החלטה בתיק ת"א 22731-07-10

1.         ביום 15.7.10 הגיש התובע (להלן - המבקש) וחברה בבעלותוSapir Group (S.L) Limited(להלן - החברה) תביעה כספית נגד הנתבעים על סך 3,430,000 ש"ח.

2.         ביום 21.11.10 הגישו המבקש והחברה בקשה למחיקת החברה מכתב התביעה (בקשה מס' 4) בטענה כי לא היה מקום מלכתחילה לצרף את החברה כתובעת וכי החברה אינה "נזקקת לסעד המבוקש" (לשון הבקשה); ראיתי להעתר לבקשה והוריתי על מחיקת החברה מכתב התביעה וכן הוריתי להגיש כתב תביעה מתוקן תוך 30 יום (להלן - ההחלטה מיום 30.12.10).

3.         ביום 23.1.11 הגיש המבקש כתב תביעה מתוקן; שמה של החברה אכן נמחק מכתב התביעה, כפי שאפשרתי בהחלטה מיום 30.12.10 (להלן - כתב התביעה המתוקן) אך לא רק זאת נעשה אלא שהמבקש ראה לערוך תיקונים רבים ונוספים בכתב התביעה לרבות הוספת נתבעים נוספים; שינוי טענות; עובדות נוספות; תיקון סעדים ודומה, הכל לפי שיקול דעתו כאילו הגיש כתב תביעה חדש לחלוטין, וכאילו לא ניתנה החלטה לענין התיקון המקורי שהתבקש.

4.         ביום 7.2.11 עתרו המשיבים 1- 2 בבקשה להוצאת כתב התביעה המתוקן מתיק בית המשפט, מהטעם שהוגש שלא כדין, ובניגוד להחלטה מיום 30.12.10 (בקשה מס' 10); ביום 11.2.11 הוריתי על מחיקת כתב התביעה המתוקן ועל הוצאתו מתיק בית המשפט. בהחלטה ציינתי, בין היתר, כי בהחלטה מיום 30.12.10 נעתרתי אך ורק למחיקת החברה מכתב התביעה, ולא התרתי למבקש לתקן את כתב התביעה "באופן חופשי" וללא כל הגבלה. עוד ציינתי בהחלטה כי "...קשה שלא לתמוה על דרך התנהלות המשיב (המבקש בבקשה דנן - א.נ.ח.) על האופן שבו בחר לנהוג; כך גם קשה שלא לתמוה על הדרך בה ראה המשיב "לפרש" את ההחלטה מיום 30.12.10 כנטען בתגובתו לבקשה דנן כאילו בית המשפט התיר לו לתקן את כתב התביעה באופן "לא מסויג" (עמ' 2 להחלטה).

5.         ביום 15.2.11 הגיש המבקש את הבקשה דנן (בקשה מס' 12) ובה עתר לתקן את כתב התביעה לפי תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. לטענת המבקש נדרש תיקון כתב התביעה לאור כתב ההגנה שהגישו המשיבים 3- 5 ולאור המסמכים שצרפו לכתב הגנתם; מאלה למד המבקש עובדות חדשות שלא היו ידועות לו בעת הגשת כתב התביעה המקורי "מסמכים אלה, יוצרים שינוי במהות התביעה ואף עלולים בסופו של יום ליצור שינוי מהותי בהיקף הסעד הכספי..." (סעיף 11 לבקשה). המבקש הרחיב ופרט בבקשתו אשר למסמכים שצורפו לכתב ההגנה של המשיבים 3- 5, וטען כי מסמכים אלה מעלים חשד לעשיית עושר שלא במשפט, לגניבה ולמרמה. משכך עתר לתקן את כתב התביעה המקורי ולהוסיף נתבעים נוספים וכן לתקן את כתב התביעה "...כך שיטען המבקש כי למעשה קיימים יותר מאשר יהלום כחול אחד" (סעיף 13.3 לבקשה). עוד הוסיף המבקש, כי "בשלב זה" אין הוא מתקן את סכום כתב התביעה, וכי הוא "...שומר על זכותו לבקש ולתקן פעם נוספת את כתב התביעה בדרך של תיקון סכום התביעה, לאחר הליך של גילוי ועיון במסמכים ככל שאלה יגלו את התמורה המלאה שקיבלו המשיבים בגין היהלומים הכחולים" (סעיף 13.4 לבקשה).

6.         המשיבים 1- 5 התנגדו לבקשה.

לטענת המשיבים 1- 2 יש לדחות את הבקשה ממספר טעמים, הן כי אינה נתמכת בתצהיר על אף שהמבקש עתר להוסיף עובדות חדשות לכתב התביעה; הן כי ערך תיקונים בכתב התביעה שאת תיקונם לא בקש מראש וללא כל הסבר, תיקונים שחורגים מהנושאים שבקש לתקן; גם נטען כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב; כי התיקון המבוקש אינו נובע מכתב ההגנה של המשיבים 3- 5, כנטען על-ידי המבקש בבקשה; כי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר ולאחר שמיעת עדותו המוקדמת של המבקש; כי תיקון כתב התביעה יביא לתוצאות לא צודקות, הואיל והמבקש מודיע כבר עתה כי בכוונתו "...לדרוש סעדים נרחבים בהרבה בעתיד, ככל הנראה בבקשה נוספת לתיקון כתב התביעה שכבר עתה הוא יודע שבכוונתו להגיש" (סעיף 29 לתגובה); הבקשה הוגשה במטרה להתחמק מתשלום אגרת בית המשפט, ועוד.

7.         לטענת המשיבים 3- 5 על המבקש לתקן את כתב התביעה להבהיר מה הטעות שאירעה בכתב הטענות המקורי ומדוע מבוקש לתקנו כדי שבית המשפט ייעתר לבקשה לתיקון כתב טענות. לטענתם אין בפי המבקש כל טיעון עובדתי בעניין זה שהרי הבקשה הוגשה על-ידו ללא תצהיר ובחוסר תום לב. המשיבים 3- 5 מפנים בתגובתם לתיקונים השונים להם עותר המבקש בבקשה, וטוענים, בין היתר, כי מדובר בתיקונים שהם בגדר ניסיון לערוך שיפור עמדות לאחר חקירתו הנגדית של המבקש; וכי מבוקש לבצע שינויים עובדתיים שאינם קשורים לבקשה ולנימוקיה וכן מבוקש תיקון מהותי שהוא בגדר "חזרה של התובע מהודאה מטריאלית בתיק" בלי שניתן טעם לכך (בסעיף 4.9 לתגובה). עוד טוענים המשיבים 3- 5 כי בהתאם לדין אין מתירים תיקון כתב טענות שאינו מועיל להליך וכי הבקשה הוגשה בשיהוי, זאת נוכח התקדמות ההליכים. כך הוסיפו בתגובתם כי מדובר בניסיון של המבקש להתחמק מתשלום האגרה המתחייבת בתיק כשטען כי הוא שומר על זכותו להמשיך ולתקן את סכום התביעה.

8.         בתשובתו טען המבקש כי המשיבים 1- 2 כלל לא הגישו כתב הגנה "...וממילא מצבם לא משתנה ביחס שבין כתב התביעה המקורי לבין כתב התביעה המתוקן 2" (לשון התשובה), כך הסביר כי הצורך להוסיף נתבעים נוספים התברר לו לאחר קבלת כתב ההגנה של הנתבעים 3- 5 ממנו למד על מעורבותם בסוגיה הנדונה, ולענין התצהיר, הסביר המבקש כי טענות הבקשה נסמכות על מסמכים שהוגשו על-ידי המשיבים 3- 5 לבית המשפט ומאחר שמדובר בטענות משפטיות, אין צורך בתצהיר לתמיכה.

להכרעתי

9.         בחנתי את הבקשה, התגובות והתשובה, וראיתי להיעתר לבקשה, לאפשר תיקון כתב התביעה ולחייב את המבקש בהוצאות המתחייבות מהבקשה ומהתיקון.

לציין כבר עתה כי התרשמתי כפי שגם טענו המשיבים 1- 5 כי הבקשה דנן הוגשה באופן המעורר תהייה לגבי תום הלב בין היתר בשים לב לדברים שכתבתי בהחלטה מיום 11.2.11 לענין התנהלות המבקש בהליך. הבקשה הוגשה לאחר שהמבקש "ניסה" להגיש לבית המשפט כתב תביעה מתוקן שכלל תיקונים, תוספות ושינויים ללא שקבל היתר לכך בהחלטה מיום 30.12.10.

אני גם סבורה כמו המשיבים 1- 5, כי הבקשה הוגשה בשיהוי מסוים, קרי, לאחר שמיעת עדותו המוקדמת של המבקש כשלא ניתן שלא להתרשם כי מהות הבקשה מהווה "מקצה שיפורים" לאחר מתן עדותו של המבקש, ולאחר שהמבקש בחן את האמור בכתב ההגנה של המשיבים 3- 5.

עוד מקובלים עלי דברי המשיבים 1- 5 כי על המבקש היה לתמוך בקשתו בתצהיר. טענת המבקש לפיה הבקשה נסמכת על מסמכים שהוגשו לתיק ו/או על טיעונים משפטיים - אין בה ולא כלום. תקנה 241 לתקנות קובעת במפורש כי בקשה בכתב המוגשת לבית המשפט תכלול פירוט טענות "...כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה..." (ההדגשה אינה במקור -א.נ.ח).

לא למותר לציין כי גם טענת המבקש שרק לאחר קבלת כתב ההגנה של המשיבים 3- 5 נודעו לו עובדות חדשות שלא היו ידועות לו טרם לכן היא טענה עובדתית המחייבת תמיכה בתצהיר, כך גם כוללת הבקשה טענות עובדתיות נוספות שמן הראוי היה לתמוך אותן בתצהיר כנדרש.

בהעדר תצהיר היה מקום להורות על דחיית הבקשה - ולו מטעם זה בלבד - כטענת המשיבים בתגובותיהם.

אלא שראיתי בסופו של יום לקבל את הבקשה בעיקר מטעמי יעילות דיונית, ולהתיר את התיקונים המבוקשים בבקשה בצד חיוב המבקש בהוצאות הבקשה.

10.        כאמור בספרו של כבוד הנשיא (בדימוס) השופט א' גורן, " סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהד' שמינית) בעמ' 140: " ...גישת בתי המשפט לתיקון כתבי-טענות היא ליברלית, מן הטעם כי, בדרך כלל, התיקון נועד להועיל לבעל הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם, וכך לייעל את ההליך המשפטי".

כך יש לבחון אם יש בתיקון המבוקש לפי תקנה 92 לתקנות, כדי לתרום ליעילות הדיון ולצורך הכרעה בשאלות הנדרשות לבירור ההליך [ראו: רע"א 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, פ"ד לט(2) 556]; כך יש לבחון את השיקולים והנסיבות הרלוונטיות למקרה הנדון.