ת"פ
בית משפט השלום באר שבע
|
15435-07-11
28/06/2012
|
בפני השופט:
ד"ר יובל ליבדרו
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
דמקה אבאיה
עו"ד גיא נגר
|
| החלטה |
1. במסגרת דיון מקדמי בהתאם לסעיף 143א לחוק סדר הדין הפלילי [ נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") הגיעו הצדדים להסכמה דיונית ולפיה מתבקש בית המשפט ליתן החלטתו בשתי טענות אותן העלה הסנגור. הראשונה, טענה בהתאם לסעיף 149(4) לחסד"פ, היינו שכתב האישום אינו מגלה עבירה. השנייה, כטענה חלופית, טענה בהתאם לסעיף 34יז לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), היינו טענה של זוטי דברים.
במסגרת ההסכמה הדיונית, הסכימו הצדדים בעניין עובדתי והוא מקום הימצאו של הנאשם בעת ביצוע העבירה הנטענת, וזאת על-ידי סימון המקום בתמונה שהוגשה לבית המשפט ושסומנה נ/1.
2. כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של החזקת סכין, עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין.
בהתאם לעובדות כתב האישום, הנאשם מתגורר במרכז קליטה "חרוב" שברחוב גוש עציון 45 בבאר שבע (להלן: "המקום"). בלשון כתב האישום,
"בתאריך 30.01.11 בשעה 23:00 או במועד סמוך לכך, מחוץ למקום, בכניסה למקום, החזיק הנאשם בתוך מכנסיו בסכין וזאת שלא כדין ולא סיפק הסבר מניח את הדעת שהחזיקה למטרה כשרה. את המיוחס לו ביצע הנאשם עת היה שרוי בגילופין".
3. כאמור, הצדדים הסכימו ביניהם על מיקומו המדויק בו שהה הנאשם עת ביצע את העבירה הנטענת, וזאת באמצעות סימון על גבי תמונה של הכניסה למרכז הקליטה בו התגורר הנאשם.
הצדדים הודיעו לפרוטוקול כי:
"אנו מודיעים שהגענו להבנה לפיה הנאשם החזיק בסכין במקום המסומן כ-
X
בתמונה המסומנת נ/1 בעודו יושב על הכיסא בו יושב האדם עם הכובע הכחול בתמונה המסומנת- מימין לכניסה כשהמבט צופה אל הכניסה פנימה. אין מחלוקת כי המקום הזה הוא מתחת לאזור המקורה".
4. טענתו הראשונית של הנאשם הינה כאמור כי כתב האישום אינו מגלה עבירה, זאת משום שהסכין הוחזקה בביתו של הנאשם ולחלופין בחצריו, ולפיכך הנסיבה המנויה בסעיף 186 לפיה יש להחזיק את הסכין מחוץ לתחום הבית או לחצרים כתנאי להתגבשות העבירה, לא מתקיימת במקרה דנן.
5. הנאשם טוען, כי מרכז הקליטה הוא ביתו ונוכח האמור בכתב האישום הוא החזיק בסכין בביתו. לחלופין, סבור הוא כי החזיק בסכין בחצריו, וזאת תוך שהוא רואה את הכניסה למרכז הקליטה כרכוש משותף בבניין מגורים, שבהתאם לסעיף 55 לחוק המקרקעין, תשכ"ט -1969 גם לנאשם חלק בלתי מסוים ברכוש זה.
6.
העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מגלות עבירה
סעיף 149 (4) לחסד"פ קובע כי:
" לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן:
(1)
(2)
(3)
(4) העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה;"
7. המלומד עו"ד ת. אורינוב בעמ' 556 לספרו: "סוגיות שימושיות בסדר דין פלילי", מתייחס לטענה זו:
"משמעות הטענה היא שגם אם הנאשם יודה בכל העובדות המפורטות
בכתב האישום, לא יהיה בכך בסיס להרשעתו בעבירה שיוחסה לו, או בעבירה אחרת מאותו סוג.
טענה זו הינה בעלת שני רבדים: