1. בפניי בקשה מטעם הנתבעת לגביית עדויות באנגליה. במסגרת הבקשה, מבקשת הנתבעת לאשר לה להגיש בקשה, באמצעות משרד המשפטים, לגביית עדותם באנגליה של מספר עדים: פרופ' טרנס קולדוול - אשר ריכז מטעם האוניברסיטה את הלימודים בישראל בתקופה הרלוונטית לתביעה; ד"ר דרק צ'דבורן - אשר מסמכים הנחזים להיות בחתימתו צורפו לתצהירי התובעים; גב' ניקולה גיל-ביילי - אשר מסמכים הנחזים להיות בחתימתה צורפו לתצהירי חלק מהתובעים; פרופ' בריאן וייט - אשר מסמכים הנחזים להיות בחתימתו צורפו לתצהירי חלק מהתובעים; גב' קארול מוופורת' - אשר עבדה במשרד הרישום באוניברסיטה בתקופה הרלוונטית לתביעה.
2. לטענת הנתבעת בבקשתה, הנתבעת סיימה את פעילותה בישראל בשנת 2001, וכל הגורמים שהיו מעורבים בתוכנית הלימודים נשוא התביעה, היינו, אנשי אקדמיה אנגליים שהיו ממונים על הלימודים בישראל, כבר אינם עובדים אצלה ואינם בשליטתה. לטענת הנתבעת, אתרה עד כה חלק מגורמים אלה וביקשה את הסכמתם ליתן תצהיר מטעמה בתביעה זו, אך עד למועד הגשת הבקשה הסכמה זו לא נתקבלה.
במצב דברים זה, נטען, ומאחר ואין דרך חוקית לכפות על גורמים אלה ליתן תצהיר ולהגיע לישראל להיחקר עליו, הנתבעת נאלצת לבקש גביית עדותם מחוץ למדינה, בבית המשפט באנגליה.
יצוין כי הבקשה לגביית עדותה של הגב' קארול מוופורת' לא נכללה במסגרת הבקשה הראשונה שהגישה הנתבעת, אלא נוספה במסגרת הבקשה השניה שהוגשה על ידה מאוחר יותר.
3. התובעים מתנגדים לבקשה. זאת, בטענה כי כששמות העדים ידועים לנתבעת, אין כל מניעה לקבלת תצהירי עדות ראשית מטעמם והגשתם. כן נטען כי ככל שנוגע הדבר לחקירתם הנגדית של עדים אלה, די להשאיר ההחלטה לאחר קבלת תצהיריהם, או אז אפשר יהיה לבצע חקירתם באמצעות וידאו-קונפרנס. כן מוסיפים וטוענים התובעים כי כאשר התביעה מתבררת בארץ, שהיא אחת הארצות בהן קיימה הנתבעת פעילות, עליה לפעול לפי דיני המקום מבלי להטיל נטל של הוצאות רבות ומיותרות על התובעים.
4. בתשובתה לתגובת התובעים, חוזרת הנתבעת על בקשה לגביית העדויות באנגליה, וטוענת כי נראה שאין לתובעים כל טעם ענייני להתנגד לבקשה וכי מדובר בהתנגדות סתמית לצורך התנגדות. כן משיבה הנתבעת כי אמנם פרטי העדים ידועים לה, אך כאמור, לא קיבלה הסכמתם למתן תצהירי עדות ראשית מטעמם, ואין ביכולתה לכפות עליהם למסור תצהיר בכתב עובר למתן עדותם בבית המשפט היות ואינם בעלי דין.
5. במסגרת קדם המשפט שהתקיים ביום 7/7/13, טען ב"כ הנתבעת כי ישנו נציג של האוניברסיטה אשר התוכן של תצהירו קשור ביכולתה של הנתבעת לאתר את העדים. מנגד, טען ב"כ התובעים כי היה על הנתבעת לתמוך את טענותיה המפורטות בבקשה, בתצהיר.
דיון
6. דרך המלך לשמיעת עדויות היא באולם בית המשפט. בקשה לשמיעת עדים בדרך של עדות מחוץ למדינה מהווה החריג לכלל. חריג זה מעוגן בסעיף 13 (א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- 1971, לפיו:
"לפי בקשת בעל דין המשפט אזרחי רשאי בית המשפט, אם נראה צורך בכך למען הצדק ולפי התנאים שהורה עליהם, לצוות שעד או כל אדם אחר ייחקר בתצהיר על-ידי אדם פלוני ובמקום פלוני שמחוץ לתחום שיפוטו של בית המשפט, ושרשאי בית המשפט ליתן הוראה בכל דבר הכרוך באותה חקירה, כפי שייראה סביר וצודק, ורשאי הוא להתיר לכל בעל דין להגיש את פרוטוקול העדות כראיה באותו משפט".
7. הוראת סעיף 13(א) לפקודה מאפשרת לנהל את הדיון מחוץ לתחום השיפוט של בית המשפט, ומותירה לבית המשפט שיקול דעת רחב כיצד יתבצע הליך שכזה.נ
8. בפסיקה התגבשו כללים לפיהם יפעיל בית המשפט את שיקול דעתו בנושא (ראה: ע"א 84/51
קלינגהופר נ' בלום, פ"ד ו, 198)). י' זוסמן,
סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית ע' 470, מתמצת כללים אלו:
"(1) הבקשה צריך שתהא מוגשת בתום לב, ולא לשם השהיית הבירור וסחיבתו. המבקש חייב להזדרז ולהגיש את בקשתו ללא שיהוי...ב
(2) על המבקש להראות, באמצעות התצהיר המצורף לבקשתו או בדרך אחרת, שיש בידי העדים למסור עדות שהינה רלוונטית לשאלות השנויות במחלוקת במשפט...ו
(3) על המבקש להראות "כי קיימת סיבה טובה, המונעת את בואם של העדים מחוץ לארץ והופעתם לחקירה בבית המשפט בישראל"."
9. על בית המשפט להתיר שימוש באמצעי של גביית עדויות במדינה זרה במשורה, היות והינו, כאמור, החריג לכלל לפיו שמיעת העדים תתקיים בבית המשפט הדן בתיק. מחד, יש ליתן את הדעת לכך ששימוש יתר בכלי זה פוגם בהתרשמות הבלתי אמצעית של ביהמ"ש מהעדים. חשיבותה של חקירה לפני בית המשפט נעוצה ביכולתו של בית המשפט להתרשם מהתנהגות העד, שעה שהוא נחקר חקירה נגדית. כן יש משמעות מעשית רבה, מבחינת תועלת החקירה, בכך שניתן להוסיף ולהקשות לשם הבהרה והסברה מיד ובצמוד לקבלת מענה לשאלה פלונית. אפשרות זו אינה קיימת מקום בו העדות אינה ניתנת בפני בית המשפט (ראה: ע"א 397/87
גיל נ' בנק דיסקונט לישראל, פ"ד מד(2), 397). מאידך, שימוש בכלי זה יכול לחסוך בזמן ובאמצעים, לייעל את ההליכים ולאפשר הבאת עדויות בבית משפט אשר לא היה ניתן להביא בפניו בדרך אחרת.
על כן, ההכרעה בבקשתו של בעל
-דין להתיר גבייתה של עדות מחוץ לתחום השיפוט של בית המשפט תלויה בנסיבות המקרה. בין הטעמים שהוכרו כטעמים טובים להימנעות מהגעה למתן עדות בישראל נכללו טעמים הנוגעים לבריאותם של העדים (ראו: ע"א 84/51 הנ"ל; רע"א 4649/92
פקיד השומה נ' גהל, פ"ד מז(1), 564); טעמים הנוגעים למצב הביטחוני בישראל בעת מתן העדות (ראו: רע"א 3005/02
Smithkline Beecham P.L.C
נ' אוניפארם בע"מ, פ"ד נו(6), 865; רע"א 10923/02
שניידר נ'
Bayerische Landesbank (לא פורסם, 27.2.03);
רע"א 6635/02 סופרפלסט בע"מ נ'
Societe Nouvelle de Chimie Industrielle, פ"ד נו(6), 739) וטעמים שונים הקשורים בהתחייבויות קודמות של עדים, שלא ניתן היה להשתחרר מהן (ע"א 84/51 הנ"ל). לעומת זאת, נקבע כי חשש שמא תעוכב יציאתו של העד מישראל על ידי נושיו אינו סיבה טובה להתיר גביית עדות מחוץ לתחום המדינה (בר"ע 109/68
רייך נ' המר, פ"ד כב(2), 306; ע"א 397/87 הנ"ל). כן נקבע כי טעמים הנעוצים במצבו הכלכלי של העד או בעל הדין אינם טעמים מספיקים לגביית עדות מחוץ לתחום המדינה (ראו: ע"א 84/51 הנ"ל).
10. במקרה שבפניי, לא הבהירה הנתבעת כיצד רלוונטית וחיונית עדותם של אותם עדים לשאלות השנויות במחלוקת. אמנם בבקשה פירטה הנתבעת תיאור תפקידם של העדים באוניברסיטה או את הקשר שלהם לתביעה זו, אך לא הרחיבה כלל בשאלת תוכנן של אותן עדויות. כמו כן, לא פירטה והבהירה עד כמה מהותית ומרכזית עדותו של כל אחד מהעדים כך שחיוני לגבותה מחוץ לתום השיפוט של בית המשפט. כך, שגם אם ניתן היה לומר כי אי יכולתה של הנתבעת לגרום לעדים ליתן תצהירי עדות ראשי או להתייצב למתן עדות בישראל מהווה "סיבה טובה" לאי התייצבותם, הרי שאין אפשרות להכריע האם מרכזיותן של העדויות מטות את הכף לטובת מתן היתר לגבייתן מחוץ למדינה.
11. כמו כן, צודק ב"כ המבקש באמירתו, אף שלא חזר על כך בתגובתו לבקשה, כי הבקשה לא נתמכת בתצהיר לביסוס העובדות המפורטות בה. מלבד האמירה כי נעשו ניסיונות שכשלו לאתר העדים ולגבות מהם תצהירי עדות ראשית, לא הובאה בפני כל תשתית עובדתית, בתצהיר או שלא בתצהיר, אודות המניעה להופעת העדים בבית המשפט בארץ או לגביית תצהירי עדות ראשית מהם.