הרקע וההליך
1. לפניי בקשה לפיצוי המבקש לפי סעיף 80 (א) לחוק העונשין, לאחר שכתב האישום נגדו בוטל בהסכמה לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, כשהטעם לבקשה הוא שלא היה יסוד לאשמה ונסיבות אחרות שלטענת המבקש מצדיקות זאת.
2. כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת התפרעות בתאריך 9.10.09 בשעה 15:00 יחד עם רעולי פנים בראס אל עמוד בירושלים, בה נטל חלק ביידוי אבנים לעבר רכבי התושבים. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים, ביהמ"ש (כב' השופט שמעוני) שדן בבקשה קבע כי קיימות נגדו ראיות לכאורה, הורה על שחרורו למעצר בית, ולאחר מס' בקשות לעיון חוזר בהמשך, נעתר ביום 22.2.10 לבקשת המבקש לצאת לעבודה, לאחר שנמצא לו מפקח ראוי.
3. ביום 8.12.09 כפר המבקש באמצעות ב"כ במיוחס לו, ולאחר שטען טענת זוטא, לפיה הודעתו המבקש במשטרה נגבתה תחת הפעלת אלימות נגדו, מועד ההוכחות נקבע ליום 13.6.10, אך משלא התייצבו 3 מתוך 4 עדי התביעה נדחו ההוכחות ליום 7.2.11. דא עקא שביום 6.2.11 הוגשה הודעה חתומה ע"י ב"כ הצדדים, לפיה
המאשימה חוזרת בה מכתב האישום בהסכמת ב"כ המבקש, ובמועד ההוכחות התייצבו ב"כ הצדדים בהעדר המבקש, הודיעו על חזרה בהסכמה מכתב האישום ובית המשפט ביטל בהסכמתם את כתב האישום בהסכמה.
4. כחודשיים לאחר מהכן הגיש ב"כ המבקש את הבקשה דנן לפיצוי מכח סעיף 80(א) לחוק העונשין.
עקר טענות המבקש
5. טרם הגשת כתב האישום דנן התנכלה המשטרה למבקש בהליך קודם בו נעצר בעבירה של חבלה מחמירה, כשחרף הצהרת התובע שם, לא הגש נגדו כתב אישום, אך החוקר שגבה את הודעתו בהליך דנן, הודיעו אז, כי יחזירו, לאחר ששוחרר, והמבקש אכן נעצר בהליך דנן, לאחר שהודעתו נגבתה הפעם תחת אלימות, בעוד החוקר לא התייצב לישיבת ההוכחות. חרף טענות המשיבה עוד בהליך המעצר, כי קיימות נגד המבקש ראיות טובות, בסמוך למועד ההוכחות השני, בו היה בדעת הסניגור לקיים הליך זוטא, הציעה לו המאשימה הסדר טיעון לפיו המבקש יודה במיוחס לו בלא שיורשע, ומשהסניגור סירב לכך, הוסכם בין הצדדים כי המאשימה תחזור בה מכתב האישום בהסכמה המבקש. לטענת המבקש, משעדי תביעה מרכזיים, לרבות גובה ההודעה, שלגביו נדרש ניהול משפט זוטא, לא התייצבו לישיבת ההוכחות הראשונה, והמבקש, בחור צעיר נטול עבר פלילי, נאלץ לשהות בתחילה במעצר ממש יומיים (27-28.10.09) ולאחר מכן 3חודשים ו-10 ימים (29.10.09 -22.2.10) במעצר בית מלא, ונמנעה ממנו האפשרות להתפרנס, טרם יציאתו לעבודה מפוקחת במשך כמעט שנה (3.2.10-7.2.11) ולאור הוצאות הגנתו שתפחו עקב ריבוי הדיונים, בקבלת חומר חקירה והליכי המעצר, כל אלה מהווים נסיבות אחרות המצדיקות הטלת פיצוי והחזר הוצאות לפי סעיף 80(א) לחוק העונשין.
עקר טענות המשיבה
6. לאור הודאת המבקש המפורטת במיוחס לו בכתב האישום, בעת חקירתו במשטרה, היה למשיבה יסוד להגשת כתב האישום, מה עוד שהודעתו נתמכים בעדות עוברת אורח שנפגעה מאבנים שהושלכו על רכבה והיתה אמורה להעיד במשפטו, אלא שנבצר ממנה להתייצב לעדותה עקב לידה. בנוסף לבדיקת הראיות ע"י המאשימה, הרי שגם כב' השופט שמעוני התרשם מהתשתית הראייתית וציין בהחלטתו בהליך המעצר: "
די בראיות שהוצגו בפני בית המשפט בכדי להקים תשתית ראייתית לכאורית למעשים המיוחסים למבקש" (ראה פרו' הדיון מיום 28.10.09 בב"ש 13764-09). משכך המבקש אינו עומד במבחן הסף הנדרש ממנו בסעיף 80(א) הנ"ל להראות כי "
לא היה יסוד לאשמה", שכן בעת הגשת כתב האישום היתה בידי המאשימה תשתית ראייתית טובה וסבירה להוכחת האשמה, ומדובר במבחן אובייקטיבי.
7. חזרת המשיבה בה מכתב האישום לפנים משורת הדין ובהסכמה, בשל חשש כי פעולות שננקטו ע"י החוקר, על אף היותן לגיטימיות, עלולות לפגום במשקל ההודאה, לא הצדיקה בכל מקרה תוצאת זיכוי, ומכל מקום אינה סיבה להטלת הוצאות לפי סעיף 80 לחוק, שכן היו קיימות ראיות לכאורה ערב הגשת כתב האישום, והגורם שהביא לחזרה מכתב האישום, לא היה צפוי מראש.
8. הימשכות הליכי שינוי תנאי מעצר המבקש, וההוצאות בגינם, נבעו מכך שהמבקש לא השכיל להעמיד בפני בית המשפט מפקחים ראויים, אלא הציע מפקחים שאינם יכולים לשמור עליו, או בעלי עבר פלילי מכביד, והראייה שכב' השופט שמעוני נעתר לבקשתו לצאת לעבודה ביום 22.2.10 מיד לאחר שהתייצב מפקח שניתן לסמוך עליו, כך שהוצאות המבקש בגין הליכי המעצר, היו ניתנים למניעה והמאשימה אינה אחראית להם.
דיון
9.
סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב -1982 קובע כי:
"בהסכמת התובע והמבקש רשאי בית המשפט לבטל אישום בכל עת עד להכרעת הדין, ודין הביטול יהיה כדין ביטול לפני תשובת המבקש".
10. משהציעה המשיבה לב"כ המבקש חזרה בהסכמה מכתב האישום והוא נעתר לכך, המשמעות ההצהרתית של הליך זה הינה ביטול ההליך בהסכמה. אמנם המבקש לא זוכה כתוצאה מכך מהמיוחס לו בכתב האישום, אולם הזכות לקבל פיצוי על מעצרו
והוצאות הגנתו מאוצר המדינה עומדת לו רק עפ"י
תנאי סעיף 80(א) לחוק העונשין:
"משפט שנפתח שלא בדרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד לאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם למבקש הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל האישום שבוטל לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב-1982 בסכום שייראה לבית המשפט".
11. המחלוקת בין הצדדים לגבי הפיצוי והוצאות ההגנה, נסובה גם על שאלת הגשת כתב האישום "
בלא שהיה יסוד לאשמה". וגם על קיומן "
נסיבות אחרות המצדיקות זאת".
העדר יסוד לאשמה
12. הפסיקה קבעה כי המבחן למונח "
לא היה יסוד לאשמה" הינו
אובייקטיבי, היינו
שתובע סביר לא היה מגיש כתב אישום על סמך התשתית הראייתית שהיתה בידיו עובר למועד הגשת כתב האישום (ע"פ 11024/02
ראלב מנצור ואח' נ' מדינת ישראל תק-על 2003 (3) 2120, ע"פ 303/02
דרוויש חמדאן נ' מדינת ישראל פ"ד נז (2) 550, 556, ע"פ 4466/98
ראמי דבש נ' מדינת ישראל פ"ד נו (3) עמ' 92-93.