה כי חשבונית מס/קבלה מס' 1264 הוצאה ביום 22/1/08, בעוד שהסכם הפשרה הוגש ביום 9/11/08, היינו, כעשרה חודשים לאחר הוצאת הקבלה. במצב דברים זה, ברור כי התשלום בסך 3,000 ש"ח הינו עבור שכר הטרחה לפי סעיף 1.2. המבקש היה אמור לשלם בהתאם להסכם שכ"ט בסך 15,080 ש"ח עבור סעיף 1.1 להסכם ועוד 23,200 ש"ח עבור סעיף 1.3 להסכם, ובסך הכל 38,280 ש"ח כאמור בכתב התביעה.