החלטה בתיק ת"פ 44470-10-11

כתב האישום

1.       הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בביצוע עבירה של הצתה, לפי סעיף 448(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

2.       בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 19.10.11, גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה להצית את רכבו של חאלד סואעד, מי שהיה הממונה עליו בחברה בה עבד כשכיר (להלן: "המתלונן"). זאת כנקמה על כך שלא קיבל את שכרו. עובר למועד זה התקשר הנאשם למתלונן מספר פעמים וביקש את השכר המגיע לו בגין עבודתו בחברה. המתלונן הסביר לו שעליו לגשת למשרדי החברה לצורך קבלת התשלום, אולם הנאשם דרש מהמתלונן כי יביא לו את המשכורת באומרו כי לא כדאי לו להסתבך עמו וללכת איתו "ראש בראש".   

ביום 20.11.11, לאחר שיום קודם לכן דאג להשיג בקבוק דלק מתחנת הדלק בעראבה, הגיע הנאשם בסביבות השעה 00:30 סמוך לביתו של המתלונן, כשהוא מצויד בבקבוק הדלק. בשלב זה, הוא שפך את הדלק על גג רכבו של המתלונן ועל חלקו הקדמי, הצית את הדלק בעזרת מצית שהביא עימו וברח מהמקום.  

כתוצאה ממעשיו פרצה שריפה בגג הרכב, במכסה המנוע ובחלקו הקדמי של הרכב.

תסקיר שירות המבחן

3.       בשל גילו במועד ביצוע העבירה, ונוכח קיומה של חובת תסקיר, הופנה הנאשם לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר בעניינו. בתסקיר נאמר כי מדובר בצעיר כבן 19, רווק, בעל השכלה תיכונית, אשר התגורר טרם הסתבכותו ומעצרו בבית הוריו בכפר ואדי סלאמה. הנאשם סיים 12 שנות לימוד אך כבר מגיל צעיר השתלב בעבודות עפר והועסק, עד למעצרו בתיק זה, על-ידי קבלנים שונים במספר מקומות.

4.       בהתייחס למעשים נשוא ההליכים דנא, ציין הנאשם בפני קצין המבחן כי המעשה המיוחס לו לא היה מתוכנן, וזאת בניגוד למתואר בכתב האישום. לגרסתו, הרקע למעשה היה הלנת שכרו ע"י המתלונן אשר במהלך תקופת עבודתו אצלו נמנע מלשלם לו את המגיע לו והתעלם מדרישותיו החוזרות ונשנות לתשלום השכר המגיע. על רקע זה חש הנאשם צורך לנקוט בפעולה נקמנית ולכן פעל באופן לא מתוכנן ומתוך תחושה של הצפה רגשית.

עוד ציין הנאשם בפני שירות המבחן כי בינו לבין המתלונן נערכה סולחה זה מכבר, ובמסגרתה הוא אף שילם לו פיצוי כספי בגין נזקיו.  

שירות המבחן ציין כי התייחסותו של הנאשם לגבי מעשה העבירה, מלמדת על קבלת אחריות חלקית למיוחס לו בכתב האישום. קצין המבחן התרשם כי הנאשם פעל בצורה אימפולסיבית וללא מחשבה מעמיקה כאשר חש פגיעה פנימית עמוקה וחווה ניצול מצד מעסיקו. תחושות אלה בנוסף לגילו הצעיר ואישיותו הבלתי בשלה ומגובשת עמדו כנראה בבסיס ביצוע העבירה.     
עוד נאמר כי רמת הסיכון להישנות מעשים דומים מצידו של הנאשם בעתיד הנה בינונית נמוכה, אולם רמת המסוכנות של חומרת העבירות במידה ויבצע בעתיד הינה בינונית.           

5.       בסיכום התסקיר ציין קצין המבחן כי הואיל והנאשם לא ביטא נזקקות לקשר טיפולי כלשהו, הרי שלא מצא לנכון לבוא בהמלצה טיפולית לגביו. יחד עם זאת, ציין כי להערכתו, שליחתו של הנאשם לריצוי עונש מאסר בין כותלי הכלא עלולה להביא לנסיגה משמעותית בתפקודו ולחשוף אותו לאוכלוסיית עוברי חוק, מה שישפיע לרעה עליו ועל גיבוש אישיותו בעתיד.        
בשל כך, ובעיקר בשל גילו הצעיר והיעדר הרשעות קודמות בפלילים, המליץ שירות המבחן שלא למצות את הדין עם הנאשם ולהסתפק בעונש מאסר לתקופה קצרה שיומר לעבודות שירות, זאת לצד מאסר מותנה ארוך ומשמעותי.         

טענות הצדדים

6.       בטיעוניה, הפנתה המאשימה לחומרת העבירה בה הורשע הנאשם ולעונש החמור שבצדה. עוד ציינה כי העבירה בוצעה על רקע של סכסוך של מה בכך וכי לאחר מעשה ההצתה נמנע הנאשם מלהודיע לגורם כלשהו אודות מעשיו, על-מנת לדאוג לכיבוי השריפה. על-ידי כך חשף את המתלונן בפרט ואת הציבור בכלל לסכנה שהשריפה תתפשט, תסב נזק גדול בהרבה מכפי שאירע וחלילה תפגע בנפש. לטענת המאשימה לא מדובר בגחמה רגעית של הנאשם אלא במעשה מתוכנן שבוצע לאחר מחשבה רבה.