החלטה בתיק ת"א 46912-03-11

רקע:

1.         לפני תביעה לתשלום תגמולי ביטוח עפ"י פוליסה לביטוח תאונות אישיות לתלמידים.

2.         התובע הוא יליד 1992.

3.         לטענת התובע, ביום 10.5.01, בעת שהשתתף בשיעור ספורט בבית הספר, הוא נפל ונחבל באפו. אצל התובע אובחן שבר באף, ובהמשך הוא נותח ועבר שחזור של השבר.

4.         המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם נותרה לתובע נכות מהתאונה, המקנה לו זכאות לתשלום עפ"י הפוליסה.

5.         הצדדים הגישו חוות דעת נגדיות לעניין קיומה של נכות צמיתה. התובע הגיש חוות דעת של ד"ר חדד שרל, לפיה נותרה לו נכות בשיעור 10% עפ"י סעיף 69(1)(א)ו-(ב) (מותאם) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - התקנות), וכן נכות של 10% עפ"י סעיף 69(ב)(2) לתקנות. הנתבעת הגישה חוות דעת של פרופ' יואכימס לפיה נכותו של התובע הינה בשיעור 5% לפי סעיף 69(2) א ו- ב לתקנות (מתואם), וזאת ללא קשר לתאונה.

6.         נוכח המחלוקת בין המומחים מטעם הצדדים, מונה ד"ר אמיר גורי כמומחה מטעם בית המשפט. המומחה קבע בחוות דעתו של כי נכותו של התובע הינה בשיעור של 10% לפי סעיף 69(1) א ו-ב (מותאם), וכי נוכח העובדה כי עיקר ההפרעה באפית מקורה באלרגיה ממנה סובל התובע ללא כל קשר לתאונה, הוא מעריך את שיעור נכותו בגין החבלה באף בשיעור של 5%.

7.         הנתבעת חולקת על חוות דעתו של המומחה, זימנה אותו לחקירה וחקרה אותו על חוות דעתו. לאחר שמיעת עדותו ביקשה כי ימונה מומחה חלופי, בקשה לה התנגד התובע, ובעקבות החלטתי כי הצדדים יגישו סיכומים ויטענו במסגרתם גם בעניין זה, הוגשו סיכומי הצדדים.

8.         לטענת התובע, אין מקום לקבל את הסתייגויות הנתבעת מחוות דעתו של המומחה, ויתרה מכך, חוות דעת המומחה אף החמירה עם התובע שכן בהתאם לתקנה 69(1) לתקנות חומרת הפגיעה מתייחסת לפגיעה בצורת האף ולא בנשימה, ובהתאמה היה מקום לקבוע לתובע נכות של 10%.

9.         לטענת הנתבעת, לא ניתן לקבל את חוות דעת המומחה, בהיעדר בסיס לקביעתו כי הפגיעה במחיצת האף פוגעת בנשימה, וכן בהתחשב בכך שבעוד שלפי קביעת המומחה עומד שיעור הנכות הכולל של התובע על 10%, כאשר עיקר הבעיה הנשימתית יוחסה על-ידו למצב קודם, הוא העמיד על שיעור נכותו של התובע מהתאונה על מחצית הנכות הכוללת.

הכרעה:

10.        לאחר עיון בטענות הצדדים, ולאחר ששמעתי את המומחה, אני רואה לקבל את חוות דעת המומחה לפי הנכות שנותרה לתובע כתוצאה מהחבלה באף בתאונה הינה 5%.

11.        המומחה הסביר בחוות דעתו כי התובע סובל ממצב אלרגי, המשפיע על הנשימה האפית, ועניין זה איננו שנוי במחלוקת. כמו-כן, אין מחלוקת כי התובע שבר את אפו. המומחה מצא כי קיימת דפורמציה קלה של האף כתוצאה מהשבר וכן סטיה של המחיצה. בחקירתו הסביר המומחה, כי ההפרעה הנשימתית ממנה סובל התובע באף נובעת משתי סיבות - האלרגיה וכן סטייה של המחיצה באף. סטייה כזו יכולה להיות מוסברת באירוע של שבר באף, ובהיעדר נתונים המצביעים על קיומה עובר לאירוע נשוא התביעה, סביר לייחס אותה לאירוע זה. אינני רואה להתערב בהערכתו המקצועית של המומחה לפי גרמה החבלה לסטיה במחיצה וכי לכך יש השפעה - גם אם קלה - על הנשימה אפית.

12.        המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בהערכתו של המומחה בדבר שיעור הנכות שיש לייחס לתאונה נשוא התביעה, בשים לב למצב התחלואתי ממנו סובל התובע ללא קשר אליה. המומחה הסביר בעניין זה, הן בחוות דעתו והן בחקירתו, כי עיקר הבעיה הנשימתית של התובע מקורה במצב האלרגי ולא בסטיה של המחיצה. המומחה הסביר בחקירתו, כי בנסיבות בהן השינוי בצורת האף נובע כולו מהחבלה, ורכיב ההפרעה הנשימתית נובע בעיקרו ממצב תחלואתי שאיננו קשור לתאונה, הוא סבר כי בשכלול הכולל בין שני הרכיבים, נכון להעמיד את נכותו של התובע מהתאונה על 5%.

13.        אינני רואה מקום לשנות מקביעת המומחה בעניין זה, וזאת חרף קיומה של התלבטות מסויימת נוכח הסבריו של המומחה לפיהם נכותו הכוללת של התובע הינה 10%, ועיקר הבעיה הנשימתית אין מקורה בתאונה. נוכח הממצא בדבר פגיעה באף וקיומו של קשר, עליו הצביע המומחה בחקירתו, בין החבלה באף לבין הקושי הנשימתי של התובע (אף שלחלק קטן ממנו בלבד), ועל רקע אופן ניסוחה של תקנה 69(1)(ב) לתקנות, לפיה מוקנית הנכות בגין שינוי בצורת האף עם הפרעת נשימה, נכון יהיה לקבל את הערכת המומחה. כאמור לעיל, המומחה קבע כי מתקיימים בענייננו שני המרכיבים היסודיים הכלולים בסעיף 169(1)(ב) לתקנות (שינוי בצורת האף והפרעה בנשימה), ושכלול היחס ביניהם תוך העמדתו על נכות של 5% בלבד בנתוני המקרה איננה חורגת מהסביר. יצויין כי המומחה בחקירתו הבהיר כי אף ללא המרכיב האלרגי היה מקום לקבוע לתובע נכות צמיתה עקב הפגיעה באף, ובלשונו:

"גם אם אני מבטל את ההפרעה האלרגית עדיין לדעתי יש הפרעה בנשימה שלפחות אפשר לייחס לתאונה וזה כשלעצמו עפ"י הסעיפים יכול לתת נכות של 10% ולכן אני יכול להעריך שההתחשבות הזו שעשיתי היא סבירה". (עמ' 4, ש' 19-22).

14.        כידוע, חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט איננה מחייבת את בית המשפט ושיקול הדעת לקבוע את הממצאים שבמחלוקת הינה בסמכות בית המשפט. עם זאת, ככלל ייטה בית המשפט ליתן מעמד רב לחוות דעת מומחה שמינה, בשל היותו גורם מקצועי ובשל היותו בעל מעמד אובייקטיבי ובלתי תלוי. בענייננו, בסופו של יום, ולאחר שמיעת דברי המומחה, אינני סבורה כי בעמדת המומחה יש משום טעות המצדיקה לשנותה. בנסיבות אלה, ובנתוניו של התיק דנן, אף אינני רואה מקום למינוי מומחה נוסף, כבקשתה החלופית של הנתבעת.

15.        אינני רואה לקבל את טענות התובע בסיכומיו לעניין קביעת שיעור נכות נמוך מדי על-ידי המומחה. התובע לא חקר את המומחה ולא הפנה אליו שאלות כלשהן, והוא אף ביקש לתקן את כתב התביעה לאחר קבלת חוות הדעת באופן ההולם את שיעור הנכות שנקבע ע"י המומחה, ובקשתו נענתה. לגופם של דברים, מסקנות המומחה לגופן הן סבירות ואינני רואה לשנותן.

16.        מאחר שהמחלוקת בין הצדדים התמקדה שנכות הרפואית, הצדדים יגישו בתוך 14 ימים פסיקתא מוסכמת לחתימה, אשר תיערך על-ידם בהתאם לתנאי הפוליסה ועל בסיס נכות צמיתה של 5%.