החלטה בתיק ת"א 17403-07-11

1.         לפני בקשה מטעם המבקש, שאינו בעל דין בתיק, לעיין בתיק ביהמ"ש.

2.         בבקשה טוען המבקש כי הגיש לפני ימים ספורים המרצת פתיחה לביהמ"ש המחוזי בירושלים כנגד משיבה 2 (להלן:"פייסבוק") במסגרת ה"פ 12816-08-13 במסגרתו ביקש היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה 500 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: "תקסד"א") וביהמ"ש קבע כי על המבקש להמציא מסמכים נוספים לביסוס הבקשה. לטענת המבקש, הואיל ובתיק בו מתבקש העיון כבר ניתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, בהתאם להחלטה מיום 3.9.12, ניכר כי ישנו צורך מהותי והכרחי למבקש לעיין במסמכי התיק בו מבוקש העיון, על מנת לבסס ביתר שאת את טענותיו נגד פייסבוק ועל מנת שבימ"ש מחוזי בירושלים ייתן החלטה של צדק ואמת המבוססת על כלל המידע הרלוונטי ולשם שמירה על עקרון האחידות ההחלטות השיפוטיות. עוד מציין המבקש כי התיק בו מתבקש העיון מתנהל בדלתיים פתוחות וכי עסקינן בהליך פומבי אשר מותר לכאורה מלכתחילה בפרסום. 

3.         משיב 1 הינו התובע בת"א 17403-07-11. משיב 1 מתנגד לבקשה. לטענתו, התביעות הן שונות והיתר ההמצאה מחוץ לתחום בוטל בהסכמה. עוד נטען כי משיב 1 ובאי כוחו השקיעו עשרות שעות עבודה בכתיבת הבקשה, יש להם זכויות יוצרים ביצירה ובאיסוף החומר והמבקש ובאת כוחו מבקשים לחסוך מעצמם את אשר הושקע ע"י משיב 1 באמצעות העתקה. עוד מציין משיב 1 כי המבקש מפרסם כתבי טענות באינטרנט וכך העתקה ממשיב 1 תסב נזק הואיל והחומר המועתק יפורסם תחת שם ב"כ המבקש.

            משיב 1 טוען כי היעתרות לבקשה תפגע בפרטיותו נוכח עניינים שבצנעת הפרט המוזכרים בתיק ובבקשה.

4.         משיבים 2-3 הינם הנתבעים בת"א 17403-07-11.

פייסבוק מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין בטעמי הבקשה כדי להצדיק מתן עיון למבקש. פייסבוק טוענת כי  אמנם בהחלטה קצרה ולא מפורטת מיום 3.9.12 נעתר ביהמ"ש לבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום ואולם בפס"ד מיום 14.6.13 בוטל היתר ההמצאה וניתן תוקף להסכמת הצדדים בדבר דחיית התובענה, ללא צו להוצאות. משכך, נשמט הטעם עליו מבוססת הבקשה. עוד נטען כי החלטת ביהמ"ש המחוזי בירושלים  מתייחסת לנסיבות הספציפיות בתביעה ובנסיבות אלה, לא ברור מדוע מלכתחילה נחוץ העיון.

פייסבוק מציינת כי אם ייעתר ביהמ"ש לבקשת העיון, אזי  העיון חייב להיות מוגבל רק לבקשה להיתר המצאה לפי תקנה 500 לתקסד"א.

5.         בתשובה לתגובות משיבים 1 ו-2 מתייחס המבקש לנימוקי משיבים 1-2 ומבקש מביהמ"ש לדחות אותם על הסף.  

6.         לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל מהנימוקים כדלקמן:

א.         בהתאם לתקנה 4 (א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשנ"ג -2003, כל אדם רשאי לבקש מביהמ"ש לעיין בתיק ביהמ"ש, כל עוד העיון בתיק אינו אסור עפ"י דין. 

ב.         בבג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (8.10.09) נקבע כי בהתאם להלכה בנוגע לזכות העיון והיקף חובת ההנמקה  "ברור היום לכל כי נקודת המוצא לבחינתן של בקשות עיון הינה כי יש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט. תפיסת יסוד זאת נובעת מההכרה במעמדו של עקרון פומביות הדיון, והיא מתחייבת ממנו (ראו עניין מרום, בעמ' 341 ;בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658, 663 (2004))...

בהתאם לנקודת מוצא זו וכעניין פרשני לצורך יישום התקנה הנדונה, נקבעו שלושה שלבי בחינה לתקנות העיון - ראשית, נבחנת השאלה האם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, נבחנת בשלב השני השאלה האם העיון הוא מוצדק. על רקע נקודת המוצא באשר למתן זכות העיון, כבר נפסק כי הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו: "הכלל הוא, אפוא, שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ראו עניין גהל, בעמ' 437). "עקרון פומביות הדיון וחופש המידע קובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"צ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה, פ"ד נט (3) 714 (2004) (להלן: עניין גל)). אם תוצאת האיזון הינה שישנה הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, יש לעבור לשלב השלישי. בשלב זה נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון. בגדר שאלה זו נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים, תוך התחשבות בין היתר בסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (ראו ע"א 3914/91 לחאם נ' פקיד השומה נצרת ([פורסם בנבו], 1.5.2006)).

ג.          בענייננו, אין מדובר בתיק שניתן לגביו איסור פרסום ולא מצאתי איסור בדין לעיון בתיק ביהמ"ש.

ד.         מעיון בבקשה ובתשובה לתגובה עולה כי המבקש גילה את מטרת העיון ובכך עמד בחובת ההנמקה המוטלת עליו ואילו לא מצאתי כי המשיבים 1 ו - 2 העלו בפני טעם ממשי המצדיק סטייה מנקודת המוצא של פומביות הדיון.   

ה.         בענייננו, לא מצאתי כי קיים חשש שמתן היתר לעיין בתיק עלול לפגוע בבעלי הדין ויש מקום לאפשר למבקש עיון בתיק ביהמ"ש. יחד עם זאת, לנוכח מטרת העיון, כפי שהובהרה ע"י המבקש בבקשה, מצאתי כי במקרה דנן אין צורך לאפשר עיון גורף בתיק ויש להסתפק במתן עיון בכתב התביעה ונספחיו, בבקשה שכותרתה "בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום" מיום 2.9.12, על נספחיה והחלטתי מיום 3.9.12.  

            למותר לציין; כי היתר לעיין במסמכים, אין משמעו היתר להפרת זכויות יוצרים של מאן דהוא.

ו.          לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות בגין הבקשה.

ז.          המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים. 

ניתנה היום, ו' תשרי תשע"ד, 10 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.