עם סיום פרשת התביעה, הועלתה מצד הסנגור טענה, לפיה אין מקום לקבל את הודעת הנאשם כקבילה, באותו חלק הנוגע להתייחסותו לאירוע שהתרחש בעת גביית הודעתו. מדובר בהתרחשות שארעה בעת גביית ההודעה במשטרה, תחת אזהרה, מהנאשם, בחשד כי עבר עבירות איומים כלפי המתלוננת, וזאת כשמתברר, גם מעדותה של גובת ההודעה, רס"ר יפעת גאון, כי מיד בתחילת הודעתו ולאחר הזהרתו כאמור, נתפס הנאשם, על ידי רס"ר גאון, כשהוא מעתיק מתוך תיק החקירה, שנותר פתוח לפניו, ומתוך הודעת המתלוננת שבתיק, את כתובתה, כפי שנרשמה בהודעתה ופרטים נוספים ממנה.
דף זה נתפס על ידי העדה גאון (ת/1), והנאשם נשאל על ידיה שאלות שונות, בדבר טיבו של מעשה זה, שבוצע בפניה ואף נשאל בנוגע למצבו הנפשי.
בסיכומם של דברים, הוגש נגד הנאשם כתב אישום, שכולל עבירת איומים וכן עבירה של פגיעה בפרטיות, על פי סעיף 2 (1) + 5 לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א - 1981.
הסנגור גורס, כאמור, כי חלק זה בהודעת הנאשם, המתייחס לתגובתו לשאלות החוקרת, בדבר טיב וסיבת התנהגותו, כאמור, ברישום הכתובת, נגוע בחוסר קבילות, מאחר והנאשם לא הוזהר תחילה, כלל ועיקר, באשר לכך שהתנהגותו זו מגעת לכדי עבירה, ונחקר, כאמור, בהעדר אזהרה, בנוגע לכך, תוך שהוא מתבקש ליתן תשובות לשאלות שעלולות להפלילו, בעוד שלעניין עבירת האיומים וביצוע הטרדות טלפוניות, הוזהר, כנדרש.
מתוך עדותה של רס"ר גאון עלה, כי מעשהו של הנאשם, על דרך רישום הכתובת כאמור, נראה על ידיה, על אתר, כעבירה, שיתכן שהינה מהווה חלק ומשום המשך לעבירת האיומים, בגינה הוזהר הנאשם מלכתחילה, כאמור, כשלא ידעה די אם מדובר בביצוע עבירה אחרת, שניתן ליחסה לנאשם (עמ' 18, שורה 1 - 3, עמ' 14, שורות 1 - 5).
הסנגור מפנה לפסק הדין שניתן לאחרונה בע.פ. 5121/98, רפאל יששכרוב נ' מי', פדאור 06 (9) 626 (להלן: פס"ד יששכרוב), וטוען כי הקביעות בפסק הדין יששכרוב, לפיהן נפסלה הודעה שניטלה מעצור, עקב כך שהחוקר נמנע מלהודיע לעצור בדבר זכותו להיוועץ בעו"ד, צריכות לחול, בהתאמה, גם בפרשה נשוא כתב אישום זה.
עיון בפס"ד יששכרוב מביא למסקנה, כי אין מקום בענייננו לפסילת ההודעה.
כפי שעלה מפס"ד יששכרוב הרי ש: "פגיעה משמעותית בזכות ההיוועצות בהליכי החקירה, עשויה בנסיבות מסוימות לפגוע בהגינות ההליך הפלילי בכללותו" (פסקה 81 לפסה"ד).
עוד נקבע, כי במקרה דנן החוקר הצבאי נמנע במכוון מלהודיע לעצור על זכותו להיוועץ בעורך דין, והיה בכך כדי להעצים את חומרת אי החוקיות שהיתה כרוכה בכך ולהביא לפסילת קבילות הודאתו בהתאם לתנאיה של דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, שאומצה לשיטתנו, ולהביא בעקבות כך לזיכויו בדין.
עוד קבע, ביהמ"ש העליון, כי: "שאלת קבילותה של ראיה שהותרה בעקבות ראיה פסולה אחרת, תיבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו ובהתחשב בהשפעה שתהא לקבלתה של ראיה כאמור, על זכותו של הנאשם להליך פלילי הוגן" (פסקה 71 לפסה"ד).
לאורן של הקביעות והמבחנים שנקבעו בפס"ד יששכרוב, לעניין קבילותה של הודעה, אין לומר כי במקרה ספציפי זה נפל פגם, שיש בו על פי טיב התרחשותו ומהותו, כדי להביא לקביעה, לפיה יש מקום לפסול את אותו חלק בהודעה המתייחס לאירוע העתקת הכתובת.
לעניין זה, אין לומר כי החוקרת נהגה שלא בתום לב בנסיבות העניין ואין מקום שלא לקבל את דבריה שלא נסתרו, כי ראתה בהתנהגות פתאומית זו, של הנאשם, שבוצעה תוך כדי מהלך החקירה, ולאחר שהנאשם הוזהר, בנוגע לעבירה אחרת, משום עבירה שיתכן והינה מהווה חלק מעבירת האיומים, כשלא היה ביכולתה להגדירה כעבירה בפני עצמה ואין מדובר בהפרה מכוונת ומודעת של זכות מזכויות הנאשם על ידי החוקרת. כך נקבע, בפסק דין יששכרוב, כי יש לבחון מהי אופייה ומידת חומרתה של חוסר החוקיות שהיו כרוכים בהשגת הראיה ואין למצוא בכל הפרה טכנית קלת ערך, של כללי החקירה, משום פגיעה בזכותו של הנאשם להליך הוגן, וכי יש לבחון בכל מקרה לגופו את חומרת ההפרה בזכותו של הנחקר להליך הוגן, ולא כל סטייה מהדין או פסלות תביא לתוצאה של בטלות הראיה (ראה פסקה 70 לפסה"ד והמבחנים שנקבע שם לתחולתו והפעלת דוקטרינת הפסילה הפסיקתית).
הנאשם עצמו לא היה בחקירה במעמד של עצור, ודבר האזהרה, בדבר מעשה האיום וההטרדות, כמיוחס לו, היה בו די כדי להעמידו על טיבה של החקירה, ועל זכויותיו בכללותן, הגם שראוי היה, כי בסופו של דבר, יובהר לנאשם כי המעשה בו נתפס גם הוא, הינו בגדר עבירה. עם זאת, ההימנעות מאזהרה ספציפית זו, עדיין אין בה כדי לשמש די, לפסילת קבילות ההודעה, בכל הנוגע להתייחסות הנאשם לארוע זה, כפי שנרשמו בהודעה.
הבקשה נדחית, אפוא.
ניתנה היום, ו' בניסן, תשס"ז (25 במרץ 2007), במעמד ב"כ הצדדים ובהעדר הנאשם הודע בפומבי
.
עו"ד אלעד גויגולד:
אבקש לאחר הקראת ההחלטה, לטעון טענת אין להשיב לאשמה לגבי שני האישומים וכן טענת זוטי דברים.