כתב האישום:
בהתאם לעובדות כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם, בתאריך ה-6.2.06 בסמוך לשעה 09:30, במקרקעין הידועים כגוש 17166 חלקה 50, בגן לאומי הר הכרמל, הכשיר הנאשם שטח שאורכו 30 מ' ורוחבו 30 מ' ובנה בו קיר בטון, שאורכו כ- 11 מ' וגובהו כ-2.5 מ' וכן שתי טרסות מאבנים. בנוסף, גידר הנאשם את כל השטח שהכשיר בגדר ברזל.
הנאשם ביצע את עבודות הבניה מבלי שיהיה בידיו היתר מרשות הרישוי המקומית ובלא שקיבל היתרים ממנהל הרשות לשמירת הטבע והגנים הלאומיים.
בגין עובדות אלו הואשם הנאשם ב-2 הוראות חיקוק:
1. פגיעה בגן לאומי בניגוד לסעיפים 30(ד) ו-57(א) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998.
2. ביצוע עבודות בלא היתר בניגוד לסעיפים 145, 204(א), 205, 208(א), 219, 221 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה 1965, תקנה 1 (2) לתקנות התכנון והבנייה (עבודות ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז-1967.
טענות ב"כ הנאשם:
ב"כ הנאשם העלה בפניי טענות מקדמיות וביקש לבטל את כתב האישום.
טענותיו של ב"כ הנאשם נחלקו לארבע : סוג העבודה שבוצעה בקרקע, 2 תיקים נוספים שתלויים ועומדים בגין אותו מעשה ובגין אותה קרקע, חוסר סמכות עניינית בהגשת כתב האישום וטענת הגנה מן הצדק.
ב"כ הנאשם טען כי עפ"י תוכנית מתאר מקומי 566/ג' (נ/1), במיוחד סע' 9(ד), הותר עיבוד חקלאי בשטח התוכנית. עפ"י סע' 6 לאותה תוכנית מתאר, גוש 17166, נשוא כתב האישום, נכלל באותה תוכנית מתאר. בנוסף הפנה למכתב מתאריך ה-12.1.03 מאת לשכת התכנון המחוזית בחיפה (נ/2), לפיו הקרקע הוכרזה כקרקע חקלאית עוד בשנת 1987.
עוד טען כי כנגד מרשו תלויים ועומדים 2 תיקים פליליים נוספים בגין אותו מעשה ובגין אותה קרקע, והפנה לת.פ. 2516/05 הקבוע אצל שופט אחר להמשך הוכחות ב-15.11.07 ות.פ. 3486/05 שהיה קבוע להוכחות ליום 18.9.07 בפני אותו שופט (נ/3 ו-נ/4). לטענתו, מדובר בהכשרת קרקע, גם אם יקראו לזה טרסות, והעמדתו לדין של אדם, מס' פעמים בגין אותו מעשה הינו בניגוד לסע' 149(6) לחסד"פ.
טענה נוספת שהועלתה ע"י ב"כ הנאשם הינה שהרשות לשמורות הטבע אינה מוסמכת להגיש כתבי אישום כנגד אזרחים בגין עבירות שביצעו לכאורה כנגד חוקי תכנון ובנייה, ומי שמוסמך לכך עפ"י חוק התכנון והבנייה הינו "מוסד תכנון", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק התכנון והבנייה, ולכן כתב האישום הוגש מחוסר סמכות עניינית בניגוד לסעיף 149(2) לחסד"פ.
ב"כ הנאשם גם טען להגנה מן הצדק עפ"י העקרונות שהותוו בפסיקה, הפנה לפרשות הר שפי, יפת, בורוביץ והאי היווני, וגרס כי המדובר בפגיעה ממשית בעקרונות הצדק וההגינות .
לטענתו, מדובר בפגיעה מהותית בזכויות היסוד של מרשו, מדובר גם בהפלייה בהעמדת מרשו לדין, שכן אם הוחלט להעמידו לדין, מדוע לא הועמדו לדין כל תושבי הכפר.
תגובת ב"כ המאשימה לטענות שהעלה הסניגור:
באשר לטענה לסמכות המדינה/הרשות להגיש כתבי אישום בגין עבירות של תכנון ובנייה:
ב"כ המאשימה טענה כי המדינה/הרשות מוסמכת להגיש כתבי אישום בגין עבירות של תכנון ובנייה, וגורסת כי כתבי האישום מוגשים ע"י המדינה ולא ע"י הרשות, ומכאן שטענת ב"כ הנאשם משוללת כל יסוד.
ולחיזוק דבריה, צירפה ב"כ המאשימה כתב הסמכה, שניתן להם מהיועמ"ש, להגיש כתבי אישום בגין עבירות לפי פרק י' לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה 1966, בכל הנוגע
"לביצוע פעולות הטעונות היתר בגנים לאומיים ושמורות טבע" (נספח א' לטענות המאשימה).
עוד טענה כי הסמכות להגשת כתבי אישום בענייני תכנון ובנייה נועדה להוציא מן הכח אל הפועל את הסמכויות הנתונות לרשות מכח
חוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק גנים ושמורות") ומכח
חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 ( להלן:"חוק התכנון והבניה")