החלטה בתיק ת"א 19570-02-11

1.         עסקינן בבקשת הנתבעת להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי מיום 25.10.2010 לפיה נקבעה לתובע נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 10% בגין "חבלת כתף שמאל, פריקה ACJ דרגה 2 עם הגבלה קלה בתנועות, בהתאם לסעיף 35(1)(ב) "דומה" לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות").

הנכות נקבעה בקשר לחבלה שנחבל התובע ביום  14.1.2010 בתאונת דרכים, אשר הוכרה כתאונת עבודה .

גדר המחלוקת

2.         לטענת הנתבעת נפל פגם מהותי בקביעת הועדה הרפואית לעררים, אשר מצאה לקבוע נכותו של התובע בהתאם "לסעיף סל כללי" תחת "סעיף ספציפי לפגיעה", ממנה סובל התובע, זאת ללא כל הנמקה-

"במקרה שלפנינו, יש סעיף ספציפי אשר דן בממצא הפתולוגי שנגרם לתובע בגין התאונה הוא סעיף 39(3) הקובע כדלקמן:

"נקע של עצם הבריח ( Acromioclaicular dislocation) ללא הגבלה בתנועות 5%"

סעיף זה עוסק בדיוק בפגיעה ממנה סבל התובע - נקע של ה- ACJ ולפיו יש לקבוע נכות בשיעור של 5%"

(סעיפים 6-7 לבקשה)

3.         התובע מתנגד לבקשה.

לטענתו לא נפל כל פגם בקביעת הועדה הרפואית, ההולמת את ממצאי הבדיקה, אשר הדגימו "הגבלה קלה בתנועות", הגבלה אשר לא ניתן לה כל ביטוי בסעיף 39(3) לתקנות, דבר המחייב קביעת נכות על פי סעיף "מותאם", כהוראת סעיף 14 לתקנות.

המסגרת הנורמטיבית

4.         הוראת סעיף 6ב' רישא לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק") קובעת את הכלל לפיו מקום ש "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה על פי חוק זה".

5.         בסיפא מעוגן החריג לכלל, המסמיך את בית המשפט "להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

6.         על פי ההלכה הנוהגת " יש למעט במתן רשות להבאת ראיות לסתור על פי הסיפא של ס' 6ב' ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד" (ע"א 5779/90 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77), זאת בהתקיים טעמים משפטיים (פגם מהותי שנפל באותו הליך בו נקבעת הנכות על פי דין) או עובדתיים כבדי משקל (שינוי מהותי במצבו של התובע, החומר שעמד בפני הועדה לא היה מלא ואינו משקף את מצבו של התובע לאשורו) (ראה: ע"א  5790/90 הפניקס חברה ישראלית לביטוח נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77 וכן ע"א 634/95 עודה נ' רותם, פ"ד לט(4) 505).

מן הכלל אל הפרט

7.         לאחר שנתתי דעתי לנימוקי הבקשה, לתגובת התובע, לדו"ח הועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי מיום 25.10.2012 ולפסיקה הנוהגת, סבורה אני כי דין הבקשה להדחות.

8.         בשים לב לממצאי הבדיקה הקלינית ולמסקנה בדבר קיומה של "הגבלה קלה בתנועות" אין ממש בטענת הנתבעת כי היה מקום להעניק לתובע נכות על פי סעיף 39(3) לתקנות שעניינו בנקע של עצם הבריח ללא הגבלה בתנועות.

9.         בהעדר "סעיף ספציפי" התואם את הליקוי מוסמכת הועדה הרפואית מכוח הוראת תקנה 14(ב) לתקנות לקבוע "על פי שיקול דעתה, את אחוזי הנכות בהתחשב במבחנים שנקבעו בתוספת לגבי אותו איבר או אותה מערכת, ובהתחשב בסוג הפגימה ובהגבלה שגרמה לנפגע"  ודומה עלי כי נהגה כן בעניינו של התובע משעשתה שימוש בסעיף 35(1)(ב) לתקנות, סעיף הדן ב"מחלות ופגיעות במערכת הלוקומוטורית"  -