החלטה בתיק רע"א 6716/03

1.        המבקשת והמשיבה הן אחיות שעשו הסכם בדבר חלוקת עזבון אימן שנפטרה ובדבר חלוקת עזבון אביהן שהיה באותו זמן בחיים (להלן-"ההסכם"). בהסכם התחייבו שתי האחיות לחלק שווה בשווה  - חלוקה בעין או חלוקה על ידי שיפוי - את הרכוש שיקבלו, הן או בני משפחתן. האב הנחיל בצוואתו דירה לנכדתו - בתה של המשיבה - וכך שהיתה לבעלים ולמחזיקה בדירה (להלן-"הדירה"). לפי ההסכם ביקשה המבקשת מהמשיבה לשפותה עבור מחצית שווי הדירה. לפי המוסכם בסעיף 9 להסכם הועברה המחלוקת בין בעלות הדין בדבר שווי הדירה להכרעת בורר, דן יחיד. בפסק הבוררות, שנתן ביום 21.1.01, העריך הבורר את שווי הדירה כ"תפוסה" וחייב את המשיבה לשפות את המבקשת במחצית הסכום שקבע כשווי הדירה (להלן- "פסק הבוררות הראשון"). המבקשת ביקשה לבטל את החלק שבפסק  הבוררות הראשון, לפיו הוערכה הדירה כתפוסה, ולתקן את הפסק באופן שהדירה תוערך כפנויה. בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז), בפסק דינו מיום 12.2.02, אישר את פסק הבוררות הראשון בלי לתקנו. המבקשת ביקשה להרשות לה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. חברי הנכבד, השופט א' ריבלין, בהחלטתו מיום 4.8.02, נעתר לבקשה, ביטל את פסק הבוררות הראשון והחזיר את הדיון אל הבורר "על מנת שתשמענה עמדות הצדדים בשאלה אם ראוי להעריך את הדירה כתפוסה".

           אחרי ששמע הבורר את טענות בעלות הדין חזר ופסק, בפסק בוררות מיום 2.10.02, כי יש להעריך את הדירה כתפוסה (להלן-"פסק הבוררות השני"). המבקשת חזרה והגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לבטל את החלק שבפסק הבוררות השני, לפיו הוערכה הדירה כתפוסה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ה' גרסטל), בפסק דינו מיום 3.2.03, ביטל את פסק הבוררות השני "ככל שהוא נוגע להערכת שווי הדירה". עוד הורה כי "אני קובעת שיש להעריך את הדירה כפנויה - לצורך כך בלבד יוחזר הדיון לבורר". המשיבה ביקשה להרשות לה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 3.2.03, אולם בטרם הוחלט בבקשתה נתן הבורר, ביום 27.2.03, פסק בוררות משלים (להלן-"פסק הבוררות המשלים") שבו קבע כי לאור פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 3.2.03, יש להעריך את הדירה כפנויה ובהתאם לכך קבע את הסכום שעל המשיבה לשלם למבקשת. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בקשה לאשר את פסק הבוררות המשלים.

           בדיון בבקשה שהגישה המשיבה, כאמור, החליטה חברתי הנכבדה, השופטת ד' דורנר, ביום 2.4.03, כי משניתן פסק הבוררות השני - אחרי שמיעת טענות בעלי הדין ואחרי שניתנה להם הזדמנות להביא את ראיותיהם - הרי שפסק הבוררות השני תקף ובית המשפט לא היה מוסמך לבטלו מחמת טעות, אפילו טעה הבורר באופן הערכת שווי הדירה. לפיכך ביטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 3.2.03, והחזיר את פסק הבוררות השני על כנו.   

           משהונחה, בשלב זה, על שולחנו של בית המשפט המחוזי בקשתה הנזכרת של המבקשת לאשר את פסק הבוררות המשלים קבע בית המשפט (כבוד השופט ד"ר ע' אזר), בהחלטתו מיום 17.6.03, כי פסק הבוררות המשלים "בוטל על ידי כבוד בית המשפט העליון" (הכוונה להחלטתה של השופטת ד' דורנר מיום 2.4.03) ולפיכך דחה את הבקשה לאשרו. בבקשתה שלפני מבקשת המבקשת להרשות לה לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי.

2.        דין הבקשה להרשות ערעור להידחות.            

           מהחלטתו האחרונה של בית המשפט המחוזי, מיום 17.6.03, משתמע כי ראה בהחלטתה הנזכרת של השופטת ד' דורנר, שלפיה הוחזר פסק הבוררות השני על כנו, כביטול מכללא של פסק הבוררות המשלים ולפיכך לא אישר אותו. מהותה האמיתית של הבקשה להרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי היא, אפוא, בקשה להרשות ערעור על החלטתו של בית משפט זה. לכך אין מקום. יתר על כן, הפרשה נדונה שלוש פעמים בבית המשפט המחוזי וכן נדונה פעמיים בבית משפט זה, גם אין היא מעלה שאלות שיש להן חשיבות המצדיקות דיון פעם נוספת. אין לחזור ולדון בפרשה זאת עוד ויש לסיימה.

3.        הבקשה להרשות ערעור נדחית. 

           ניתנה היום, ח' בכסלו תשס"ד (3.12.03).

                                                                                         ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: