1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעקבות הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977
(להלן:"חוק העונשין"), גרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיפים 64+40 לפקודת התעבורה, גרימת חבלה לאדם ונזק לרכוש, עבירה לפי סעיפים 62(2) ו - 38 (2)(3) לפקודת התעבורה, [נוסח חדש] תשכ"א - 1961, נהיגה במצב העלול לסכן עוברי דרך ושולל את השליטה ברכב, עבירה לפי תקנה 26 (1) ו - (4) לתקנות התעבורה, וסעיף 68 לפקודת התעבורה הנ"ל וסטייה מנתיב נסיעה, עבירה לפי תקנה 40(א) לתקנות התעבורה הנ"ל וסעיף 68 לפקודת התעבורה הנ"ל.
2. ביום 30.1.03 סמוך לשעה 22.30 נהג הנאשם ברכב פרטי בכביש 89 מכיוון מירון לכיוון צפת, יחד עימו נסעה ברכב המנוחה פאניה מאיר, שהיא חברתה של אמו.
(להלן: "המנוחה").
3. טרם נהיגתו שתה הנאשם משקאות משכרים, ונהג ברכב בהיותו שרוי במצב אשר שלל ממנו את השליטה ברכב והיה עלול לסכן עוברי דרך.
בשלב מסוים סטה הנאשם עם רכבו מנתיב נסיעתו ופגע ברכב שבא ממול, שהיה נהוג על ידי חיים תשובה, ובו נסעו גם אשתו, אסתר ושלושת ילדיהם.
4. כתוצאה מן התאונה נהרגה המנוחה, הנאשם ואסתר נפגעו באורח קשה, וחיים תשובה וילדיו נפגעו באורח קל עד בינוני. כמו כן, נגרם נזק לשני כלי הרכב.
5. ב"כ המאשימה ביקש להחיל על הנאשם את המדיניות הנהוגה המחמירה עם נהגים שהואשמו והורשעו בעבירות של גרם מוות ברשלנות, על אחת כמה וכמה כשלצידה של העבירה, התנהגות של שתיית אלכוהול בסמוך לפני הנהיגה.
המאשימה מדגישה את תוצאותיה הקשות של התאונה, ומבקשת ליתן משקל לאינטרס הציבורי בהרתעת עבריינים, ולא רק לאינטרס האישי של הנאשם.
על סמך טיעונים אלה, ועברו של הנאשם, מבקש ב"כ המאשימה להטיל עליו מאסר בפועל שירוצה שלא על דרך עבודות שירות, פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך תקופה ארוכה, קנס ומאסר על תנאי הולם.
6. ב"כ הנאשם אינו חולק על חומרת העבירות, אך מפנה לפגיעתו הקשה של הנאשם עצמו כתוצאה מן התאונה, חרטתו והצער הרב שנגרם לו ממותה של המנוחה.
ב"כ הנאשם תיאר את נסיבותיו האישיות של הנאשם והקשיים עימם התמודד מאז עלה ארצה, מצוקתו הובילה אותו לשימוש בסמים, מהם נגמל בכוחות עצמו לפני כ - 5 שנים וחזר לחיים נורמטיבים.
ב"כ הנאשם מבקש להתחשב בהודאתו של הנאשם (שבאה מיד לאחר שהמאשימה הסכימה לתקן את כתב האישום ולהעמידו על העבירות בהן הודה לבסוף, במקום עבירת ההריגה שיוחסה לו מלכתחילה), וטוען עוד כי אין לראות בהתנהגותו של הנאשם משום "רשלנות פושעת" שהביאה לתוצאות הקשות. לטענתו, הנאשם שתה כמות קטנה של אלכוהול לפני הנהיגה, ולא הובאה כל ראיה הקושרת בין השתייה ובין קרות התאונה.
ב"כ הנאשם מבקש לאמץ את המלצות שירות המבחן, ולהמנע מהטלת עונש של מאסר בפועל, בהתחשב בכך שהנאשם מעולם לא נאסר מאחורי סורג ובריח ולאור מצבו הבריאותי.
7. שירות המבחן בחן את עניינו של הנאשם במשך מספר חודשים, במהלכם נבדקה ונשללה בעיית שתייה, והצורך לטפל בה.
שירות המבחן התרשם מרגשות האשם הקשים שיש לנאשם עקב מותה של המנוחה. עקב מצבו הנפשי השתלב הנאשם בטיפול במרפאה לבריאות הנפש.
נוכח מצוקתו הגדולה, המליץ שירות המבחן לשלב את הנאשם בקבוצה לטיפול בפוסט טראומה המיועדת לאנשים שגרמו למוות ברשלנות.
קצינת המבחן המליצה להמנע מהטלת עונש מאסר בפועל, בהתחשב במצבו הבריאותי והמחיר הכבד שהוא משלם מבחינה פיזית ונפשית מאז התאונה, וכן מחשש לרגרסיה במצבו.
במקום זאת, המליצה קצינת המבחן להטיל עליו צו לשל"צ בהיקף של 700 שעות, מתוך הנחה כי עקב מצבו הרפואי לא יוכל לבצע עבודות שירות.
8. הנאשם יליד 10.1.70, ולחובתו רשומות עבירות בתחום הסמים, ומספר לא מבוטל של עבירות תעבורה, הכוללות נהיגה כשברמזור אור אדום, אם כי, העבירה האחרונה בוצעה במהלך שנת 1997.
בעקבות התאונה אושפז הנאשם כשהוא מחוסר הכרה ובטיפול נמרץ. הוא נפגע קשות בכל חלקי גופו, נזקק לניתוחים בבית החזה ובבטן, כריתת טחול, וסבל משברים בגפיים. כאמור, על פי תסקיר שירות המבחן, נזקק הנאשם לטיפול נפשי בכדי להתמודד עם תוצאותיה.