הנתבע 2 שב ועותר לסילוק על הסף של ההליך התלוי ועומד כנגדו, במסגרת תביעה זו.
כזכור , עתרו הנתבעים לסילוקה על הסף, של התובענה ובהחלטה מיום 12.9.12, דחיתי בקשת הנתבעת 1.
מנגד, מצאתי טעם ויסוד לעתירת הנתבע 2 , תוך שהותרתי לתובע מרחב תמרון מסוים על דרך של אפשרות השלמה ותיקון של חוות דעת הרפואית שהוגשה מטעמו, לצורך ביסוס עילת תביעתו כנגד הנתבע 2 , במנותק ובמובחן מהנטען כלפי הנתבעת 1.
בעקבות ההחלטה פעל התובע להציג מסמך בחתימת דר' גורביץ שהוכתר על ידו כ"
השלמה / הבהרה לחוות דעת רפואית מיום 13.1.12".
הנתבע 2 סבור, כי גם בחוות הדעת המשלימה, אין משום בסיס ויסוד לטענה בדבר התנהגות רשלנית ומעוולת מצדו, כלפי התובע ולמעשה, דר' גורביץ שב וחוזר על קביעותיו כפי שנימנו, בחוות דעתו המקורית.
תגובת התובע נתבקשה נתקבלה ואף תשובת הנתבע מונחת בפניי.
בטרם אבחן הנטען באספקלריה לעולה מחוות דעתו המשלימה של דר' גורביץ ,ראוי להקדים ולהציג הגישה השיפוטית הרווחת ביחס לאפשרות סילוק הליך על הסף, בשלב מוקדם, כל כך.
לא אחת נקבע כי סילוק על הסף
" נועד לאפשר לנתבע ' לעשות קפנדריה' כאשר בעטיה של טענה משפטית או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט בלא שייערך דיון בכל השאלות השנויות במחלוקת" ( מתוך ע.א. 455/06 חלקה 21 בגוש 6539 נ. עירית הרצליה, מאגר נבו 11.6.09).
ניתן בהחלט לומר כי הגישה השיפוטית לבקשות מעין אלו היא מוקפדת , זהירה וביד קמוצה. בוודאי, שסילוק על הסף, אינו ניתן כדבר שבשגרה.
אכן, אחד המקרים הבולטים והשכיחים בהם תיטה הערכאה הדיונית הורות על סילוק על הסף מקום בו ניתן וצריך לקבוע כי כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה . אולם,
"
לא די לשם מחיקת התביעה על הסף כאמור, כי העילה חלשה וסיכוייה להצליח נמוכים,
אלא על התביעה להיות נעדרת כל סיכוי להתקבל" (מתוך ע.א. 455/06) ( ההדגשות אינן במקור - נ.נ.)
עיינתי בחוות דעתו המשלימה של דר' גורביץ ומצאתי, כי זה ראה לנכון, לחדד ולומר כי מצא פער, בלתי מוסבר לעת הזו, בין העולה מרישומי "ישיבת הגידולים" מיום 26.8.10 לבין מסמכים מחודש אפריל שלגביהם נטען, כי הם תיעדו "החמרה בצרידות, גדילת ממצא חשוד במיתר קול קדמי".
אין חולק, כי בחודש אפריל האמור נבדק התובע הן ע"י דר' זקס והן ע"י הנתבע 2, כאשר יש להטעים ולדייק, כי הפנייתו של התובע לבדיקה במרפאתו של הנתבע 2 היתה בהמלצת דר' זקס.
ראוי עוד להדגיש כי ע"פ רישומי הנתבע 2 ממצאיו באותה בדיקה, לא העלו אפשרות לקיומם של הממצאים הנזכרים בישיבת וועדת הגידולים שאמנם התכנסה בחודש אוגוסט אך זו, מייחסת הממצאים לבדיקות שבוצעו לתובע בחודש אפריל.
בהקשר לכך , דר' גורביץ ציין כבר בחוות דעתו המקורית כי
"במידה ואכן בבדיקה כלשהי נמצא ממצא שתואר או הוגדר כחשוד - ההתייחסות והמשך המעקב והטיפול בחולה היו צריכים להיות שונים, והיה ראוי להתחיל בירור מיידי ( כולל ביופסיה) ולא כעבור שלושה חודשים".
בחוות שעתו המשלימה, הטעים המומחה, כי במידה ובבירור המשפטי יתברר כי
הרישומים של ישיבת הגידולים הם הנכונים, ואילו הרישומים מאפריל 2010 אינם נכונים/ מלאים - או אז החולה לא טופל כהלכה באפריל 2010 בסמוך לבדיקתו אז והיה צורך לבצע ביופסיה כבר באפריל 2010".
חרף הלשון הזהירה והמאופקת המאפיינת את ניסוחיו של דר' גורביץ, כעולה מחוות דעתו השונות שהוגשו בהליך, אין לטעות בהבנת הדברים ובפרשנותם הסבירה, כמניחים יסוד ועוגן לכאוריים להתרשלות הנטענת כלפי הנתבע 2.
כשאלו הם פני הדברים, אין בידי לקבוע, כי גם אם יעלה בידי התובע לבסס את טענותיו העובדתיות, הוא לא יהיה זכאי לסעדים המבוקשים על ידו.
בנסיבות הללו, בוודאי שאין אפשרות לקבוע כי תביעת התובע כנגד הנתבע 2 נעדרת כל סיכוי להתקבל.
אשר על כן ולנוכח כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לדחות בקשת הנתבע 2 וליתן לתובע הזכות לברר טענותיו גם כנגד הנתבע 2.