פ
בית המשפט המחוזי באר-שבע
|
8179-07
09/07/2007
|
בפני השופט:
צלקובניק יורם
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד סעדון
|
הנתבע:
אל-נג'אר זכי
עו"ד עבדלמאלכ דהאמשה
|
| החלטה |
1. בפני טענה מקדמית, לעניין סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון את הנאשם, תושב רצועת עזה, המואשם בעבירות של קשירת קשר לפשע, עבירת נשק שעניינה ניסיון לייבוא נשק, ואספקת אמצעים לביצוע פשע. על פי כתב האישום קשר הנאשם קשר עם אחרים לחפור מנהרה בין מצריים ורצועת עזה, לצורך העברת נשק לרצועת עזה. הנאשם השתתף בבנית גג לבית שנועד להסוות את פתחי האוורור למנהרה, ואף החל בחפירת המנהרה, ואולם הפסיק השתתפותו בחפירה לאחר זמן בהנחיית אחד הקושרים. הנאשם השתתף בנוסף בהכוונת החופרים לצידו השני של הגבול, באמצעות מכשיר G.P.S. נטען כי במעשיו אלה קשר הנאשם קשר לייבא נשק ממצרים לעזה, וניסה לייבא נשק ממצרים לעזה, באופן שיש בו כדי לפגוע בביטחון המדינה.
2. ב"כ הנאשם טוען כי מדובר בעבירות חוץ שנעברו מחוץ לגבולות ישראל, וכי מכוח הסמכות הנתונה בסעיף 13(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977(להלן: החוק), לפיה ניתן להחיל את דיני העונשין של ישראל על עבירות חוץ נגד ביטחון המדינה, אין עסקינן אלא בעבירות המנויות בפרק ז' לחוק שעניינו עבירות נגד ביטחון המדינה, יחסי החוץ שלה או סודותיה. נוכח כך שהעבירות שיוחסו לנאשם אינן מנויות בפרק ז' לחוק, אין תחולה לדיני העונשין, ונשללת סמכותו של בית המשפט לדון את הנאשם. לחלופין נטען, כי אין במסכת העובדות המתוארת בכתב האישום כדי להצביע על פגיעה אפשרית בביטחון המדינה, שכן המנהרה לא הושלמה, והנשק אמור היה להיות מוברח רק בעתיד.
עוד נטען, כי העובדות בכתב האישום אינן מבססות ניסיון להברחת הנשק, אלא מגיעות לכל היותר, לדרגת הכנה בלבד, שאינה ענישה.
3. ב"כ המאשימה טוענת כי בידי התביעה ראיות להוכחת הפגיעה בביטחון המדינה בחפירת המנהרה, וכי הסמכות לדון את הנאשם יסודה בכך שמיוחסות לו עבירות שיש בכוחן לפגוע בביטחון המדינה, ודי בכך. עוד נטען כי בחפירת המנהרה ובפעולות האחרות שבוצעו בה, כמתואר, יש משום תחילת ביצוע של העבירה המושלמת, העולה כדי ניסיון לממשה.
4. אין לקבל את הטענה כי משלא יוחסה לנאשם עבירת ביטחון על פי פרק ז' לחוק, אין תחולה לדין הישראלי.
הוראת סעיף 13 (א) לחוק קובעת את תחולת דיני העונשין בעת ביצוע עבירות חוץ במכלול עניינים המפורטים בהוראה, שיש בהם פגיעה בערכים מוגנים של המדינה, ובכללם פגיעה בבטחון המדינה, יחסי החוץ שלה או סודותיה; סדרי המשטר שבמדינה; הפעילות התקינה של רשויות המדינה, וכד'. ניסוח ערכים מוגנים אלה הינו כללי ומקיף, ותוכנו אינו מצטצמם להגדרה קזואיסטית המפנה להוראת חוק מסויימת, כפי שהיה בהוראת סעיף 5 (ב)(1) לחוק, לפני תיקונה בהוראת סעיף 13, שהפנתה בין היתר, במפורש להוראות פרק ז' לחוק. (וראו ההסבר בהצ"ח 2098, עמ' 119). לא למותר לציין כי שעה שהמחוקק מבקש לקבוע עבירת חוץ בזיקה לחיקוק מסויים, נעשה הדבר מפורשות (ראו הוראות סעיפים 13(ב1), 15(ב) לחוק).
המאשימה ייחסה לנאשם פגיעה בביטחון המדינה, במכלול הפעולות הקשורות בהקמת תשתית להברחות נשק לרצועת עזה. מטבע הדברים שבשלב דיוני זה, לא נבחנות הראיות שיש בהן כדי לבסס הפגיעה הנטענת בביטחון, ועניין זה ייקבע רק לאחר הבאת הראיות, ודי ביצירת הזיקה לפגיעה בביטחון כדי לקיים סמכותו העניינית של בית משפט זה על פי הוראת סעיף 13 לחוק. עם זאת טוב תעשה התביעה, אם תפרט במידת האפשר, בכתב האישום, מהות הפגיעה בביטחון, בזיקה לעובדות כתב האישום, ולא תסתפק בניסוח פשטני, שאין בו כדי להבהיר עניין זה.
5. בפרשת ברואיר (
ע"פ 9849/05, מ"י נ.ברואיר, טרם פורסם), קבע בית המשפט העליון כי
"ניסיון לבצע עבירה עשוי להתקיים כבר מהרגע שבו גמלה בלבו של המבצע החלטה סופית לבצע עבירה והוא ניגש לביצועה בפועל (ע"פ 9511/01 קובקוב נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(2) 687, 694)...יובהר, כי התיבה "תחילת ביצוע" אינה מתייחסת בהכרח לתחילת ביצועה של ההתנהגות האופיינית לעבירה, על-ידי תחילת ביצוע היסוד-העובדתי שלה דווקא, אלא די בכך שהעבריין ניגש לביצוע העבירה, במובנו הרחב של מונח זה..."
מכתב האישום ניתן ללמוד כי הנאשם נטל חלק בחפירת המנהרה שנועדה להעברה אסורה של כלי נשק. בהנחה כי התגבשה אצל הנאשם המחשבה הפלילית הנדרשת לביצוע העבירה - עניין שלא ניתן לעמוד עליו בטרם נשמעו הראיות- הרי שלכאורה, יש בפעולות החפירה, הבינוי והתיאום, כדי ליצור את צינור העברת הנשק, ופעולות אלה עשויות להיתפס כתחילת ביצוע העבירה. עניין זה יוכל להיקבע אף הוא, רק בתום המשפט, ואולם בשלב זה, אין לומר כי עובדות כתב האישום אינן מניחות תשתית לאישום בעבירת הניסיון.
טענות ההגנה נדחות לפיכך.
ניתנה היום כ"ג בתמוז, תשס"ז (9 ביולי 2007) בהעדר הצדדים.
_________________
י. צלקובניק - שופט
008179/07פ 055 נורית ג'ורנו