החלטה בתיק פ 4512/04

בפני בקשה לאפשר לנאשם 2 לחזור מהודייתו בעובדות כתב האישום.

בנימוקים לבקשה נטען ע"י ב"כ הנאשמים, כי הנאשם הודה באמצעותו בעובדות כתב האישום בטעות. הטעות מתבטאת בכך שהנאשם היה צריך להודות בעובדות, אך לטעון כי יש לו טענת הגנה שעניינה "סיבה מספקת" לביצוע העבירות, אולם בשל טעות ב"כ הנאשמים לא טען זאת, אלא לאחר שהודה בשם הנאשמים בעובדות כתב האישום, נאמר ע"י ב"כ הנאשמים:  "הנאשם 2 אב שכול, בנו נפטר ממחלת סרטן והנאשם טיפל בו. לפיכך חלק מהמחדלים לא הוסרו"...

טענת הגנה זו, הועלתה ע"י הנאשם כבר בחקירתו תחת אזהרה במשרדי המאשימה וצורפה לבקשה וכך גם עולה, לטענתו, מהודעת רו"ח של הנאשם במשרדי המאשימה אשר לא צורפה לבקשה.

ב"כ הנאשמים הוסיף בטיעוניו בע"פ, שהנאשם עבר תאונת דרכים בשנת 2003 או בשנת 2004 ובאותה תקופה המשפחה לא תפקדה וגם טענה זו הינה טענת הגנה שעניינה "סיבה מספקת".

בנסיבות אלה, מדובר בהודעה מסוייגת שניתנה בטעות ויש לאפשר לנאשם לחזור מהודייה על מנת למנוע עוול ואי צדק.

ב"כ המאשימה התנגד לבקשה, ציין כי חלף זמן רב מאז ההקראה כאשר בישיבת ההקראה ביום 28/6/05 הנאשם הודה בכל עובדות כתב האשום באמצעות ב"כ הנאשם ואין מקום לקבל את הבקשה.

דיון :

סעיף 153 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 קובע:

"הודה הנאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו".

המחוקק לא פירש בסעיף זה מהם אותם "נימוקים מיוחדים" שיצדיקו חזרה מהודיה.

הפסיקה שדנה בסוגיה זו קבעה מספר קווים מנחים, גם אם לא ממצים, למתן היתר לנאשם לחזור בו מן ההודיה. ראה לענין זה ע"פ 3991/04 מאהרן רגבי נ' מדינת ישראל . תק-על 2005(2), 805, בה סקר כב' השופט עדיאל את ההלכות שנקבעו לענין חזרה מהודיה.

"ככלל, נפסק, יותר לנאשם לחזור בו מהודיה שמסר במהלך המשפט רק בנסיבות חריגות (ראו: ע"פ 945/85 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 572, 579; ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577, 616-621; ע"פ 763/03 שמואל נ' מדינת ישראל (טרם פורסם); ע"פ 5622/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 145, 152); י' קדמי על סדר הדין הפלילי (חלק שני, תשס"ג) 996-1002).

נסיבות חריגות כאלו, אשר מצדיקות חזרה מן ההודיה, מתקיימות כאשר נופל פסול בהודיה עקב פגם ברצונו החופשי של הנאשם או בהבנתו את משמעות הודייתו (ע"פ 1958/98 הנ"ל, בעמוד 621; ע"פ 5622/03 הנ"ל, בעמוד 152). קיומו של חשש ממשי לכך שההודיה ניתנה בניגוד לרצונו החופשי של הנאשם ייבחן על-פי מכלול הנסיבות הנלוות להודיה (ע"פ 763/03 הנ"ל)"....

עוד נקבע בפסיקה, שגם למועד בו מבקש הנאשם לחזור בו מהודייתו - יש משקל.

ככל שהבקשה הינה בסמוך למועד בו הודה, יש לבוא לקראת הנאשם. אך ככל שירחק הזמן, מהמועד בו הודה ועד המועד בו נתבקשה הבקשה לחזרה מהודיה, תדחה הבקשה.

מן הכלל אל הפרט

בתאריך 7/4/05 בו התייצבו לראשונה נאשם 2 וב"כ הנאשמים, נתבקשתי ע"י ב"כ הנאשמים לדחות את ההקראה על מנת לאפשר לב"כ הנאשמים לעיין בחומר החקירה ולדאוג לזימונו של מורשה נאשמת 1, באם יסתבר שנאשם 2 אינו המורשה של נאשמת 1 והדיון נדחה ליום 28/6/05.

בתאריך 28/6/05 הודיע נאשם 2 לבית המשפט כי הוא המורשה של נאשמת 1.