החלטה בתיק רע"פ 7187/04

1.        מבקשת 2 - חברה קבלנית שסיפקה שירותי בנייה לאנשים פרטיים ברחבי הארץ, ומבקש 1 - בעל השליטה בחברה ומנהלה, הורשעו בבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו בעבירות של השמטת הכנסה מתוך דו"ח המוגש לרשויות המס, ניהול ספרים כוזבים ושימוש במרמה, ערמה ותחבולה בניסיון להתחמק מחבות במס. על-פי כתב האישום, חלק נכבד מן התמורה שקיבלה המבקשת עבור השירותים שהעניקה - בסך של למעלה ממיליון שקלים - לא דווח לרשויות המס, וזאת מתוך כוונה להתחמק מתשלום המס. לא זו אף זו, נטען כי משנודע למבקש דבר החשדות נגדו, הדיח את אחד מלקוחותיו, ששילם לקופת המבקשת סכום כסף עבור שירותי הבנייה שקיבל, להעיד בפני פקיד השומה עדות-שקר ולפיה לא שילם דבר. בעקבות הרשעתם של המבקשים גזר בית משפט השלום למבקש-1 ארבעים ושניים חודשי מאסר, מהם 24 חודשים בפועל, וכן קנס בסך 50,000 ש"ח, ואילו המבקשת נקנסה בסכום של 5,000 ש"ח.

2.        ערעור, שהגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית-הנשיא ד' ברלינר והשופטים זאב המר ויהודית שיצר), התקבל בחלקו. המבקשים זוכו מאישום אחד של העלמת הכנסה וכן מהאישום בדבר הדחה לעדות-שקר. בעקבות כך הועמד עונש המאסר-בפועל בו ישא המבקש על 20 חודשים, ויתר חלקי גזר-הדין נותרו בעינם.

3.        המבקשים אשר לא השלימו עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, עותרים לקבלתה של רשות ערעור.

           נטען, כי בפרק הזמן שחלף מיום סיום הדיונים ועד למתן פסק-הדין בערעור - שמונה חודשים - גלום עיוות דין של ממש, ופגיעה בזכותם החוקתית של המבקשים לסיום מהיר של ההליכים בעניינם. המבקשים הוסיפו וטענו כי באחד האישומים הורשעו על אף שהתביעה חזרה בה מאישום זה, וגם בית-המשפט המחוזי הדגיש במהלך הדיון בערעור כי ההרשעה אינה כדין, אלא שבחלוף הזמן נשתכח הדבר מלבו. נטען, כי הרשעה זו, הבטלה מעיקרה, משליכה אף על יתר האישומים שבהם הורשעו המבקשים, באופן המעמיד בספק את תקפותו של פסק-הדין כולו. 

           עוד מעלים המבקשים טענות בדבר פגמים שנפלו, לדעתם, בהליך השיפוטי, ובהם הזדקקות בית-המשפט המחוזי לטענות משפטיות שזכרן לא בא בסיכומי התביעה, התעלמותו מעדויות ומטענות שהובאו בפניו, וסטייתו מהלכות קיימות. בפרט מלינים המבקשים על כי בית-המשפט המחוזי יצר, לטענתם שלא על-פי ההלכה הנוהגת, קירבת-חליפין בין העיקרון בדבר "מעשים דומים" כמרכיב לחיזוק ראיות המשיבה, לבין העיקרון של "עדות שיטה", אף שמדובר בשתי קונסטרוקציות שלהן משקל ראייתי שונה.

4.        טענות המבקשים כולן אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור. הן אינן חורגות מעניינם המסוים של המבקשים, ואין הן מעלות - חרף מאמצי המבקשים להציגן ככאלה - שאלה משפטית עקרונית, הדורשת ליבון בבית-משפט זה.

           אף לגופם של דברים, עיון בפסק-דינו המנומק היטב של בית-המשפט המחוזי מראה כי למבקשים לא נגרם כל עיוות דין, ואפילו התמשכה כתיבתו. אין יסוד גם לטענה לפיה התעלם בית-המשפט המחוזי מחומר הראיות שהובא בפניו. זאת ועוד, אף אם ניסוח התביעה בסיכומיה - שממנו עשוי להשתמע כאילו חזרה בה מאחד האישומים - הינו קלוקל, הרי הן הערכאה הדיונית והן ערכאת הערעור, בהכרעה שיצאה מלפניהן, מצאו כי לא הייתה כל חזרה מן האישום, ולא ראיתי כל עילה להתערב במסקנה זו. משכך, גם אין להידרש לשאלת היחס בין ההרשעה באישום זה לבין יתר ההרשעות.

           באשר לסוגיית היחס שבין "מעשים דומים" לבין "עדות שיטה", לא ראיתי מקום לדון בשאלה זו, הואיל וההכרעה בעניינם של המבקשים בכל אחד מסעיפי האישום בהם הורשעו, מבוססת בחלקה הארי גם על ראיות עצמאיות, שלא חייבו חיזוק ראייתי מן הסוג האמור.

           ולבסוף, אין כל פגם בכך, כי יש מבין ההנמקות שביסודה של הכרעת-הדין, שלא נטענו במפורש על-ידי מי מהצדדים. אך ברור הוא, כי בית-המשפט רשאי להיזקק לדוקטרינות ולכללים משפטיים, אף אם זכרם לא בא בכתבי הטענות שבפניו.

           לנוכח כל האמור, לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה, והיא נדחית.

           מבקש 1 יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית-משפט השלום בתל-אביב-יפו, ביום ב' בחשון תשס"ה (17.10.2004), עד לשעה 10:00.

           ניתנה היום, י"ג בתשרי תשס"ה (28.9.04).

                                                                                                ש ו פ ט  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: