1. זוהי בקשה שעניינה קבלת חומר חקירה בנוגע להתכתבות בין משרד המשפטים בישראל לבין משרדי המשפטים באנגליה ובצרפת, בכל הנוגע לבקשה להליך של חיקור דין, שהוגשה ע"י משרד המשפטים הישראלי לשני משרדי המשפטים הנ"ל.
מדובר בבקשה שהוגשה בתיק זה ע"י רשויות החקירה בישראל, שהופנתה בהמשך למשרד המשפטים באמצעות המחלקה הבינלאומית שבו, לביצוע חיקור דין לעד ויליאם הרנדל שנמצא בצרפת, ולעד ברי הוייזר שנמצא באנגליה, וכן לקבלת מסמכים שונים שיכול ויש להם רלוונטיות לתיק זה.
2. המדובר בבקשה לקבלת חומר חקירה שעפ"י מצוות המחוקק ועפ"י הנהוג, נדונה בדרך כלל בפני שופט שאינו המותב שדן בתיק העיקרי, אלא בפני שופט תורן, כל זאת על מנת למנוע מצב שבו השופט הדן בתיק נחשף לחומר ראיות שאינו קביל ויכול להשפיע על הגנת הנאשם בתיק, ועל כן נקבע אותו מנגנון של דיון בבקשות כגון זו בפני שופט תורן.
במקרה שבפניי, עתרו הצדדים, כולם כאחד, בפני בימ"ש זה, לדון בבקשה עצמה, כל זאת בשים לב למהות המסמכים הנדונים, כאשר להערכת הצדדים, הערכה שבדיעבד היא נכונה ומבוססת, אין בחומר המבוקש כדי להשליך על הנאשמים, ואין בו משום ראיות בלתי קבילות, ואין בו מידע רלוונטי לנאשמים עצמם.
על מנת לחסוך בזמנם של באי כח הצדדים, שהגשת עתירה שכזו בפני שופט תורן היתה נדונה ומוכרעת בעוד שבועות רבים, הסכמתי, כאמור, לקבל את העתירה המשותפת של התביעה וההגנה, ולקיים את הדיון בבקשה בפניי.
שמעתי את טיעוני באי כח הנאשמים באשר לטעמים אשר מצדיקים קבלת החומר הרלוונטי, כל זאת תוך הדגשת העובדה שאין מדובר בחומר שיכול לפגוע בזכויותיה של התביעה מחד, אך יתכן ויש בו כדי לסייע לנאשמים בהגנתם, כאשר מדובר בחומר שכולל תכתובת בין רשויות החקירה השונות, במדינות שונות, שיכול ויהיה בו כדי לחזק את טענות הנאשמים באשר לאופיה של החקירה, ואולי גם לגבי טובות ההנאה, אם בכלל, שקיבלו העדים, שמא גם כדי לשפוך אור על האופן שבו נעשתה הפניה מטעם משרד המשפטים בישראל למדינות הזרות והאופן שבו נגבו הודעותיהם של העדים (לפחות חקירתו של הרנדל בפני רשויות החקירה בצרפת שאודותיה הוגשה, כאמור, תלונה והשגה ע"י באי כוחו של זה, בהמשך הדרך).
3. חוק סדר הדין הפלילי אינו מגדיר חומר חקירה מהו.
תכתובות פנימיות והנחיות שניתנות לרשויות החקירה עומדות במרכזה של מחלוקת שמתעוררת בתיקים רבים בין התביעה לבין ההגנה, כאשר לטענת התביעה, מדובר בתרשומות פנימיות שלבטח אינן בגדר חומר חקירה שנאסף ע"י אלה לצורך ביסוס אשמת הנאשם, אלא מדובר במסמכים פנימיים והנחיות שאין בינן לבין זכותו של הנאשם להליך הוגן ולא כלום, ומאידך טענות שמועלות ע"י הנאשמים לא אחת בדבר זכותם של הנאשמים לקבל לידיהם חומר שכזה, שלעתים יש בו כדי להשליך על הגנתם, ולעתים אחרות יש בו כדי לגלות בפני הנאשם כיווני חקירה מועדפים ע"י הגופים החוקרים, תוך התעלמות מכיווני חקירה אחרים שיתכן והם לגיטימיים ויש באלה כדי לסייע לנאשמים להוכיח את טענותיהם בהמשך הדרך.
הכלל הוא שכל ראייה שעשויה להיות רלוונטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, בין במישרין ובין בעקיפין, בין שהיא תומכת בגירסת הנאשם ובין שהיא תומכת בגירסת המאשימה, חייבת להיכלל בגדרו של אותו חומר שנמסר ע"י רשויות המאשימה לסניגור, למעט סייגים שמוכרים בפסיקה ובחוק, והכוונה בעיקר לאותו חומר מודיעיני.
המבחן הקובע בסוגיה זו הוא מבחן הרלוונטיות של אותה ראייה להגנת הנאשם והאם יש בכוח אותה ראייה כדי לתרום להגנתו של הנאשם.
במקרה שבפניי, מדובר בהתכתבות בין רשויות חקירה שונות של מדינת ישראל עם רשויות חקירה במדינות זרות, התכתבות שמתייחסת כל כולה לבקשות שהוגשו ע"י משרד המשפטים בישראל למשרדי המשפטים ולשרי המשפטים במדינות זרות.
4. בטרם הכרעה במחלוקת שבין הצדדים, ביקשתי וקיבלתי מבאי כח המאשימה פירוט המסמכים הנוגעים לתכתובות בין משרד המשפטים בישראל לבין עמיתו הצרפתי, מסמכים שבעיקרם הם בקשות המופנות ע"י משרד המשפטים בישראל לעמיתו בצרפת, לסייע בניהול חקירה המתייחסת לחשד לביצוע עבירות פליליות, תכתובת שתחילתה מיד לאחר ניהול החקירה הגלויה, ונמשכת היא עד עצם הימים האלה.
גם בקלסר הנוסף שהוגש לביהמ"ש באשר לתכתובות בין משרד המשפטים בישראל לבין עמיתו באנגליה, המדובר בצרופת מסמכים הנוגעת לבקשה לקבלת עזרה משפטית שהוגשה למשרד המשפטים האנגלי, והתכתובות שנוהלו בין משרדי המשפטים בנוגע לסוגיה זו.
5. הודעתי לצדדים כבר בישיבה הקודמת שמדובר במכתבים בעלי אופי טכני גרידא, נעדרי כל התייחסות מהותית לעדים או לעבירות, תכתובת שכל כולה מתייחסת לבקשה לקבלת סיוע משפטי, והאופן שבו ניתן לגבות את הודעת העד בצרפת נוכח סרובו להגיע לארץ.
לא ראיתי בשני קלסרים אלה כל מסמך שיכול להיות רלוונטי להגנתו של הנאשם, לא ראיתי בקלסרים כל ראייה מכל מין וסוג שיכולה לסייע בידי מי מהנאשמים, לא ראיתי בקלסרים כל התייחסות מהותית לגבי הגירסה שנמסרה ע"י העד.
מאידך, שמעתי את טיעונה של עו"ד תירוש שחשיפת אסופת מסמכים זו, יתכן ויהיה בה כדי לפגוע בשיתוף הפעולה בין רשויות המשפט השונות, וברצון שיביעו רשויות המשפט במדינות זרות להמשיך ולשתף פעולה עם משרד המשפטים בישראל במידה ותכתובת זו תיחשף בפני כולי עלמא.
אכן מדובר במסמכים הנוגעים ליחסים בין מדינות, לשיתוף הפעולה בין רשויות החקירה במשפט במדינות שונות, חומר שאינו רלוונטי להגנת נאשמים.
בבש"פ 4157/00 פד"י נד(3) בעמ' 632, בפרשה המכונה "פרשת נמרודי", נקבע ע"י ביהמ"ש העליון שמסמכים פנימיים שאינם מכילים מידע מהותי אלא תיעוד של התכתבות פנימית בין רשויות החקירה, בינן לבין עצמם ובינן לבין הפרקליטות, אינם נוגעים לאישום ואינם חלק מחומר החקירה. כך גם לגבי תכתובת פנימית.
6. סופו של דבר וכפי שביהמ"ש הודיע לצדדים, אינני מחייב את המאשימה לחשוף בפני באי כח הנאשמים את חליפת המכתבים הנדונה.
