1. העניין שבפני, התנגדויות לביצועו של שטר חוב אשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, תיק הוצל"פ 02-35635-12-3.
2. התיק נפתח לביצועו של שטר חוב, הנושא את הכותרת "שטר חוב לבטחון" ע"ס 16,286, ונוגע להסכם התקשרות מס' 6025644101, שעניינו הסכם שכירות תפעולית הנוגע לכלי רכב מסוג אופל קורסה מ.ר. 37-564-72, אשר נכרת בין הצדדים ביום 9.8.2010.
3. התובעת הגישה את שטר החוב לביצוע, בהתבסס על ההסכם שבין הצדדים, ובהתבסס על תחשיב יתרת חוב אשר נערך על ידה ביום 10.6.2012.
4. על פי תחשיב יתרת החוב, יתרת החוב מתבססת על שלושה רכיבים עיקריים: פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם שבין הצדדים (7,151 ש"ח), חריגה ממס' הקילומטרים המוסכמים ועלותם על פי הסכמת הצדדים (11,105 ש"ח), וכן חסרים ונזקים על פי חוו"ד שמאי (לרבות שכ"ט השמאי) (4,898 ש"ח). מהחבות כאמור לעיל קוזז סך אשר שולם, בשיעור של 6,868 ש"ח.
5. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטר, וטענו כי לא הפרו את ההסכם אשר נכרת בין הצדדים, אלא התובעת היא זאת אשר הפרה את החובה המוטלת עליה, שכן כלי הרכב אשר סופק להם במסגרת הסכם השכירות התפעולית, היה לקוי מתחילת הדרך, ולאחר שנתקלו בשלל תקלות, חלקן הניכר היו תקלות חוזרות ונשנות, ולאחר שפעם אחר פעם נאלצו לגרור את כלי הרכב למוסך, סירבו להמשיך ולהחזיק בכלי הרכב.
6. בנסיבות אלו, טוענים הנתבעים כי לא הפרו את ההסכם, אלא ההסכם הובא לכלל הפסקה עקב איכותו הנמוכה של כלי הרכב אשר הושכר בשכירות תפעולית. בנוסף לאמור, טענו הנתבעים לקיזוז נזקים אשר נגרמו להם מעצם הליקויים הרבים, והפגיעה אשר נגרמה עקב כך לשגרת העבודה של הנתבעת מס' 1.
7. התובעת השיבה להתנגדות, ולעמדתה אמנם היו תקלות בכלי הרכב, ואולם לעמדתה מדובר היה בכלי רכב חדש אשר סופק, וככל שמדובר בפגמים הנובעים מייצור, הרי שאחריותה של התובעת אינה חלה על פגמים אלה. יתר על כן, טוענת התובעת כי לאחר שהנתבעים סירבו לקחת את כלי הרכב מהמוסך לאחר הותרתו במוסך בפעם ה- 11 והאחרונה, הוצע לנתבעים לקבל רכב זהה אחר להמשך תקופת השכירות התפעולית על פי ההסכם, ואולם הנתבעים סירבו להצעה.
8. לאחר בחינת הסכם השכירות התפעולית אשר נכרת בין הצדדים, סבורני כי דינה של ההתנגדות להתקבל. הסכם השכירות מכיל תניות רבות הנוגעות לחובת השוכרת של כלי הרכב, ואולם הלכה למעשה, כמעט ואינו מטיל כל חובה שהיא על המשכירה. תנאי בסיסי וסביר מכללא, אשר ניתן לקרוא אותו לתוך הסכמי השכירות התפעולית, הינו כי כלי הרכב אשר יושכר, יהא תקין ולא פגום, שאם לא כן, אין לא תועלת ולא תכלית בעסקת שכירות תפעולית.
9. על פי תנאי ההסכם, המשכירה התחייבה לתת בנוגע לכלי הרכב המושכר, שירותים, אחזקה שוטפת ותיקונים, כל עוד מדובר באחזקה ותיקון הנובעים מבלאי סביר (סעיף 8 להסכם). יתר על על כן, בפרק "כיסוי נזקים" (סעיף 11 להסכם) נכתב מפורשות "בכל מקרה שבו נגרם למכונית נזק שלא כתוצאה מבלאי סביר או פגם ביצור, או במקרה שבו נגרמה למכונית נזק כתוצאה מתאונה, תבצע המשכירה את מלוא התיקונים..." - משמע, שאלת היותו של רכב המושכר בשכירות תפעולית, לקוי כתוצאה מפגם בייצור, הינה שאלה אפשרית. ברי, כי זה אך סביר כי יכול ומוצר מסוים יהא פגום, ואף סביר והגיוני כי תיקונו של פגם בייצור לא יהא מוטל על התובעת, אלא על היצרן/יבואן או נותני השירותים מטעמו. זאת - לגבי תיקון הליקוי. והשאלה כאן הינה, כיצד יש לפרש מצב, בו לאור ליקוי ניכר חוזר ונשנה, השכירות התפעולית אינה מגיעה לכלל מיצוי.
10. מקרה עובדתי אשר לא נלקח בחשבון בהסכם שבין הצדדים, הינו מצב בו כלי הרכב הינו פגום, באופן בו השימוש הסביר, על פי הציפיה הלגיטימית שיכולה להיות לשוכר של כלי רכב בשכירות תפעולית, לא יתאפשר, וזאת בשל פגם או ליקוי שאינו נובע מהשוכר או המשכירה, כבמקרה זה.
11. התובעת טוענת כי הפסקת הסכם השכירות בשל חוסר שביעות הרצון מכלי הרכב מהווה הפרת ההסכם, בעוד הנתבעים טוענים כי כלל לא הופר ההסכם שבין הצדדים, ואם הופר, הרי שהופר על ידי התובעת, אשר לא עמדה בחובתה לספק בשכירות תפעולית, כלי רכב אשר ניתן לעשות בו שימוש סביר. בהקשר זה, לא יכולתי לומר בפה מלא, שהיעדר ההסכמה להמשיך ולשכור בשכירות תפעולית, מהווה הפרת ההסכם, אשר יכול ולא מומש על פי הציפייה אשר יכולה להיחשב כלגיטימית מצידו של השוכר.
12. אוסיף כי אף טענת התובעת כי הסכימה להעמיד כלי רכב זהה אינה יכולה לעמוד לחובת הנתבעים בשלב זה. ההסכם אינו דן במקרה של סיכול ההסכם בשל ליקוי או פגם בכלי הרכב אשר סופק, או על חובת השוכר לקבל רכב חלופי ככל שלא יהא שבע רצון מכלי הרכב אשר נמסר לשימושו. הצעת התובעת בהקשר זה, יכולה להיחשב כמחווה של רצון טוב, ואולם איני סבור כי היעדר הסכמה לביצוע פעולה שאינה מוכתבת על ידי ההסכמות החוזיות שבין הצדדים, מהווה הפרה ההסכם דווקא - ויכול כי אותו הסכם סוכל בשל אותו ליקוי.
13. את בקשת המבקשים ליתן להם רשות להתגונן יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81
מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05
אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02
חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).
14. כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96
חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).
15. כזכור, בית המשפט העליון, ב
ע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):
"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן. "
16. ובשלב דיוני זה, סבורני כי הטענות אשר הועלו, בצירוף המצב הייחודי בו שאלה זאת אינה מוסדרת בחוזה, וכאשר אחד משלושת הרכיבים הנכללים בכתב התביעה עולה מטענת הפרה אשר על מנת להכריע בה ישנו צורך בבירור עובדתי מפורט, מצדיקים מתן רשות להתגונן בפני התובענה.
17. לפיכך אני מורה על העברת התובענה לפסים של סדר דין מהיר. ההתנגדות המתוקנת תשמש ככתב הגנה.
18. המזכירות תנתב התובענה לקביעת מועד לדיון.