החלטה בתיק רע"ב 7868/12

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, בעת"א 12250-09-12 (כב' הנשיא ד' חשין), מיום 24.10.2012, במסגרתו נדחתה עתירתו של המבקש לבטל את החלטתו של מפקד מחוז צפון בשירות בתי הסוהר, מיום 6.8.2012, להפסיק מנהלית את עבודות השירות שהוטלו על המבקש.

           בד בבד עם בקשת רשות הערעור, הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת. ביום 30.10.2012, הוריתי על עיכוב ביצוע יתרת עונש המאסר, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

רקע והליכים קודמים

2.             ביום 10.2.2011, הרשיע בית משפט השלום בטבריה את המבקש, על יסוד הודאתו, בשתי עבירות של ביצוע עסקה אחרת בסם מסוכן, לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים), וכן בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) בצירוף עם סעיף 7(ג) לפקודת הסמים.

           ביום 9.11.2011, קיבל בית משפט השלום בטבריה את תנאי הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, וגזר על המבקש את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 18 חודשים, מהם 6 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו על דרך של עבודות שירות, והיתרה על-תנאי, למשך 3 שנים, ולבל יורשע המבקש בעבירת סמים מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים, לבל יורשע המבקש בעבירת סמים מסוג עוון; הפעלת עונש מאסר על-תנאי, בן 5 חודשים, אשר ירוצה בחופף לעונש המאסר בפועל. 

3.             בתחילה, שובץ המבקש לבצע את עבודות השירות במועצת הפועלים בטבריה, הנמצאת בעיר מגוריו. ואולם, כעבור כ-3 חודשים הורתה רכזת עבודות שירות במחוז צפון על הפסקת עבודות השירות במקום, ונקבע כי המבקש ימשיך לבצע את עבודות השירות שהוטלו עליו בבית הסוהר צלמון, החל מיום 18.3.2012.

           במהלך תקופה של כשבועיים וחצי הראשונים של עבודתו בבית הסוהר צלמון, התייצב המבקש רק ל-3 ימי עבודה, וצבר 9 ימי היעדרות לא מאושרים. בעקבות כך, ביום 3.4.2012, נערכה למבקש שיחת ברור עם מפקח מטעם הממונה על עבודות השירות. המבקש תלה את היעדרויותיו, החוזרות ונשנות, בקשייו להגיע באמצעות תחבורה ציבורית מטבריה לבית הסוהר צלמון. בסיכומה של שיחת הברור, הוזהר המבקש בחומרה בגין היעדרויותיו, ונקבע כי, לעת עתה, ימשיך המבקש לבצע את עבודות השירות בבית הסוהר צלמון. 

           ואולם, חרף אזהרותיו של המפקח, ולאחר שבוע בלבד מיום שיחת הברור, לא התייצב המבקש לעבודות השירות, ועובד שירות אחר החתים עבורו את כרטיס הנוכחות. בעקבות אירוע זה, זומן המבקש לשיחת ברור שנייה, אשר נערכה ביום 18.4.2012. המבקש הוזהר פעם נוספת, בחומרה, והובהר לו כי החתמת כרטיס נוכחות באמצעות אחר, הינה מעשה חמור, העולה כדי עבירה פלילית. נקבע, כי המבקש ישובץ מחדש  לבצע את עבודות השירות בתחנת המשטרה בצפת, והוא זומן לשימוע, שנקבע ליום 2.5.2012, כאשר הוסבר כי נתונה לו הזכות להיות מיוצג על-ידי עורך-דין, במהלך השימוע.

4.             לשימוע שנקבע ליום 2.5.2012, הגיע המבקש ללא עורך-דין, והודיע כי הוא מסרב לערוך את השימוע שעה שהוא אינו מיוצג. לפיכך, נקבע מחדש מועד השימוע ליום 16.5.2012. ביום השימוע החדש, במהלכו היה המבקש מיוצג, נטען כי היעדרויותיו של המבקש נובעות מבעיות רפואיות, וכי ברשותו אישורים רפואיים לכלל ימי ההיעדרות. עוד נטען, כי ההוצאות הכרוכות בנסיעות למקום עבודות השירות מטילות נטל כלכלי כבד על המבקש, והלה מבקש לשבצו מחדש לעבודות שירות באזור טבריה. מחוות דעת עורך השימוע עולה, כי בתקופת עבודות השירות נעדר המבקש מ-34 ימי עבודה, מרביתם ללא אישור, וכן כי " לפי נתוני העו"ש והתנהגותו [של המבקש], התקיימו כל העילות להמליץ על הפסקה מנהלית". ואולם, משיקולי שיקום, נמנע עורך השימוע מלהמליץ על הפסקת עבודות השירות. חרף זאת, נקבע, כי יש לתת למבקש הזדמנות נוספת לתקן את דרכיו, וכי ייערך בעניינו שימוע מותנה, כאשר כל הפרה נוספת, "ולו הקטנה ביותר", תביא להמלצה על המשך ריצוי עונש המאסר מאחורי סורג ובריח.

           לאחר השימוע, המשיך המבקש להיעדר מעבודות השירות, ובמקרה מסוים הוא נמצא ישן ברכבו, במהלכו של יום העבודה. לפיכך, זומן המבקש לשימוע נוסף, שלישי במספר, אשר נערך, לאחר דחייה שנבעה מאי-התייצבותו של המבקש, ביום 11.7.2012. בשימוע, טען המבקש, כי הוא אינו מתייצב לעבודות השירות, בשל עלותן של הנסיעות מטבריה לצפת, וכי אם ישבצו אותו לעבודות שירות באזור טבריה, הוא ייבצע את עבודות השירות על הצד הטוב ביותר . עוד הוסיף המבקש וטען, כי לאחרונה נעדר מהעבודה בשל חתך בידו, אשר בגינו נזקק לתפרים. עורך השימוע, עמד בחוות דעתו על התנהלותו הבעייתית של המבקש, ועל ההליכים המשמעתיים שנערכו בעניינו. עוד הוסיף וקבע עורך השימוע, כי המבקש הודה שחלק מהאישורים הרפואיים שהציג, התייחסו למועדים בהם לא הייתה כל מניעה רפואית להתייצבותו לעבודה, והאישורים הוצאו כדי "שיהיה כיסוי חוקי להיעדרות". לפיכך, מצא עורך השימוע כי המבקש אינו יכול להמשיך ולבצע את עבודות השירות, והמליץ על הפסקה מנהלית של עבודות השירות.

           ביום 6.8.2012, החליט, כאמור, מפקד מחוז צפון בשירות בתי הסוהר על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, והורה, כי המבקש ירצה את יתרת מאסרו בבית הסוהר. ההחלטה נומקה בכך שהמבקש נעדר רבות מעבודות השירות; הפר את כללי המשמעת והסדר; והתבטא באופן חריג ובוטה כלפי גורמי אכיפת החוק. 

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.             המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בנצרת (להלן: בית המשפט המחוזי) נגד החלטתו של מפקד מחוז צפון בשב"ס, להפסיק את עבודות השירות, וביום 24.10.2012, נדחתה עתירתו. בית המשפט המחוזי הדגיש, כי הביקורת השיפוטית על החלטה להפסיק עבודות שירות, מוגבלת לבחינת סבירותה של ההחלטה, ותקינותו של ההליך שהתקיים טרם שהתקבלה. בנסיבות העניין, מצא בית המשפט המחוזי כי לא עלה בידי המבקש להראות שההחלטה בעניינו איננה סבירה. בית המשפט המחוזי הדגיש, כי על אף שריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות הוא בגדר פריבילגיה הניתנת למורשע בדין, הרי שהמבקש לא ניצל את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, בכדי לבצע את עבודות השירות כהלכה. במקום זאת, הפר המבקש שוב ושוב את הבטחותיו להיטיב את דרכיו, תוך שהוא מזלזל באזהרות של הגורמים השונים מטעמו של הממונה על עבודות השירות, ובהזדמנויות הרבות שניתנו לו. עוד ציין, בית המשפט, כי בניגוד להסבריו של המבקש, הרי שגם בעת שהוא הוצב לעבודות שירות ליד מקום מגוריו, "נרשמו לחובתו היעדרויות לא מעטות". לפיכך, לא מצא בית המשפט המחוזי מקום להתערב בהחלטה להפסיק את עבודות השירות של המבקש. 

בקשת רשות הערעור

6.             המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בבקשה נטען כי עניינו מעורר שתי סוגיות עקרוניות. הסוגיה העקרונית הראשונה, נוגעת לחובת ההגינות שחב הממונה על עבודות השירות, ונפקותה של הפרת חובת זו על ההחלטה להפסקת עבודות השירות. לשיטתו של המבקש, בשיבוצו לעבודות שירות בבית הסוהר צלמון ובמשטרת צפת, אתרים הנמצאים במרחק רב מביתו, הפר הממונה על עבודות השירות את חובת ההגינות לה הוא מחויב. עוד הלין המבקש, על כך שהממונה על עבודות השירות לא נענה לבקשתו לבצע את עבודות השירות במוסד לחוסים "נופים", אליו הוא יכול להגיע ביתר קלות. המבקש טען, כי הממונה על עבודות השירות נהג בעניינו בצורה שערורייתית, אשר הכשילה אותו מלעמוד בחובותיו במהלך תקופת עבודות השירות, ואין ל"הכשיר" את התנהלותו, תוך השארתה של החלטתו על כנה. עניינה של הסוגיה העקרונית השנייה, לה טען המבקש, נעוצה בחובתו של בית המשפט להחליף את שיקול דעתו של הממונה, כאשר מתגלה כי החלטתו של האחרון מבוססת על "עובדות לא בדוקות". נטען, לעניין זה, על-ידי המבקש, כי בית המשפט המחוזי לא קיים ביקורת שיפוטית נאותה, כאשר לא הורה על ביטולה של ההחלטה להפסיק מנהלית את עבודות השירות. וזאת, על אף שהיה ברור, כי היעדרויותיו של המבקש נבעו מהתנהלותו של הממונה על עבודות השירות, עצמו.

           בתגובת המשיבים 2-3 (להלן: המשיבים) לבקשת רשות הערעור נטען, כי הבקשה אינה מגלה כל שאלה משפטית כללית, והיא נסבה, כל כולה, סביב עניינו הפרטי של המבקש, ולפיכך דינה להידחות, מטעם זה בלבד. לגופו של עניין, טוענים המשיבים, כי הלכה פסוקה היא שריצוי עונש מאסר על דרך של עבודות שירות הוא בגדר פריבילגיה בעלת תכלית שיקומית, לה זוכה המורשע בדין. ואולם, זכות זו מותנית בהתנהגותו של המורשע בדין, ומקום בו הלה אינו עומד בכללים שנקבעו, באשר לאופן ריצוי העונש, תישלל ממנו זכות זו. בענייננו, מוסיפים המשיבים וטוענים, כי המבקש לא התייצב לביצוע עבודות השירות באופן חוזר ונשנה, החתים את כרטיס נוכחות באמצעות עובד אחר, הציג אישורי מחלה פיקטיביים, וישן ברכבו בעיצומו של יום עבודה. לשיטתם של המשיבים, די בכל אחד ממעשים אלו בכדי להפסיק את עבודת השירות, לא כל שכן בהצטברותם. לעניין שיבוצו של המבקש, נטען על-ידי המשיבים, כי הפסקת עבודתו של המבקש בטבריה נעוצה בהחלטת רכזת עבודות שירות במחוז צפון, לפיה יופסקו עבודות השירות במקום, עקב פיקוח רופף של המעסיק על עבודות השירות. בעת השיבוץ מחדש, לא היה מקום עבודה חלופי בטבריה, בו יכול היה המבקש לעבוד, ולא ניתן היה לשבצו במוסד החוסים "נופים", בשל סירובו של המוסד לקלוט בעלי רקע פלילי בתחום הסמים. ומכל מקום, הטעימו המשיבים, כי על מבצע עבודות השירות מוטלת החובה למלא אחר הנדרש ממנו, מבלי שהחלטות הממונה יהיו נתונות למשא ומתן, ומבלי שהעובד יפר, באופן חוזר ונשנה, את כללי עבודות השירות. לסיכום, נטען בתגובה, כי החלטה בעניינו של המבקש אינה חורגת ממתחם הסבירות, ולא קמה עילה להתערבותו של בית משפט בהחלטה זו.

דיון והכרעה

7.             לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובת המשיבים, ובנספחים השונים, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להידחות.

8.             הלכה היא כי בקשות רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים לא תתקבלנה, אלא במקרים בהם עולה מן הבקשה שאלה משפטית עקרונית או סוגיה ציבורית רחבת היקף, החורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (רע"ב 6505/13 אבו חאמד נ' מדינת ישראל (7.11.2013); רע"ב 6419/13 זוהר נ' שירות בתי הסוהר (5.11.2013); רע"ב 6497/13 בורד נ' שירות בתי הסוהר(3.11.2013)). בנידון דידן, בקשת רשות הערעור מכוונת נגד החלטתם של הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר, להפסיק מנהלית את עבודות השירות שהוטלו על המבקש, והוא משיג על אופן הפעלת שיקול הדעת על-ידי גורמים מקצועיים אלה, בעניינו. עיקר טרונייתו מופנית כלפי ההחלטה, לפיה הוא שובץ בעבודות שירות מחוץ לעיר מגוריו. חרף טענותיו וטרוניותיו של המבקש, לא עלה בידו להצביע על סוגיה עקרונית כלשהי המצדיקה עריכתו של דיון ב"גלגול שלישי", והבקשה תחומה, באופן מובהק, לנסיבות הפרטניות של המבקש, ולמשקל שניתן, לשיקולים אלה ואחרים, בהחלטתם של הגורמים המוסמכים.