בעתירה לגילוי ראיה
נגד המבקש ושניים נוספים הוגש כתב אישום בו יוחסו להם ארבעה אישומים, הכוללים עבירות רכוש חמורות, מהתאריכים 20.12.12, 20.2.13, 19.3.13 ו- 24.3.13.
הסנגור הגיש, כבר ביום 15.9.13 עתירה לגילוי ראיה חסויה, בה עתר לגילוי חומר שנחסה במסגרת תעודת חסיון, ובעיקר לגילוי החומר הקשור בפעילות יחידת העיקוב, אשר רק חלק ממנו נמסר לסנגור, וגם בחלק שנמסר נמחקו חלקים נרחבים. בעיקר מיקד הסנגור את טיעוניו באשר לפעולות עיקוב מיום 19.3.13, וטען כי חשיפת החומר עשויה להוכיח כי המבקש לא שהה במקום ביצוע העבירה, או כי במקום פעל סוכן/מודיע.
מפאת קוצר הזמן עד לישיבת ההוכחות שנקבעה בתיק, ובהסכמת הסנגור, עיינתי בחומר החסוי ושמעתי את דברי קצין המודיעין, עוד טרם שמיעת טענות הסנגור בעל פה.
לאחר קיום הדיון בדלתיים סגורות, ולאחר שמיעת הערות בית המשפט, ערכה המאשימה בדיקה נוספת של חומר הראיות וביום 30.9.13 ביקשה לתקן את כתב האישום בנוגע למבקש, בדרך של מחיקת שלושת האישומים הראשונים, והותרת האישום הרביעי בלבד, המתייחס להתפרצות לדירה בפתח תקווה, גניבת רכוש ממנה ועבירות נלוות מיום 24.3.13.
כאמור בהחלטתי בדיון יום 30.9.13, קיבלתי את בקשת המאשימה, והוריתי על תיקון כתב האישום.
כאמור בהחלטתי מאותו מועד, בנוגע לעתירה לגילוי ראיה חסויה, עיון בחומר החסוי ודברי קצין המודיעין, שוללים לחלוטין את הטענה כי סוכן/מודיע לקח חלק בביצוע העבירות או בהפללת המבקש והנאשמים האחרים, או כי בחומר החסוי מופיעה זהותו של אדם כלשהו שהשתתף באירועים, פרט לנאשמים 1 ו-2.
כמו כן ציינתי, כי
"החלק הארי של החומר שנמחק מדו"חות העוקבים ומהדוח המסכם הינו חומר שאינו רלבנטי לאישומים בכתב האישום, ושהינו כלול בשיטות הפעילות של יחידת העוקבים", וכי החומר שנמצא כבעל פוטנציאל ראייתי להגנת המבקש, מתייחס לדוחות יחידת העיקוב מיום 19.3.13, שמהם ניתן היה לקבל חיזוק מסוים (גם אם לא ראיה חד משמעית) לכך שהוא לא היה חלק מההתפרצות באותו מועד.
מאחר וכתב האישום תוקן, וכיום כבר לא מיוחס למבקש האירוע מיום 19.3.13, ומאחר ומהחומר החסוי לא עולה זהותו של אדם אחר כמי שהיה חלק מהחבורה באותו מועד, או במועדים אחרים, הרי שבחומר החסוי הנוגע לאישומים שנמחקו, אין פוטנציאל ראייתי היכול לסייע למבקש.
לאחר מתן ההחלטה ביום 30.9.13 ובתום ישיבת ההוכחות, העלה הסנגור טענותיו בעל פה, וביקש לקבל את דוחות העיקוב ואת הדוח המסכם המלא בנוגע ליום 24.3.13.
לטענתו, לחומר זה יש חשיבות להגנה, הן מבחינת מציאת "חורים" במהלך העיקוב, והוכחת העדר שמירה על קשר עין רצוף, הן מבחינת כמות האנשים שנצפתה ברכב בכל שלב ושלב של האירוע, והשאלה אם חלקם נכנסו או יצאו מהרכב בשלב מסוים, והן לגבי זהות האנשים הלא מזוהים ברכב, כשלדבריו, יתכן והעוקבים יכולים לומר אם דובר באותם אנשים (גם אם לא מזוהים) לכל אורך הפעילות, או באנשים שונים שהתחלפו.
לטענתו, החשיבות של קבלת החומר המלא, לרבות מספר העוקבים שהיו בפעילות ושעות העיקוב, גבוהה, ועשויה לסייע להוכיח את טענת המבקש, כי הוא הצטרף מאוחר יותר לרכב, כטרמפיסט.
בהמשך לדיון זה, התקיים דיון נוסף בלשכתי במעמד ב"כ המאשימה ונציג יחידת העיקוב ביום 2.10.13. במסגרת הדיון עיינתי בכל החומר הקשור לעבודת יחידת העיקוב ביום 24.3.13, לרבות בחומר החסוי.
מעיון בתעודת החסיון מיום 5.6.13 (ת/1) עולה כי השר לבטחון פנים, מר יצחק אהרונוביץ', החליט לחסות חומרים רבים מתיק החקירה, הקשורים בשיטות ואמצעים בנוגע לאמצעי הקלטה והאזנה, זהות מוסרי דוחות ידיעה וחלק מתוכן הידיעות שנמסרו למשטרה, חלק מתוכנן של בקשות להאזנת סתר, וכן
"כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות זהות אנשי המשטרה אשר ביצעו פעולות עיקוב במהלך החקירה בתיק זה, לרבות מספרם, שמה של היחידה אליה הם משתייכים ומקום מושבה, ולרבות השיטות, האמצעים והעזרים הטכניים ששימשו את אנשי היחידה לצורך ביצוע פעולות העיקוב, ולרבות היקף ומועדי פעולות העיקוב, ולרבות תוכנו של מכלול החומר ומכלול הדוחות שהופקו על ידי היחידה למעט תוכנו של חומר חקירה כמפורט להלן...".
השר הביע דעתו בתעודת החסיון, כי בגילוי המידע הנ"ל יש כדי לפגוע בעניין ציבורי חשוב, שכן הוא עלול לסכן שלומם של בני אדם, לפגוע בשיתוף הפעולה של הציבור עם המשטרה ולחשוף שיטות עבודה ודרכי פעולה של המשטרה ולפגוע ביעילות פעולותיה.
לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 (להלן- הפקודה)
"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על-פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה".
על פי לשון הסעיף ועל פי ההלכה הפסוקה, בהליך של עתירה לגילוי ראיה על בית המשפט לערוך איזון בין שני אינטרסים ציבוריים חשובים ומנוגדים.
מחד, האינטרס העומד ביסוד ההליך הפלילי, של גילוי האמת, אשר עבורו יש לחשוף את כל חומר החקירה לנאשם ולבית המשפט, כדי שהנאשם יוכל להוכיח את חפותו ולערער את גרסת התביעה.
בהקשר זה נקבע לא אחת, כי
"אין חקר לתבונת סנגור מוכשר, ואין לנחש כיצד היה יכול לנצל את החומר הנמצא בפניו" (ע"פ 35/50,
מלכה ואח' נ. מדינת ישראל), וכי חשיבות חומר החקירה להגנת הנאשם צריכה להקבע על-ידי הנאשם ועל-ידי בא-כוחו, ולא על-ידי התביעה (ב"ש 838/84
מנחם ליבני נ' מדינת ישראל (להלן- הלכת
ליבני) והאזכורים המופיעים שם).