ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות בטבריה
|
23828-03-12
09/09/2013
|
בפני השופט:
אילונה אריאלי
|
| - נגד - |
התובע:
ברוכאל מפעלי רהיטים בע"מ
|
הנתבע:
דניאל אילן עמר
|
| החלטה |
לפני בקשת הנתבעת לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט.
המדובר בתביעה קטנה שהגיש התובע (המשיב) נגד הנתבעת (המבקשת).
ביום 15.10.12 ניתן נגד הנתבעת פסק דין בהעדר הגנה, לאחר שלא התייצבה לדיון.
הנתבעת הגישה בקשה לביטול פסק הדין ובדיון שהתקיים בבקשה זו ביום 29.4.2013, הודיע התובע כי לאחר מתן פסק הדין הוא הגישו לביצוע בהוצאה לפועל וכבר גבה שם סך של 16,460 ש"ח (תיק הוצאה לפועל מס' 05-10513-12-4).
בהחלטתי מיום 29.4.2013 הוריתי על ביטול פסק הדין מיום 15.10.12, תוך חיוב הנתבעת בהוצאות. משבוטל פסק הדין, הוריתי לתובע להחזיר את הכספים שגבה בתיק ההוצאה לפועל ולהפקידם בקופת בית המשפט, שם הם יעוכבו עד למתן פסק דין בתביעה.
התובע לא פעל על פי החלטתי מיום 29.4.2013 ולא הפקיד בקופת בית המשפט את הכספים שגבה בתיק ההוצאה לפועל. משכך, הגישה הנתבעת בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט - לכוף על התובע במאסר או בקנס את ביצוע אותה החלטה - זו הבקשה המונחת לפני.
התובע, בתגובתו לבקשה ובדיון שהתקיים בפני היום, איננו מכחיש את הטענה כי הוא לא קיים את החלטתי מיום 29.4.13 ולא הפקיד בקופת בית המשפט את הכספים שגבה במסגרת תיק ההוצאה לפועל. לטענת התובע, הליכי ההוצאה לפועל גרמו לו להוצאות, לעוגמת נפש מרובה ולהתמוטטות שבעטיה הוא הובהל לבית החולים. עוד הוא טוען כי גם הדיונים בבית המשפט גרמו לו לטרטורים. התובע טוען כי הנתבעת סגרה את החנות שהייתה לה בטבריה, תוך שפתחה סניף חדש בקריית חיים, ולא סיפקה לו את חדר השינה שהזמין ממנה. התובע טוען עוד כי הוא אדם נכה החי מביטוח לאומי וכי הכספים שגבה במסגרת תיק ההוצאה לפועל כבר אינם ברשותו ואין סיבה שיחזיר אותם. לכן מבקש התובע, בסיכומו של דבר, למחוק את התביעה שהגיש נגד הנתבעת, לפטור אותו מהחזרת הכספים שגבה במסגרת תיק ההוצאה לפועל ולא להיעתר לבקשת הנתבעת לכוף עליו בקנס או במאסר להפקיד את הכספים בתיק בית המשפט.
הנתבעת עומדת על בקשתה לכוף על התובע לקיים את החלטתי מיום 29.4.13 ולהפקיד בקופת בית המשפט את הכספים שגבה על פי פסק הדין שכאמור בוטל.
דין הבקשה להתקבל, מן הנימוקים שלהלן:
התובע לא קיים את החלטתי מיום 29.4.13 ולא הפקיד בקופת בית המשפט את הכספים שגבה בתיק ההוצאה לפועל, כשאין בפיו כל טעם המצדיק זאת.
טענת התובע באשר לטיבו של חדר השינה שהזמין מן הנתבעת וכיוצא בזה טענות לגוף העסקה שבין הצדדים, מקומן היה להתברר במסגרת התביעה שהגיש התובע, שטרם נדונה לגופה.
משבוטל פסק הדין שניתן נגד הנתבעת בהעדר הגנה, ומשהוריתי על השבת הכספים שהתובע גבה במסגרת הליכי ביצוע פסק הדין בלשכת ההוצאה לפועל, היה על התובע להשיב את הכספים ולא לעשות דין לעצמו.
הטענות בדבר מצבו הבריאותי והכלכלי של התובע ובאשר להוצאות ול'טרטורים' שנגרמו לו, אין בהן כדי לפטור אותו מלהשיב את הכספים שגבה בהוצאה לפועל, כפי שהוריתי בהחלטתי מיום 29.4.13.
גם בעובדה שהנתבעת סגרה את החנות שניהלה בטבריה, אין כדי לפטור את התובע מהשבת הכספים כאמור. התובע איננו נדרש להגיע אל הנתבעת בסניפיה בקריות, אלא להפקיד את הכספים בקופת בית המשפט בטבריה, הפקדה שאף תאיין את החשש, שלא בוסס כלל וכלל, שלא יהיה לתובע ממי להיפרע אם לא יזכה בתביעתו.
על יסוד האמור לעיל, הריני נעתרת לבקשה ומורה כדלקמן:
1. ניתנת לתובע ארכה עד ליום 23.9.13 לביצוע החלטתי מיום 29.4.13, היינו - להפקדת מלוא הכספים שגבה בתיק ההוצאה לפועל (סך של 16,460 ש"ח) בקופת בית המשפט.
2. ככל שהתובע לא יפעל כאמור בסעיף 1 לעיל, יוטל עליו קנס בסך של 100 ש"ח ליום, וזאת החל מיום 24.9.13 ועד למועד בו יפקיד התובע את מלוא הסכום האמור בסעיף 1 לעיל בקופת בית המשפט.
3. בלא לגרוע מן האמור לעיל, על פי בקשת התובע וככל שלא יפעל על פי האמור בסעיף 1 לעיל, תידחה תביעתו.
4. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בגין בקשה זו, בסך של 1,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.