החלטה בתיק פ 5234/06

במסגרת ההסדר, הסכימה התביעה כבר בשלב זה להזמנת תסקיר משירות המבחן בעניינו של הנאשם, אך הודיעה שתעמוד על הרשעתו.

שירות המבחן הגיש לתיק בית המשפט תסקיר, שבו פירט, כמקובל, את מכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם. הנאשם כבן 44, נשוי למתלוננת למעלה מ-20 שנים ואב לשמונה ילדים. הוא ומשפחתו מנהלים אורח חיים דתי חרדי. הנאשם עוסק לפרנסתו בהוראה כמורה מחליף. למימוש המוטיבציה שגילה הנאשם לקדם טיפול שימנע הישנות מקרה אלימות, השתלב מיוזמתו בהליך טיפולי עוד קודם הגשת כתב האישום נגדו והוא מתמיד בכך עד היום. בנוסף שיתף הנאשם  פעולה באופן מלא עם שירות המבחן. שיחה עם המתלוננת העלתה שכיום היחסים בינה לבין בעלה תקינים. המתלוננת הדגישה שאיננה חוששת ממנו ובעצם גם בעבר לא חששה. היא התרשמה שבעקבות האירוע נשוא האישום וההליך הטיפולי שעבר הנאשם, חל שינוי לטובה בהתנהגותו. להערכת שירות המבחן, הטיפול עשוי להפחית סיכון עתידי להישנות העבירה.

שירות המבחן נדרש לעיסוקו של הנאשם ושאיפתו להשתלב כמחנך בעבודה מסודרת וקבועה שלא תוכל להתממש אם יורשע בפלילים.

בהתחשב בעברו הכמעט הנקי של הנאשם, האחריות לעבירה שקיבל על עצמו, הטיפול המוצלח שעבר שהביאו להפנמת מעשיו והשלכותיה השליליות של הרשעה על המשך העסקתו, ממליץ שירות המבחן להימנע מהרשעה ולהעמיד הנאשם בפיקוח למשך שנה.

התביעה  נשארה נאמנה לעמדתה וביקשה להרשיע הנאשם לנוכח חומרת העבירה בה הודה. לטענתה אין זו הסתבכותו הראשונה של הנאשם ולחובתו הרשעה אחת קודמת משנת 1993.

ההגנה  באופן טבעי ביקשה הסנגורית להקל עם הנאשם, לאמץ המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעה. היא ביקשה להתחשב בהודאת הנאשם, שחסכה זמן שיפוטי, בחרטה, בעבר הנקי למעט הרשעה בהעלבת עובד ציבור שבוצעה בשנת 1991. הסנגורית הדגישה את שיתוף הפעולה המלא, ששיתף הנאשם עם שירות המבחן והגורמים המטפלים, והאחריות למעשה שקיבל על עצמו. בגין כל אלה, נכון לדעת הסנגורית לאמץ המלצת שירות המבחן ולהימנע מהרשעת הנאשם.

הסנגורית הגישה לתיק מכתבי הערכה המדברים בשבחו של הנאשם ונדרשה להשפעתה החמורה של הרשעה על עתידו של הנאשם.

הנאשם עצמו פנה לבית המשפט הביע צער וביקש לקבל שהוא מבין ומפנים את משמעותו החמורה של המעשה שעשה, מאז התחוללו בו שינויים רבים חזר וביקש שלא להרשיעו.

לאחר ששמעתי הטיעונים עיינתי בתסקירים, במסמכים ובתקדימים ושקלתי הנסיבות הגעתי למסקנות כדלקמן :

1.       ככלל - נאשם שהודה במיוחס לו, או שאשמתו הוכחה כנדרש במשפט פלילי, יורשע בדינו. ההרשעה היא תוצאה מתחייבת ממהות ההליך, שעיקרו אכיפת חוק שוויונית. בהרשעה מביעה החברה סלידתה ממעשה העבירה שביצע הנאשם, ומקווה להשיג הרתעה אישית וכללית, ראו ע"פ 9262/03, פלוני  נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4), 869.

2.       הרשעת נאשם היא תוצאה מתחייבת במיוחד כשבבסיס ההרשעה עבירת אלימות במשפחה, שעל חומרתה נכתב ונאמר הרבה. חובתו של בית המשפט להוציא מן הכוח אל הפועל את מטרת המחוקק, תוך הבעת סלידה כלפי הפוגעים בנורמה חשובה שהיא בבסיס חיינו כחברה.

3.      נסיבות אלו מצדיקות הרשעה, ואף על פי כן אינני פטורה מלהידרש לסמכות שבס' 71א לחוק ובסעיף 1 לפקודת המבחן (נוסח חדש), התשי"ט-1969 לסיים הליך פלילי ללא הרשעה ולתנאים שבהם יעשה בית המשפט שימוש בסמכות זו.

4.       סמכות זו מפעיל בית המשפט במקרים חריגים בהם השתכנע בית המשפט, שהנזק שעלול להיגרם לנאשם באם יורשע גדול מאוד, והוא בלתי מידתי בהשוואה לנזק שייגרם לציבור אם הנאשם לא יורשע, יסתיים ההליך ללא הרשעה.

5.       בטרם החלטה על אי הרשעה, מאזן בית המשפט בין האינטרסים שלכלל הציבור עניין בהם, לאינטרסים הפרטיים של נאשם ספציפי ונסיבותיו. במקרה בו עוצמת השיקול האינדיבידואלי עולה במידה רבה על האינטרס הציבורי שבמיצוי הדין, נכון וראוי שלא להרשיע. כב' השופט י.קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים", חלק שני, מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד-2003, עמ' 1105, מסכם ואומר שבית המשפט יעשה שימוש בסמכות, במקרים בהם השתכנע שהרשעה היא בבחינת "מכת מוות" לנאשם.

6.       כדי להגיע להחלטה באם להרשיע נאשם אם לאו, נעזר בית המשפט במבחנים שונים שגובשו בפסיקה. ראו בין השאר: ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל תק-על כרך 85 (3) תשמ"ה-תשמ"ו 1985 עמ' 737,  ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראלפ"ד נב (3) 337, (להלן: "הלכת כתב") ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד (3), עמ' 685 בעמ' 689 וע"פ 8903/05, פלוני נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגר המשפטים נבו).

7.       מן הכלל אל הפרט - מכיוון שנפרצו הגדרות ומעשים כמעשיו של הנאשם הפכו לחיזיון נפרץ במקומותינו, האינטרס הציבורי מחייב תגובה שיפוטית חד משמעי בעלת מסר מחנך ומרתיע. למען יידע הנאשם וידעו עבריינים שכמותו, שבית המשפט לא ישלים עם פגיעה בבני משפחתו.

8.      אל מול חומרת העבירה עלי ליתן משקל לקולא: להודאתו שחסכה זמן שיפוטי, חרטתו, לעברו הכמעט הנקי (למעט הרשעתו הישנה שהיא על סף ההתיישנות), ובעיקר להצלחתו והתמדתו של הנאשם בהליך טיפולי למניעת אלימות במשפחה בו נטל חלק.