החלטה בתיק פ 4085/07

נגד אלון בגינסקי, יליד 1986, (להלן: " הנאשם") הוגש ב- 1.05.07 כתב אישום לפיו ב- 13.07.06 החזיק, ללא היתר כדין, בדירה שבה הוא מתגורר עם הוריו 161 כדורי רובה מסוגים שונים, ביניהם 6 כדורי גומי צהליים וארבע מחסניות רובה מסוג M 16 (להלן: " הכדורים").

במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם בעובדות כתב האישום, לא הורשע והוזמן בעניינו תסקיר משרות המבחן. ב"כ התביעה הודיעה, שלמרות הסכמתה להזמנת תסקיר, לא רק שתעמוד על הרשעת הנאשם, היא תעתור להשית עליו מאסר, שארבעה חודשים ממנו לריצוי בפעל.

שירות המבחן נדרש, כמקובל, למכלול נסיבותיו האישיות של הנאשם, במיוחד למרקם יחסיו הבעייתי עם הוריו ואחיו. לחובת הנאשם רישום אחד ללא הרשעה מבית המשפט לנוער בגין עבירות רכוש, איומים והחזקת סמים לצריכה עצמית אותן עבר במהלך 2003. על פי התסקיר, באותה עת הפסיק הנאשם את לימודיו ולא גויס לצה"ל. ההחלטה שלא לגייסו השפיעה עליו קשה. הנאשם טען בפני קצינת המבחן שהעבירה נשוא הדיון בוצעה באותה תקופה, שאז מצא את הכדורים נטושים בגינת בית ספר, החביאם במגירה שבחדרו ושכח אותם שם. בזמן שחלף, הנאשם התבגר והתגבר על קשייו האישיים, השתלב בעבודה נורמטיבית ומתכוון להמשיך בלימודים גבוהים. להערכת שירות המבחן, הנאשם ביצע את העבירה על רקע קונפליקטים אישיים שמקורם בין השאר באי גיוסו לצה"ל, העדר מסגרת תומכת ובדידות חברתית ורגשית. כיום הנאשם עובד במסעדה ולא משתמש בסמים, דגימת שתן שמסר לבדיקה נמצאה נקייה. יחסיו עם בני משפחתו הגיעו לכלל רגיעה כפי שדיווח אביו. שרות המבחן לא מצא שהרשעה תפגע באופן ממשי בנאשם ולפיכך לא המליץ להימנע מהרשעה. יחד עם זאת, שירות המבחן בדעה שדי אם יוטלו על הנאשם עבודות של"צ, שביצוען יהיה בגדר עונש שיקומי-חינוכי.

התובע - עו"ד קורנהויזר, הדגיש את חומרת העבירה וכמות התחמושת שנתפסה בחזקת הנאשם, שיש לה פוטנציאל הרסני. לדעתו התחמושת בהיותה מוחזקת על ידי הנאשם עלולה היתה לסכן את הציבור במיוחד לנוכח הסתבכותו הקודמת בפליליים. בהתחשב בכך ובאמור בתסקיר ביקש להרשיע את הנאשם.

הסנגורית - עו"ד שטרית, ביקשה להתחשב במרשה ולהימנע מהרשעתו. היא נדרשה לנסיבות ביצוע העבירה וטענה שהנאשם מצא אותם בגיל 17 ולמרות שהיה מודע לחובת הדיווח למשטרה, הוא כשל במילוי החובה. לא הודיע והניח את התחמושת במגירת ביתו ללא כוונה להשתמש בה. לתמיכה בטיעונה זה הגישה הסנגורית הודעת הנאשם במשטרה - במ/2. היא נדרשה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, שערך שינוי חיובי בחייו, עובד בעבודה נורמטיבית וביקשה ליתן לנאשם הזדמנות להתקדם בחייו.

הנאשם עצמו פנה לבית המשפט וביקש לקבל שמצא את הכדורים בהיותו קטין מבלי שהיתה לו כוונה לעשות בהם שימוש. הוא הביע רצון להשלים את בחינות נבגרות ולהמשיך בלימודים גבוהים.

לאחר ששמעתי את הטיעונים, עיינתי באסמכתאות ושקלתי מכלול הנסיבות הגעתי למסקנות כדלקמן:

1. ככלל - מי שהודה בביצוע עבירה פלילית או שאשמתו הוכחה כנדרש במשפט פלילי, יורשע בדינו, וזאת כמתחייב ממהותו של הליך פלילי שעיקרו אכיפת חוק שוויונית, בה מביעה החברה סלידתה ממעשה העבירה שביצע הנאשם ומקווה להשיג הרתעה אישית וכללית, ראו ע"פ 9262/03 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 644.
2. יחד עם זאת, בית המשפט מוסמך להימנע מהרשעה בהתאם לסמכות שבסעיפים 71א לחוק העונשין וסעיף 1 לפקודת המבחן תשכ"ט -1969. הסמכות מופעלת במקרים חריגים בהם משוכנע בית המשפט, שהנזק שעלול להיגרם לנאשם באם יורשע גדול מאוד, והוא בלתי מידתי בהשוואה לנזק שייגרם לציבור אם הנאשם לא יורשע, וההליך יסתיים ללא הרשעה.
3. כדי להגיע להחלטה באם להרשיע נאשם אם לאו, נעזר בית המשפט במבחנים שונים שגובשו בפסיקה. ראו בין השאר: ר"ע 432/85 רומנו נ' מדינת ישראל תק-על כרך 85 (3) תשמ"ה - תשמ"ו 1985 עמ' 737, ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל פ"ד נב (3) 337, ע"פ 2669/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד (3), עמ' 685 בעמ' 689 וע"פ 8903/05, פלוני נ' מדינת ישראל, (פורסם במאגר המשפטים נבו).
4. בית המשפט מחוייב בעיקרון הענישה האינדיווידואלית הנוהג בשיטתנו ומתייחס לנאשם הספציפי שבפניו, לנסיבותיו האישיות תהא העבירה נשוא הרשעתו חמורה ככל שתהא.
5. שיקומו של נאשם והחזרתו לתפקוד נורמטיבי הם בין המטרות החשובות של המשפט הפלילי. בע"פ 600/02+9384/01 נססרה ואח' נ. לשכת עורכי הדין, תק' על' 2004 (4), פסק  בית המשפט העליון מפי כב' השופט חשין כדלקמן:

"חברה נאורה ראוי לה שתעשה כיכולתה וכימטבה לשקם עבריין, עבריין כל שהוא. עבריין עבריין ודרך שיקומו שלו. שיקום שצלח הוא בבחינת זה נהנה וזה נהנה: נהנה העבריין שחייו שוקמו ונהנית החברה שעשתה טוב ומנעה רע נוסף."

רואה אני להוסיף בעניין זה - נהנית החברה משמצטרף לשורותיה אזרח, שבמקום להזיק, הופך פרודוקטיבי, מועיל ותורם לעצמו ולכלל.

6.      במקרה שבדיון למרות חומרתה היתרה של העבירה נשוא ההודאה, בהתחשב בגילו הצעיר של הנאשם, הודאתו מיד בהזדמנות הראשונה בהחזקת התחמושת שלא נלווה לה מעשה שמעבר לעצם ההחזקה, בהעדר  נתונים שמתיישבים עם מסוכנות כגון אופן הגעת התחמושת לחזקת הנאשם והאופן שבו הגיע למשטרה המידע שהנאשם מחזיק בביתו תחמושת זו, כל אלה מביאים למסקנה שגרסת הנאשם, גם אם איננה שגרתית, איננה שקרית. חרדתו של התובע באשר לפוטנציאל השימוש המסוכן שיכול היה להעשות על ידי הנאשם ו/או מי מטעמו, היא חרדה אמיתית ונכונה. ואף על פי כן אין ליתן לחשש זה משקל מכריע במכלול השיקולים הצריכים לעניינו של הנאשם. בין השאר לנוכח העובדה, שבמהלך כל השנים שהתחמושת הייתה בחזקת הנאשם הוא לא עשה מעשה אקטיבי (פרט להחזקה).

7.      גילו של הנאשם, שהיה קטין כשהתחמושת הגיעה לידיו, וגם כיום הוא צעיר מאוד   מצדיק מתן משקל בכורה לאינטרס האישי לנוכח השינוי החיובי והצורך החינוכי לעודד אותו להמשיך לשמור על ניקיון מסמים ללמוד מקצוע ולהגשים את עצמו, כדי שיגדל ויתפתח לאזרח נורמטיבי שומר חוק, ויועיל לו ולכלל הציבור.

8.      השפעתה של הרשעה בפלילים שתושת על  הנאשם היום, לאחר שחלפו  כשלוש שנים, שהן תקופה ארוכה במיוחד בחייו של אדם כה צעיר, עלולה להיות קשה ביותר. היא תעקור אותו משגרת החיים הנורמטיביים שבנה לעצמו, תפגע ברגיעה הנפשית אליה הגיע ותחסום בפניו אפשרויות לעבוד ולהתקדם בלימודיו.

9.       משכך, באיזון בין האינטרס הציבורי שבהרשעה ומנגד האינטרס האישי של הנאשם שנלווה לו האינטרס הכללי שבשיקום למרות חומרת העבירה, האינטרס הציבורי, לא פחות מזה האישי, ייצא נשכר אם הנאשם לא יורשע בדין, תוך חיובו בביצוע עבודות של"צ בהיקף משמעותי.

סוף דבר אני מחליטה כדלקמן: