1. ביום 19.2.2006 ניתנה על-ידי החלטה במסגרת ב"ש 1126/06, שעניינה עיון ברשימת חומר החקירה שבידי המאשימה, על-פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). באותה החלטה ניתנו הוראות למאשימה להשלים את רשימת חומר החקירה שבידיה. כן הוריתי למאשימה למסור לעיון הנאשמים את כל הדו"חות האישיים של העוקבים שאינם נכללים בתעודת החיסיון ת/11, ללא מחיקות.
2. באותה החלטה הדגשתי כי לכאורה מספרם של העוקבים שעקבו אחרי הנאשמים אינו כלול בחיסיון "השיטה", וכך גם חתימותיהם של הגורמים השונים שחתמו על דו"חות העיקוב, חתימות המופיעות בציון שם קוד ללא שמו המלא של העוקב.
עם זאת הוספתי כי אם המאשימה סבורה שפרטים אלו - מספר העוקבים והחתימות על הדו"חות האישיים - הינם חסויים, עליה להציג תעודת חיסיון מפורשת לעניין זה (סעיף 27 להחלטה).
3. בתחילת הדיון שנקבע להמשך שמיעת הראיות, ביום 6.3.2006 הציג בא כוח המאשימה תעודת חיסיון חדשה שנחתמה ביום 5.3.2006 (להלן: "התעודה החדשה"). על-פי התעודה החדשה הוספו לחיסיון גם עניינים שלא נכללו בתעודה ת/11, ובהם "מספר העוקבים בכל משמרת", "מספר ראשי החוליות", "מספרם הכולל של העוקבים שהשתתפו בפעילות העיקוב" ו"חתימותיהם על הדו"חות". בהתאם מסר בא כוח המאשימה לנאשמים, סמוך לפני תחילת הדיון, את צילומי כל הדו"חות האישיים שאינם חסויים, הפעם ללא כל מחיקות, למעט מחיקת חתימתם של ראשי החוליות.
4. עוד הודיע בא כוח המאשימה כי הוא מבקש לתקן את כתב האישום, בסעיף 2, כך שתיוחס לנאשמים הנחת טיל הלאו ביום 16.2.2005 בלבד. בהתאם הבהיר כי אין מקום להעביר לעיון הנאשמים חומר חקירה המתייחס לעיקובים בתקופה שקדמה ליום 16.2.2005.
5. לאור הצגת התעודה החדשה ותיקון כתב האישום הגישו באי כוח הנאשמים, במהלך הדיון, בקשה, על-פי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), לגילוי הראיות הנוגעות למספר העוקבים ולחתימותיהם. כן ביקשו לגלות ולאפשר להם לעיין בכל הדו"חות האישיים של העוקבים שעקבו אחר הנאשמים ביום האירוע.
6. באי כוח הנאשמים הדגישו כי לדו"חות האישיים של העוקבים עשויה להיות השלכה על שתי שאלות מרכזיות בהליך; האחת - הנחת טיל הלאו בחורשה, והשנייה - זהות הנוהג ברכב בזמן התאונה.
באי כוח הנאשמים הדגישו כי מדו"חות העוקבים אחרי הנאשמים ניתן ללמוד היכן שהו הנאשמים בכל רגע נתון, ומכך להסיק אם יכלו להניח את הטיל (כטענת המאשימה), אם לאו (כטענתם). עוד טענו כי מדו"חות העוקבים שהוגשו עד כה - דו"ח התורן (ת/13) ודו"ח העוקב ש/71 (ת/12) - ניתן לראות כי קיימת סתירה לגבי זהותו של הנוהג ברכב בזמן התאונה. כך, למשל, לגבי השעה 17:32 נרשם ב-ת/12 כי ברכב נהג הנאשם 1 (תורג'מן), ואילו ב-ת/13 נרשם כי ברכב נהג באותה שעה הנאשם 2 (אלירן לוי).
עוד מדגישים באי כוח הנאשמים כי העוקב ש/71 חתום הן על הדו"ח ת/12, לפיו נהג ברכב נאשם 1, והן על הדו"ח ת/13, לפיו נהג ברכב נאשם 2. זוהי סתירה מהותית המחייבת, לטענתם, עיון בכל דו"חות העוקבים.
7. באי כוח הנאשמים הוסיפו כי בשים לב להתנהלות המאשימה עד כה, במחיקת חלקים שאינם חסויים מהדו"חות, והסתרת גרסתו של ש/71 לסתירה שבין הדו"חות, אין להם אמון במאשימה, ולכן מבקשים הם לעיין בכל הדו"חות ולערוך בעצמם את ההשוואות.
8. באי כוח הנאשמים טוענים עוד כי אין בחשיפת מספר העוקבים שעקבו באותו יום או בחשיפת חתימות ראשי החוליות כדי לפגוע בכל אינטרס ציבורי. מספר העוקבים דרוש כדי לברר אם דו"חות כל העוקבים הוצגו לעיונם, ומכל מקום, אין בכך כדי לגלות את "שיטת" הפעולה של היחידה העוקבת. גם חתימת ראשי החוליות אינה חושפת את השיטה, במיוחד בשים לב לכך ש-ש/71 העיד, בלא שטען לכל חיסיון, כי שימש כראש חוליה, וכי חתם על דו"ח התורן מכוח תפקידו זה . כן ציין כי בעת שערך את הדו"ח האישי עמד בפניו דו"ח התורן (עמ' 376).
9. באי כוח הנאשמים הדגישו כי בחינת חומר החקירה והשלכותיו להגנת הנאשמים צריכה להיבחן על-ידיהם תוך עיון בכל החומר. לדבריהם, גם בית המשפט אינו יכול להעריך כראוי את חשיבות המסמכים להגנת הנאשמים, שכן טרם נפרסה בפניו מסכת הראיות כולה.
10. באי כוח הנאשמים הוסיפו וטענו גם כי אין ליתן למאשימה לעקוף את החלטתי מיום 19.2.2006 בדרך של הוספת תעודת חיסיון חדשה. לטענתם, היה על המאשימה לפנות לערכאת הערעור, ולא להציג תעודה חדשה.
11. מנגד, טען בא כוח המאשימה כי פעל בדיוק לפי החלטת בית המשפט, שכן בהחלטה נאמר כי המאשימה רשאית להציג תעודת חיסיון חדשה. לגופם של דברים טען כי חשיפת מספר העוקבים, מספר ראשי החוליות וחתימות ראשי החוליות עלולה לחשוף את שיטת הפעולה של היחידה העוקבת ולפגוע באינטרס הציבורי להגן עליה.
12. בהתאם להחלטתי, במהלך הדיון התייצב בפניי גם ראש היחידה העוקבת שכינויו ש/34, כדי להציג את כל הדו"חות האישיים של העוקבים מיום 16.2.2006, וכן כדי להבהיר את נימוקי החיסיון.
13. לאחר שעיינתי בכל דו"חות העיקוב ושמעתי את הסברי מפקד היחידה, הצעתי למאשימה להסכים לחשוף לעיון המאשימה דו"ח אישי של עוקב אחד נוסף, ובכך לייתר את הצורך בחשיפת שאר הדו"חות ומספר העוקבים. הצעתי זו התבסס על עיון בכלל הדו"חות והערכת חשיבותם להגנת הנאשמים. הצעה זו התקבלה על דעת המאשימה, אך המאשימה עמדה כי חתימות ראשי החוליות צריכות להישאר תחת חיסיון.
14. הצעה זו הובאה בפני באי כוח הנאשמים, אך הללו התנגדו לה. במסגרת זו, ובהסכמת בא כוח המאשימה, הציגו בפניי באי כוח הנאשמים מספר מסמכים מתוך החקירה, שטרם הוגשו כראיה. ממסמכים אלו ביקשו כי בית המשפט ילמד על טענות הגנה אפשרויות. לטענתם, בחינת הרלוונטיות של כלל הדו"חות צריכה להיבחן על-ידי בית המשפט גם לאור טענות הגנה אלו, שטרם נחשפו.
דיון
15. בהחלטתי מיום 19.2.2006 דנתי אך ורק בבקשת הנאשמים לקבלת רשימת חומר חקירה ועיון במסמכים מסוימים, על-פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. באותה החלטה לא דנתי כלל ועיקר בשאלת גילוי ראיות חסויות. בהחלטתי ציינתי כי לכאורה מספר העוקבים והחתימות אינם נכללים בגדר הביטוי "שיטה", לגביו הוצאה תעודת החיסיון הראשונה, אם כי אפשרתי מפורשות למאשימה להציג תעודת חיסיון חדשה שתתייחס לנושאים אלו. מכאן שהצגת תעודת החיסיון החדשה אינה "עוקפת" את החלטתי. חשוב לציין כי אפילו הערותי שלכאורה אין בחשיפה פגיעה ב"חיסיון השיטה" נאמרו בגדר החלטה על-פי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי, ומבלי שעיינתי בדו"חות עצמם, עיון שהתקיים רק כעת, במסגרת הדיון לפי סעיף 45 לפקודת הראיות.