החלטה בתיק ת"א 203-93

בימ"ש זה נתן פס"ד ב-ת.ע. 203/93 בדבר זכויות בדירה בתאריך 6.8.1998.

על פסה"ד הוגש ערעור לבית המשפט העליון. הערעור הסתיים בפשרה בתאריך 18.3.2001. במסגרת הפשרה מנה בית המשפט העליון בדיוק כיצד תוסדר הבעלות ע"י עורכי הדין.

ומה קרה?

שני עורכי הדין מונו ככונסים, והם כנראה שאינם מסכימים על דרך הרישום.

כתוצאה מכך עתרו המבקשים בבקשה למתן הוראות, בנושאים שונים, שלטענתם לא נדונו ולא גובשו במסגרת הפשרה שנעשתה בבית המשפט העליון כמו:

בנושא של רצועת גג של המבקשים; היעדר חלון או דלת יציאה לרצועת גג המבקשים;בנושא בלוני הגז ומיקומם (למטרה זו עתרו המבקשים כאן מינוי מומחה בתחום הגז); נושא המזגנים (לענין זה עתרו המבקשים קבלת עותק מתאים למקור של החלטה שניתנה בנושא זה, ברם לא ניתן להשוותה לכל החלטה מקורית שבתיק, כי התיק בוער); נושא פחי האשפה של המשיבה ומיקומם וכן לקבוע כי הכניסה לחצר המבקשים לצורך תחזוקה תתאפשר רק כשהענין נוגע לתחזוקת הביוב או לענין תחזוקת מתקני חברת החשמל המשותפים, כי כל תחזוקה אחרת תיעשה ללא כניסה לחצרם של המבקשים. נושא השימוש ב"מנגל" ועוד.

לסיומן של בקשות התבקש בימ"ש זה (סעיף 59) "לנזוף במשיבה בגין נסיונה הנלוז להרחיב את זכויותיה"...

פסה"ד של בימ"ש זה היה ברור, והוא הסדיר את הבעלות בדירה, שזה הנושא היחיד שהוא לטיפולו.

פסה"ד של בית המשפט העליון, התיחס גם הוא לנושא, וכדי להקל על הצדדים, בעצם העביר לעורכי הדין את הטיפול ברישום הבעלות, עפ"י אמות המידה שקבע.

 בנסיבות המקרה, וכשהצדדים שניהם בדעה כי פסה"ד של בית המשפט העליון אינו ממצה את כל נקודות המחלוקת שביניהם, וכי לא ניתן להתאים את הפרטים שנותרו במחלוקת להסדרים אנלוגית מחוק הבתים המשותפים, - הדרך הנכונה היא לא לפנות לבימ"ש זה שיעסוק בנושאים המנויים לעיל, אלא לבית המשפט המתאים שישמע ראיות על מיקום פחי האשפה, דרך הגישה מהחלון או מהדלת, בעית המנגל והשימוש בו וכיו"ב.

הצדדים יכולים לעשות זאת באמצעות הכונסים, או מי מהם , שהתבקשו לרשום את הבית כבית משותף.

נושא השער שהוקם - הוא נושא שצמח רק לאחרונה, ובהחלט ניתן לצרפו למסגרת אותה תובענה שתוגש בבית משפט השלום.

אשר להטבעת חותמת מתאים למקור לגבי החלטה שניתנה בנושא של מזגנים. לא נותר לי אלא להפנות את ב"כ המבקשים להחלטתי הקודמת המעוררת הן תהיה איך ניתן הדבר להיעשות, והן לכך שבמידה ובקשה מעין זו תוגש בשנית אחייב בהוצאות.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה על כל ראשיה.

כל צד ישא בהוצאותיו.

המבקשים ישלמו הוצאות לטובת אוצר המדינה, על חריגה מהחלטתי הקודמת בסכום של 6,000 ש"ח.

המזכירות תמציא עותק החלטה זו לב"כ הצדדים וכן לפרקליטות המחוז לענין גביית ההוצאות.

ניתנה היום,  ו'  אדר תשע"ב, 29 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

הוקד על ידי ....... התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: