החלטה בתיק ת"א 22840-05-13

בקשה לעיכוב הליכים מכוח ס' 5 לחוק הבוררות.

הבקשה נסמכת על תניית בוררות בהסכם בין המבקשים (נתבעים 1-3) לבין המשיב - התובע (ההסכם שעליו נסמכה הבקשה לעיכוב הליכים יכונה להלן: " הסכם המייסדים").

המבקשים טענו כי המשיב הסכים לכריתת הסכם המייסדים ללא סייג, חתם עליו כדין - חתימה בראשי תיבות בתחתית כל עמוד וחתימה מלאה בסופו, ידע על מה הוא חותם ואף הסכים למנגנון הרכישה החוזרת שנקבע בו. יתרה מזאת - המשיב, כך נטען, היה זה שיזם את כריתת ההסכם מלכתחילה.

הבקשה לעיכוב הליכים נסמכת על ס' 15.4 להסכם המייסדים, בו קיימת תניית בוררות.

לגישת המבקשים, מאחר שקיים הסכם בוררות תקף בין הצדדים; מאחר שהתובענה מתייחסת לסכסוך שהסכם הבוררות חל עליו; מאחר שבעל דין שהוא צד להסכם מבקש את עיכוב ההליכים; מאחר שהמבקשים מוכנים לעשות את כל הדרוש לקיום בוררות, ובקשו בהזדמנות ראשונה לעכב את ההליכים - יש מקום להיעתר לבקשתם.

המשיב כפר בתוקפו של הסכם המייסדים. הוא טען כי הועברו לעיונו טיוטות שונות של הסכם זה, והוא סירב לתת להן תוקף מחייב. הוא אף הודיע כי עקרונותיו של ההסכם אינם מקובלים עליו. לגישתו של המשיב, הוא שוכנע לצרף את חתימתו בראשי תיבות לטיוטה השנייה של הסכם זה, רק כדי לא להכשיל כניסה של משקיע חשוב לחברה בשלב קריטי. לכן, חתם המשיב בראשי תיבות על הטיוטה, בלא שחתם בסוף ההסכם בחתימה מלאה, תוך שהוא הבהיר כי חתימתו אינה מחייבת אותו וכי נוסח הטיוטה כפוף לשינויים ועדכונים, בין היתר לאור חוות דעת של עו"ד ורו"ח שיעברו על הטיוטה הזאת.

לגישת המשיב, חרף האמור, טענו המבקשים בחוסר תום לב כי מדובר בנוסח מחייב. המשיב טען כי להסכם המייסדים אין כל תוקף מחייב וסופי, בין היתר משום שלאחר הטיוטה שנחתמה הועברה לחתימתו טיוטה נוספת - שלא נחתמה. הטיוטה נושא הבקשה - טיוטה שנחתמה בראשי תיבות, לא השתכללה לכדי הסכם מחייב, והיא בטלה ומבוטלת מכוח הדוקטרינה של non est factum, כמו גם לאור הפרות חובת תום הלב על ידי המבקשים, ומשום שסעיפי ההסכם הנטען נוגדים את תקנת הציבור.

המשיב טען שמאחר שהוא כופר בתוקפו של הסכם המייסדים שתניית הבוררות היא חלק ממנו, אין מקום להורות על עיכוב ההליכים. עוד נטען כי המבקש 1 זנח את תניית הבוררות כאשר הוא הגיש נגד המשיב תביעה בעילה של לשון הרע. המבקשים לא גילו עובדה זאת לבית המשפט ויש בכך חוסר ניקיון כפיים. המשיב טען גם כי העברת הדיון להליך של בוררות לא תהיה יעילה, משום שבין הצדדים ישנם מספר סכסוכים המתנהלים בערכאות שונות. המשיב הוסיף כי קבלת הטענה תביא לשלילת זכותו של המשיב לגישה לערכאות משום שלא הובהרה לו בעת החתימה על הסכם המייסדים המשמעות של החתימה על תניית הבוררות וזאת משום שמשרד עורכי הדין היה נגוע בניגודי עניינים.

המשיב לא תמך את תגובתו בתצהיר, ואף עמד - במסגרת התגובה - על כך שבית המשפט יקיים דיון בבקשה לגופה אם הוא לא יסלק אותה על הסף.

בתשובתם לתגובת המשיב, טענו המבקשים כי אין די בכך שהמשיב טען בכתבי הטענות שלו כי ההסכם אינו חוקי. על פי הטענה, תניית בוררות תיוותר תקפה גם במקרה בו ההסכם שהיא מהווה חלק ממנו איננו חוקי. באשר לתביעת לשון הרע, הרי נטען כי תביעה זו אינה חוסה תחת תניית הבוררות. לגישת המבקשים, אין גם מקום לקבל את הטענה לפיה ניהול הליך בוררות איננו הדרך היעילה והמהירה לפיתרון הסכסוך, כמו גם את הטענה ביחס לשלילת זכות הגישה לערכאות מהמשיב.

עוד טענו המבקשים כי בפני בית המשפט עומדת גרסה עובדתית אחת בלבד-  גרסת המבקשים, משום שהמשיב לא תמך את תשובתו לבקשה בתצהיר מטעמו.

דיון

השאלה העיקרית השנויה במחלוקת ביחס לתניית הבוררות היא שאלת תוקפו של הסכם המייסדים שתניית הבוררות מהווה חלק ממנו. המשיב טוען כי להסכם זה אין תוקף. ודוק - חרף טענת המבקשים, הוא אינו מעלה רק טענת אי חוקיות, אלא הוא טוען גם טענת non est factum - טענת "לא נעשה דבר". טענת המשיב היא כאמור כי הוא חתם על טיוטת ההסכם בלא גמירת דעת, תוך הבנה כי טיוטה זו איננה מחייבת אותו, וכי הצדדים הוסיפו לנהל משא ומתן לאחר החתימה, כפי שעולה גם מקיומה של טיוטה נוספת שלא נחתמה.

אמנם, המשיב אינו טוען כי החלק שהוא התנגד לו במסגרת הסכם המייסדים הוא תניית הבוררות דווקא. יחד עם זאת, לא ניתן בשלב זה של הדיון לקבוע האם יש ממש בטענות המשיב ביחס להסכם כולו. אכן, אם ייקבע כי הסכם המייסדים בין המשיב לבין המבקשים הוא הסכם חסר תוקף (לא משום שהוא בלתי חוקי אלא משום שהצדדים לא התקשרו בו כלל, ולא הגיעו להסכמה ביחס אליו), הרי שגם לתניית הבוררות שהיא חלק מהסכם זה, אין תוקף כלפי הצדדים. נראה כי מסקנה זו היא מובנת מאליה - לא יכול להיות תוקף לתניית בוררות שאיננה מוסכמת, והיא אינה יכולה לשמש בסיס לבקשה לעיכוב הליכים.

אכן, טענת "לא נעשה דבר" היא טענה לא קלה להוכחה. על פני הדברים ניתן לראות (והמשיב אינו כופר בכך) כי המשיב חתום על טיוטת ההסכם - לפחות בראשי תיבות. בהתאם להלכה הפסוקה, במקרה כזה קשה מאוד למי שחתם על ההסכם לטעון כי "לא נעשה דבר" (ר' למשל בהקשר זה הלכת ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל נ. לופו, פ"ד נד(2) 559).

ככל שייקבע כי אין לקבל את טענת המשיב לפיה ההסכם חסר תוקף ו"לא נעשה דבר", הרי ביחס ליתר הטענות שהעלה המשיב, אין בהן בהכרח כדי לשלול את תוקפה של תניית הבוררות. כך, ההלכה הפסוקה קבעה כי פגם של אי חוקיות (שאינו מתייחס לאי חוקיות בהסכם הבוררות) - אין די בו כדי להפקיע את תניית הבוררות (ר' רע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ. קלמא ווי תעשייה שיווק אלומיניום פרזול וזכוכית בע"מ פ"ד נח(2) 634). מטעם דומה - אינני סבורה כי טענות לפיהן ההסכם בר ביטול משום שהמשיב הוטעה, או טענות ביחס לחוסר תום לב של המבקשים - אין בהן כדי לשלול את תוקפה של תניית הבוררות.

יובהר עוד כי על פני הדברים, יתר טענות המשיב ביחס לבקשה לעיכוב ההליכים, אין די בהן כדי להביא לדחיית הבקשה לעיכוב הליכים. כך, התביעה שהוגשה בעילת לשון הרע איננה על פניה תביעה שתניית הבוררות חלה עליה. אינני סבורה גם כי יש לקבל את הטענה לפיה הליך בוררות איננו הדרך היעילה לברר את המחלוקת בין הצדדים, כמו גם את הטענה לפיה הסכם הבוררות מהווה פגיעה בזכות הגישה של המשיב.

מאחר שב"כ המשיב עתר כי לא תינתן החלטה בבקשה בטרם תינתן לו הזדמנות לחקור את המבקשים על התצהירים שתמכו בבקשתם, ומשום שהמשיב כופר בעמדתם העובדתית של המבקשים וטוען כי הוא לא הסכים לתנאי הסכם המייסדים, וחרף העובדה שהוא עצמו לא תמך את האמורבתגובתו בתצהיר מטעמו, אני סבורה כי אין מקום להכריע בבקשה בטרם תינתן אפשרות כזו.

יחד עם זאת, המשיב יהיה רשאי לשוב ולשקול את עמדתו ביחס לבקשה לעיכוב הליכים, ואם ישנה את עמדתו - יודיע על כך לצד שכנגד ולבית המשפט, וההליך יועבר לבוררות.