החלטה בתיק ת"א 13412-04-12

לפני בקשה לחייב את המשיב (להלן: " התובע") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם  של המבקשים (להלן: " הנתבעים") בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

רקע עובדתי

1.      בשנת 2004 רכש התובע ביחד עם קלסקי רחל (להלן: " רחל") בית קפה ברחוב קינג' ג'ורג' בת"א העונה לשם  "מיקרו בר" (להלן: " העסק") .  לצורך ניהול העסק, פתח התובע עם רחל חשבון משותף בבנק דיסקונט, ונרשם ביחד עמה כבעלים בחשבון. בתחילת אפריל 2005, מכר התובע את חלקו בעסק לבן זוגה של רחל, אורי יוסף (להלן: " יוסף") ובהתאם להסכם שכרת עמו, נקבע כי התובע יעביר את כל זכויותיו בעסק בתמורה לסך של 25,000 ש"ח  וכי יוסף לוקח על עצמו את כל התחייבויות  העסק בבנק דיסקונט ולצדדים שלישיים (להלן "ההסכם", נספח א' לתביעה). לאחר חתימת הצדדים על ההסכם התקשר אליו הנתבע 1 (להלן: " ליסקר" ), ואמר לו שהוא אוחז בשני שיקים שנמסרו לו על ידי יוסף, אותו הוא איננו מצליח להשיג. התובע  השיב לליסקר שהוא איננו חייב לפרוע את השיקים, שכן מכר את חלקו בעסק ומסר לליסקר את מספר הטלפון של יוסף. ליסקר בחר להתעלם מהמידע שנמסר לו ובחוסר תום לב מוחלט נקט, באמצעות אחותו הנתבעת 2, עו"ד במקצועה, בהליכי הוצל"פ כלפי התובע באילת. במסגרת הליכי ההוצל"פ הוטלו עיקולים על נכסיו וחשבונותיו של התובע, הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מן הארץ והוא אף שהה לילה אחד במאסר.  בסופו של דבר לבקשת התובע, הדיון בשני התיקים אוחד והועבר לת"א.

2.      לתובע (הנתבע בתיק השטרות) ניתנה רשות להגן ולאחר שמיעת ראיות תביעתו של ליסקר נדחתה  היות ונקבע שהתובע איננו חתום על השיקים (פסק הדין של כב' השופט שוורץ). ליסקר ערער על פסק הדין. בקבלו את הערעור קבע בית המשפט שהתיק יוחזר לבימ"ש קמא על מנת שיתבררו כל  מחלוקות העובדתיות שבין הצדדים מעבר לשיקים שבמחלוקת (ע"א 38613-07-10).                                                      

3.      התיק הועבר לכב' השופט סובל (לאחר שהשופט שוורץ פסל את עצמו) אשר בפסק דינו מיום 19.1.12 דחה את התביעה נגד התובע (הנתבע שם) וקבע כי על ליסקר לשאת בהוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח (להלן: " פסק-הדין").

4.      ליסקר לא הרים ידיים וערער על פסק-הדין אך בסופו של דבר בהמלצת בית המשפט חזר בו מהערעור.

טענות הצדדים       

5.      לטענת ליסקר יש לחייב את התובע במתן ערובה להוצאות שכן סיכויי התביעה קלושים. טענותיו של התובע נדונו והוכרעו בערכאות קודמות, על החלטות הביניים שניתנו התובע בחר שלא לערער ופסק-הדין חלוט. ליסקר שילם את ההוצאות  שנפסקו נגדו ואין הוא חייב בפיצוי נוסף. יתרה מזו;  הבקשות  לביצוע שטר הוגשו כדין. התובע הוא זה שהתרשל כאשר לא הגיש  התנגדות במועד ואף לא קיים את החלטות הביניים שניתנו. כל אלה גרמו לנקיטת הליכי הגביה נגדו, לרבות צו המאסר.

6.      בתגובתו טען התובע כי יש לדחות את הבקשה. לתובע אמנם נפסקו הוצאות משפט  אותם גבה, אך הוא זכאי גם לפיצויים בגין נזקיו הנוספים כתוצאה מניהול הליך סרק כלפיו. ליסקר גם לא העלה כל טענה בדבר מצבו הכלכלי  ואף לא הציג בדל של ראיה כי לא יהיה ביכולתו לשלם את הוצאות המשפט במידה וייפסקו נגדו.

המסגרת הנורמטיבית

7.         תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: " התקנות") קובעת כי:

" בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע."

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע שהתכלית העיקרית של תקנה 519 היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח את הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שסיכוייו של התובע להצליח בתביעתו קלושים, אם כי הדבר צריך להיעשות בזהירות מירבית על מנת שלא לפגוע בזכות הגישה לערכאות, ועל מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת  (רע"א 2241/01 נינה הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ, פורסם בנבו 17.4.01, ע"א 7477/97 רלה וינשטיין נ' עוה"ד ברוך ליברמן ואח', פורסם בנבו 29.1.02, רע"א 5444/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלים מתכת בע"מ, מ"ד (1)647,650, רע"א 2808/00 שופרסל בע"מ נ' אורי יניב, נד (2) 845), י. זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית), בעמ' 899 - 910).

8.         הפסיקה קבעה כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו, בשני מקרים עיקריים. האחד - כאשר התובע מתגורר  בחוץ לארץ ואין בידיו להצביע על נכסים מהם ניתן להפרע, אז יתקשה הנתבע  לפרוע את המגיע לו אם יזכה; ושנית,  כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2) לתקנות, או המציא מען לא נכון ובכך גילה, לכאורה, כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות.

9.         מן הכלל אל הפרט:  

             דין הבקשה להדחות. התובע איננו תושב חוץ, מסר כתובת ומלבד טענה בעלמא, לא הוכח  ולו בבדל  של ראיה כי  מצבו הכלכלי יקשה על ליסקר לגבות הוצאות שיפסקו לטובתו, ככל שיפסקו. אוסיף ואומר גם שאינני סבורה שבשלב זה ניתן לקבוע שהתביעה עומדת על כרעי תרנגולת על אף "תרומתו" של התובע בהתנהלותו לנזקיו, נשוא התביעה דנן.

10.       נוכח האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את ליסקר בהוצאות הבקשה בסך 3,000 ש"ח.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.