עם תום פרשת התביעה טען ב"כ הנאשם כי אין מקום להשיב על האשמה, דהיינו, כי התביעה לא הוכיחה את האשמה אף לכאורה, בלשון סעיף 158
לחסד"פ. לאחר שמיעת טענותיו ותשובת ב"כ התביעה הנני קובע כי דין הטענה להידחות.
כידוע, בשלב זה של הדיון, עניינינו בהוכחת האשמה "לכאורה" ובית המשפט לא ישקול כלל שיקולי מהימנות ומשקל, אלא יבדוק ויבחן אם בראיות שהוגשו והתקבלו, בהנחה כי התקבלו כדין, ובהנחה כי משקלן הראייתי מלא ושלם, הוכחו כל יסודות העבירה נשוא כתב האישום.
כתב האישום מייחס לנאשם עבירות בניגוד לחוק
המע"מ, והכל כפוף לעובדה, שעל התביעה נטל הוכחתה, כי הנאשם פעל כמנהל או הבעלים של שלושת העסקים הנזכרים בכתב האישום, בתפקודן כבית בושת. הראיות העיקריות עליהן מבססת התביעה את טענותיה הן אימרות הנאשם בחקירתו במשטרה ועדותה של אחת מהעובדות במקום. לב"כ הנאשם טענות רבות כנגד קבילות ומשקל שלושת אימרות הנאשם (ת/1,ת/6, ות/7), אולם, אימרות אלו הוגשו והתקבלו כמוצג כשנושא טענתו היחידה של הסנגור כנגד קבלת ההודעות כמוצג היה באי רישום ההודעה בשפת הנחקר - רוסית. טענה זו עניינה במשקל הראיה ולא בקבילותה וכשירותה. אם כיום מוסיף ב"כ הנאשם וטוען לפסלות האימרות מכוח כלל הפסילה הפסיקתית כאמור בהלכת
יששכרוב (ע.פ. 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי ואח' (לא פורסם)), באשר לא הודעה הנאשם זכותו להתייעץ עם עורך דין עובר לגביית הודעתו, הרי ב"כ הנאשם איחר את המועד. המועד לטענה כנגד קבילות מסמך, הינה עובר להחלטה לקבלת הראיה כמוצג. על כן, בשלב זה של הדיון, ענייננו בראיות כשרות, וכידוע - שאלת המשקל אינה נוגעת למבחן הלכאורתיות של הנובע מהראיות שהוגשו והתקבלו.
ב"כ הנאשם אף טוען כי על בית המשפט להתייחס לטענת הנאשם, כעולה מהודעותיו, כאילו פעל באותם עסקים אך כ"איש קש", כשלוח של אחרים, שזהותם אינה ידועה, ועל כן אין לראותו כבעליו של העסק או העסקים הנידונים. טענה זו לא תישמע, באשר הנאשם אינו זכאי להסתמך על דבריו באמרתו בחקירה, העשויים לשמש לו הגנה, אלא עליו להוכיח את הדברים בעדותו ולהיחקר נגדית, או בעדי ההגנה מטעמו. הרי האמרה איננה אלא עדות שמיעה, וקבלתה הינה החריג לכלל, והחריג מתייחס אך לדברי הנאשם העשויים לשמש כנגדו כראייה מסבכת, כהודאה בעבירה או בנסיבות הקשורות בה. לא כך דברי הנאשם המשתמעים ככפירה בעבירה או הנותנים בה הסברים.
מעיון באימרות הנאשם עולה כי הוא מודה בהיותו הבעלים של שלושת העסקים ובפעילותו במקום, כולל בקבלת תשלום בעבור עיסוקו כמנהל (ת/6). אף נשמעה עדותה של אחת העובדות המתייחסת לאדם בשם יורי, שמו של הנאשם, כמנהל במקום, והיא אף מוסרת תיאור העשוי להישמע כתיאורו של הנאשם, אף אם התיאור אינו מדויק. גם עדות זו יש בה משום ראיה מסבכת, אף שמשקלה אינו רב, אך כזכור, אין זה המקום והזמן לדיון במשקל העדות.
ראיות אלו ואחרות, קושרות את הנאשם לעסקים נשוא פרשה זו. ראיות לכאורה אלו מחייבות את הנאשם להשיב על האשמה וליתן הסברים לקשריו למקום. אין לשכוח כי הוא חתום, כבעל שליטה בחברה שנרשמה לצורך זה, על חוזה השכירות לאחד משלושת העסקים, וראיה זו עשויה להשליך אף על קשריו לשני העסקים הנותרים. גם הטענה כי הנאשם איננו אלא "איש קש", מחייבת את הסברי הנאשם. "איש קש" אינו מונח משפטי מוגדר. עניינינו בתופעה העשויה לחול בשורה ארוכה של נסיבות השונות זו מזו. על מנת לצקת תוכן לטענה, בנסיבות פרשתנו, על הנאשם עוד להבהיר בעדותו את אותן נסיבות ואת הקשרן.
לאור כל זאת, הטענה נדחית, מבלי שאביע כל דעה לענין משקל הראיות או טיבן.
כבר כאן יש להוסיף כי אם מבססת המאשימה את חישוב הסכומים נשוא האישומים על עדותו של העד גלעד גולדברג, שתחשיביו נסמכים על עדויותיהם של עדי תביעה אשר לא העידו, הרי הדברים לא הוכחו כלל, ולגבי סכומים אלו, כמפורט בת/3, פטור הנאשם מלהשיב בפרשת הגנתו. יחד עם זאת, אינני סבור כי לא ניתן לטעון לעבירות בניגוד לחוק מע"מ גם ללא הוכחת סכום קבוע ומסוים. בעניין זה שמורות לכל צד מלוא טענותיו.
ניתנה היום,12.12.07, בנוכחות הנאשם, ובאי כוח הצדדים.
002666/06פ 120 הדר יונה אהרון
החלטה
התיק נקבע לשמיעת פרשת ההגנה לתאריך 23/1/08 החל מהשעה 09:00, וכן ביום 12/2/08 החל מהשעה 09:00.
נקבע בזאת לסיכומי ב"כ הצדדים ליום 25/2/08 שעה 09:00.
הנאשם מוזהר בחובת התייצבותו לדיון.
ניתנה היום, ג' בטבת, תשס"ח (12 בדצמבר 2007), במעמד הצדדים.